בחזרה ללוחמים ש"החשיכו" את ערפאת במשך 6 שבועות

"אני הייתי קצין האג"ם של גדוד תקשוב 5114…" מנסה רס"ן (במיל') גיל בר יוסף לספר, בדיוק כשמתנתקת השיחה בינינו. "את הפקודה הגדירו כ'מידור ראש הרשות'...", הוא חוזר לרגעים המתוחים של פסח 2002, יום לאחר הפיגוע במלון פארק - כשהקו נופל שוב.

בפעם הרביעית שאנחנו מתחברים מחדש, גיל מודה שהוא קרוב מאוד לקבוע למועד אחר את המשך השיחה. אך במקום לוותר, הוא משתמש בתסכול המשותף שלנו כדי להמחיש את מה שקרה אז, בימי מבצע חומת מגן: "אם אני מרגיש ככה עכשיו, רק דמייני מה עבר על ערפאת. החשכנו אותו לגמרי".

לפני עשרים שנה, גדוד 5114 וענף הלוחמה האלקטרונית שישב בצריפין, הוקפץ למשימה ראשונה מסוגה עבורם - בלב יהודה ושומרון ובמרחק קיר אחד מראש הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת. בזמן שכוחות צה"ל נצרו פיזית את המוקטעה בה נמצא, לוחמי הל"א הצטרפו לפעילות כדי למנוע ממנו תקשורת אלחוטית: "המטרה שלנו הייתה לחסום כל קשר של ערפאת עם העולם החיצון. אבל פחות הכרנו את האיום הזה מבצעית, וזה דרש מאיתנו להיערך מחדש טכנולוגית".

זאת בדיוק הסיבה לכך שכקצין אג"ם, רס"ן בר יוסף, בהובלת מפקד המרת"ק רנ"ג (מיל') דובי הורביץ, הטכנ"ר רנ"ג (מיל') יהודה חג'ג ומ"פ מבצעית סא"ל (מיל') פרי טל, נאלץ למצוא פתרונות לא שגרתיים: "לקחנו כלי תרגולי לגמרי שנועד לשבש תדרים בזמן אימון - חוסם צ"ן - ומבצענו אותו, יחד עם ענף טכני ל"א, מהרגע להרגע. כיוונו אותו אחרת - ויצרנו כלי מלחמה שמיש חדש, שענה על האיום".

"למדנו הכול תוך כדי תנועה", נזכר קצין האג"ם לשעבר בימים שהעביר בין פיקוד מרכז למוקטעה, והקפיץ יחד איתו מהנדסים אל תוך איו"ש המתוחה, על מנת להמשיך לשפר את הטכנולוגיה הקיימת, "חיילים שישבו לפני רגע במשרד בצריפין - מצאו את עצמם בלב האירוע המבצעי. היו דופקים בדלת ולא היינו יודעים אם זה צה"ל או מחבלים שבאו לתקוף".

ענפי הל"א עבדו בשיתוף עם אגף המודיעין, שדיווח להם על יעילות החסימות שלהם, וגם עם השב"כ - שלעיתים ביקשו דווקא לאפשר לערפאת לבצע שיחות. "פה חוזר העניין המנטלי", מסביר רס"ן בר יוסף, "כמובן שהוא ידע שמקשיבים לו, כמו שהוא כבר הבין שמנתקים אותו מהעולם. אבל בכל זאת - ברגע שחזרה לו האפשרות ליצור קשר, הוא לא יכל שלא לנצל אותה. העתיד שלו כמנהיג היה מונח על הכף".

"כולנו היינו בהלם, אבל האווירה הייתה נלהבת וחד פעמית. פעלנו במוקטעה במשך שישה שבועות, וממש היינו צריכים להכריח חיילים לרדת חזרה לגדוד. כל העולם הסתכל אז על ערפאת - והם ישבו שלושה מטר ממנו וידעו שהם מצליחים לנתק אותו ולשגע אותו".

הצלחת לוחמי הל"א הובילה לשימוש נוסף ביכולותיהם במהלך המבצע. רס"ן בר יוסף, שישב בחמ"ל בפיקוד המרכז, קיבל במקביל משימה חדשה - "להחשיך" אלקטרונית את כנסיית המולד הנצורה, ואת המבוקשים החמושים שבתוכה. "לא רק שמנענו מהם קשר לעולם החיצון, אלא גם אספנו כלי מיקוח שהיו הכרחיים במצב של בני ערובה".

בגלל שמדובר על ימי חומת מגן הקשים, מהר מאוד הגיעה משימה נוספת: נטרול מטענים בהפעלה האלחוטית לאחר הקרב בג'נין, בו נפלו 13 לוחמי מילואים. "השטח היה סבוך בגופות הצד השני", משחזר קצין האג"ם, "הבנו שהן ממולכדות, אבל לא יכולנו פשוט לפנות אותן עם D9 - גם מבחינת הנראות וגם מהבחינה הפרקטית, הוא היה מחורר תוך רגע. אנחנו הצלחנו לחסום להם את הגישה להפעלת המטען ולהעביר לכוחותינו את הידיעה שהשטח נקי - גם אם הוא לא".

המבצעים התקשוביים השפיעו על גדוד 5114 וענף הל"א ביותר מדרך אחת: על בסיס תק"ש (תיבת קשר) החומצ"ן (חוסם צ"ן) המאולתר נבנה כלי מבצעי רשמי - תק"ש נועם - שכיום נמצא בכוננות תמידית ותוך שבע שעות מוכן לפעול בכל גבול, והלוחמים עצמם קיבלו מעמד יותר רשמי בצבא: "פתאום מפקדים הבינו את היכולות המבצעיות שלנו. התחילו לדבר עלינו בתקשורת ולהוקיר את העשייה שלנו".

היום, לאחר שינויים רבים שנעשו כחלק מהלקחים של מבצע חומת מגן, הגדוד יושב תחת מרכז הלוחמה האלקטרונית של אגף התקשוב וההגנה בסב״ר.

"גם הלוחמים הפנימו את זה", הוא מתגאה, "זה שינה את כל תפיסת החיילות שלהם וגם של הדורות הבאים. חומת מגן הייתה מעין יריית פתיחה, בעיקר מבחינה טכנולוגית".