בחזרה ל-2002: כך נראו ימי "חומת מגן" - דרך דפי המילון

מרץ השחור - כינוי לחודש מרץ 2002, החודש האחרון לפני היציאה למבצע. התאפיין בכמות שיא של פיגועים. במהלכו, כמעט ולא חלף יום ללא פיגוע. 105 אזרחים ישראלים נרצחו ו-26 חיילים נהרגו. מדובר במספר האבדות הגבוה ביותר בחודש אחד, מבין חודשי "האינתיפאדה השנייה" (2005-2000).

גשם סגול - שם הקוד הצבאי שהתריע מפני ירי מרגמה. לא ברור אם מקור השם הוא מאלבום האולפן "פרפל ריין" של פרינס, אך יחד עם כינויים כמו "מתנה" (המדווח על התפוצצות מטען), שהיו פופולריים במהלך המבצע, סביר שנועדו גם על מנת לגוון במקצת את הדיווחים הדרמטיים. 

הפיגוע במלון פארק - אחד הפיגועים הקשים ביותר שספגה מדינת ישראל באותה התקופה. מחבל נכנס לחדר האוכל של בית מלון בנתניה, בערב ליל הסדר, והפעיל מטען חבלה שנשא על גופו. 30 בני אדם נרצחו, וכ–160 נפצעו. הפיגוע הוביל את מערכת הביטחון להחלטה על יציאה למבצע.

יאסר ערפאת - ראש אש"ף ויו"ר הרשות הפלסטינית לשעבר. הנהיג (יחד עם חמאס) את הציבור הפלסטיני בתקופת המבצע. מצד אחד - תמך בהסדר ובשלום כפתרון בפומבי, אך מהצד השני - קיימות עדויות על כך שמימן ועודד פיגועי טרור בישראל. במהלך המבצע, הוחלט לא לגרש אותו משטחי המדינה והוא בודד במשכנו ב"מוקטעה" ברמאללה, על ידי כוחות צה"ל.  

"חומת מגן" - שמו של המבצע שנלקח משירו של חיים חפר "בין גבולות". נקבע על ידי אל"ם גל-הירש, דאז קצין אג"ם פיקוד המרכז, שעבד על התוכנית האופרטיבית למבצע. שמו הקודם של המבצע, כפי שכונה בתוכניות היה "שדה אחר". 

"לעולל ולרך

שערים פה נפתח

למך ולזקן

אנו פה חומת מגן".

רחוב יפו בירושלים - הפיגועים ששטפו את ערי ישראל התמקדו במספר ערים מרכזיות, ובנקודות חוזרות: משולש הרחובות יפו-קינג ג'ורג'-בן יהודה בירושלים, אזור המלונות בנתניה, ושדרות הנשיא בחדרה. בין הפיגועים הבולטים ברחוב הירושלמי הסואן: הפיגוע במלון "סבארו" (25 הרוגים) ובמדרחוב (11 הרוגים). 

חגורת נפץ - אמצעי מרכזי ששימש את המחבלים המתאבדים בפיגועים. המחבל המתאבד חגר אותה בדרך כלל מתחת לבגדים עבים ונשא עליו עשרות קילוגרמים של חומר נפץ, השחיל כפתור לשרוול, וכך הצליח להסתיר אותה מפני שוטרים ואזרחים חשדניים. התוצאה קטלנית: מאות הרוגים ואלפי פצועים.

תנזים - הזרוע הצבאית והקיצונית של תנועת הפת"ח. בחודשים האחרונים לפני המבצע הובילה פיגועים רבים בתוך שטח ישראל. הוקמה כתנועה עממית בעלת כוח פוליטי, שנאבקה על דעת הקהל של הציבור הפלסטיני. הארגון אחראי לפיגועים רבים והיה ידוע בגיוס נשים וקטינים לביצוע פיגועי התאבדות. מנהיג הארגון ואחד ממייסדיו - מרואן ברגותי, נתפס לקראת סיום המבצע. 

מרואן ברגותי - מבכירי פת"ח, מנהיג התנזים* ואחד ממייסדיו. אחראי לפיגועים רבים והתמחה בהוצאת פיגועי ירי על כלי רכב. התחמק מניסיון סיכול ממוקד ב-2001, נתפס על ידי לוחמי "כפיר" ב-15.4.2002, לקראת סיום הלחימה ברמאללה, נשפט לחמישה מאסרי עולם באשמת מעשי רצח וטרור רבים. 

מבזק מיוחד - את שידורי מהדורות החדשות מסביב לשעון הפסיקו מפעם לפעם בגלל הודעת "מיד נעבור למבזק מיוחד", שהחסירו פעימה בלב הצופים. ובצדק, לרוב הם בישרו על פיגוע התאבדות באחת מהערים. 

השידור המפוצל - בזמן שידור משחק כדורגל בין מכבי חיפה למכבי קרית-גת, מחבל התפוצץ בשכונת בית ישראל בירושלים ורצח 10 בני אדם. בעקבות הידיעות על הפיגוע, החליטו בצעד חריג לפצל את המסך, ובמקביל לשידור המשחק גם לדווח באופן שוטף על ההתפתחויות. אחרי קרוב ל-10 דקות הופסק שידור המשחק ופורסמה התנצלות.

המוקטעה - מתחם בנייני הממשלה של הרשות הפלסטינית ומעונו הרשמי של ראש הרשות ברמאללה. עלה לכותרות כשלוחמי "אגוז" פרצו למקום במהלך הקרבות והטילו מצור על יאסר ערפאת*. כשסרקו את המבנה מצאו מצבור נשק גדול ומסמכים המעידים כי ערפאת בעצמו אישר פיגועים. בין המסמכים - מסמך שובאכי*.

מסמך שובאכי - חשבונית שנכתבה על ידי איש הכספים של הרשות, פואד שובאכי, ונחתמה על ידי ראש הרשות יאסר ערפאת* - שימשה כראייה שהוציאה לאור את המעורבות של הרש"פ בפעילות טרור. בחשבונית מפורטים תשלומים ישירים לפיגועים ולמשפחות "שאהידים"*. במהלך הסריקות במשכנו של ערפאת, נתפסו עשרות אלפי מסמכים כאלו. 

"החתול של בלאטה" - ביטוי מפורסם שהוטבע בימי המבצע. כשפעילי הטרור הפלסטינים ניסו להזהיר את חטיבת הצנחנים מלהיכנס למחנה הפליטים "בלאטה" בשומרון, הם כינו אותו "נמר". אחרי הפלישה, רא"ל אביב כוכבי (אז מפקד החטיבה), הצהיר "הנמר שנקרא בלאטה התגלה כחתול".  

מאבטח - בעלי התפקיד החמושים שכולנו מכירים בכניסה לבתי ספר ומקומות בילוי לא היו נפוצים כל כך עד לפני 20 שנה. בעקבות החשש מהפיגועים, החליטו להציבם בכניסה למקומות רבים. גם כשבתי הספר חזרו לפעילות, הציבו פלוגות של מורות חיילות לאבטח את התלמידים עד שיגייסו מספיק כוח אדם למשימה.

מחסומים - ימי המבצע הולידו הרגלים שנראים טריוויאלים למדי. בדומה למאבטחים*, החליטו להציב בכניסה לצירים ראשיים תחנות בידוק ביטחוני לעוברים והשבים. אלו הצליחו למנוע בימי המבצע עשרות פיגועים ולתפוס אמצעי לחימה, חגורות נפץ* ומטעני חבלה רבים.

קסאם 1 ו-2 - שני הסוגים הראשונים של הרקטות בישראל. לטיל, שהיום מסוגל להגיע לכל פינה בארץ וגם לפגוש את התגובה הישראלית (כיפת ברזל) - נורו גם גרסאות מוקדמות במבצע, בעלות טווח של 6-3 ק"מ. כן שיגור פעיל נתפס טרם ההפעלה באיו"ש, כשהוא מופנה ליישובים הסמוכים לקו-הירוק.

"שאהיד" - [בערבית; קדוש] הדרגה הגבוהה ביותר באיסלאם - ניתנת לכל מי שמוכן "להקריב את עצמו למען המולדת". נתפס כאחד המניעים העיקריים להוצאת פיגועים. הכינוי פרץ לתודעה כשראש הרשות איים, בריאיון לערוץ אל-ג'זירה יומיים לפני פתיחת המבצע, על ישראל ואמר: "מיליון שאהידים צועדים לעברכם".

הליכה דרך קירות - שיטת לחימה חדשה לזמנה שנולדה לצורך הצלחת המבצע. מתוך ההבנה שב"קסבאות" הצפופות של יהודה ושומרון ימתינו צלפים ומארבים רבים - הכוחות פתחו נתיבים למעבר בעזרת פיצוצים בחומות המבנה. 

"דרכנו" - המנון האופטימיות של מרץ השחור*. בתחנות הרדיו שמכינות רשימות שירים מיוחדות למקרה ואירוע ביטחוני יפרוץ, התרגלו למשמע הדיווחים על הפיגועים. בין השירים שנוצרו בתקופה וזכו להשמעות היה "כשהלב בוכה" - שרית חדד, והביצוע המחודש לשיר "דרכנו".

"לא קלה היא לא קלה דרכנו

ועינייך לפעמים כה נוגעות

עוד שדות פורחים יש לפנינו

והרים גבוהים וצונני פסגות"