פרק א

שאלה:חיילים שהגיעו לחדר האוכל בזמנים שונים, האם חלה עליהם חובת זימון?

תשובה:שנינו במשנה[1]: "שלשה שאכלו כאחת חייבים לזמן", ומבואר בגמרא[2]: "אמר רבי אבא אמר שמואל שלשה שישבו לאכול כאחת ו(אפילו) עדיין לא אכלו – אינן רשאין ליחלק", וכן פסק השו"ע[3]: "שלשה שישבו לאכול וברכו ברכת המוציא, אפילו כל אחד אוכל מככרו ואפילו לא אכל עדיין כזית פת, אינם רשאים ליחלק", ולפי שכל שישבו יחד וברכו ברכת המוציא – התחייבו בזימון אף אם לא אכלו כזית פת יחד.

עוד מובא בגמרא[4] שבתום סעודתם של רב ושמואל הצטרף אליהם רב שימי בר חייא, ואמר שמואל שמאחר ואילו היו מביאים להם מיני מגדנות היו אוכלים מהם, הרי שעדיין לא הסתלקו מסעודתם לגמרי וחשובים כאוכלים יחד. וכן פסק השו"ע[5]: "אפילו לא הוקבעו מתחילה כולם לאכול יחד, אלא שהשניים קבעו ואח"כ בא השלישי וקבע עמהם כו', אינם רשאים ליחלק כיון שהם קבועים יחד בגמר האכילה"[6].

אכן אם לא התחילו ולא סיימו סעודתם יחד, לא חלה עליהם חובת זימון, ומ"מ יש מן האחרונים[7] שכתבו שרשאים לזמן בשלשה, שאין חשש להזכרת שם שמים שלא כדין.

סיכום: שלושה חיילים שהתחילו או סיימו סעודתם יחד, חייבים לזמן, ומכל מקום יש המורים שאף כשלא התחילו וסיימו יחד, רשאים לזמן. אך אם השלישי הצטרף לאחר שכבר נטלו השניים מים אחרונים, אינו יכול עוד להצטרף עמהם.

[1] ברכות מה ע"א:

[2] שם נ ע"א:

[3] סימן קצג סעיף ד:

[4] שם מז ע"א:

[5] שם סעיף ב:

[6] ומ"מ עיין בשו"ע (סימן קצז סעיף א) שאם כבר נטלו מים אחרונים וכד', כבר הסתלקו מהסעודה, ואינו יכול עוד להצטרף עמהם:

[7] ספר וזאת הברכה פרק יד ע"פ הרמ"א סימן קצג סעיף ב ושכ"כ כף החיים שם ס"ק טז. ובספר ברכת ה' (פרק ו הערה 42) הסיק שכל שלא הוקבעו יחד אינם רשאים לזמן אף אם ירצו: