סקירת המבצע

הדרך אל מלחמת שלום הגליל

גבול לבנון היה השקט שבגבולות ישראל עד סוף שנות השישים, כשארגונים פלסטיניים החלו להשתמש בלבנון כבסיס לפגיעה ביישובי הצפון ולשיגור פעולות טרור כנגד מוסדות ואזרחים ישראלים ויהודים בעולם. התבססות המחבלים בלבנון התעצמה לאחר אירועי ספטמבר השחור (1970) בירדן וגירוש ארגוני המחבלים ממנה, ולבנון הפכה למרכז הפעילות העיקרי של ארגוני הטרור הפלסטיניים. אירועי טרור קשים, תקריות ביטחון שוטף וירי ארטילרי לעבר יישובי הצפון הפכו תדירים יותר ויותר. בין אירועי הטרור הקשים של ראשית שנות השבעים היו הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים (1970) חטיפת מטוס סבנה (1972), רצח הספורטאים במינכן (1972), הפיגועים במעלות, בנהרייה ובקריית שמונה (1974), הפיגוע במלון סבוי (1975) וחטיפת מטוס אייר פרנס לאנטבה (1976). ישראל, מנגד, הגבירה את פעילותה בגבול הצפוני וערכה פשיטות בלבנון, בהן הפשיטה על ג'בל רוס בשנת 1969 )מבצעי 'פלצור'), פשיטה על מעוזי מחבלים במערב ביירות בשנת 1973 (מבצע 'אביב נעורים'), מספר פשיטות משוריינות בדרום לבנון בשנים 1974-1970 (מבצעי 'הקלחות') ומבצעים נוספים.

מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל, לוחץ את ידו של מייג'ור סעד חדאד, מפקד מיליציית צבא לבנון החופשית, קריית שמונה, יוני 1982. מקור: לשכת העיתונות הממשלתית, צילום: סער יעקב.

באמצע אפריל 1975, בעקבות תקרית אש בין חמושים מהמחנה הנוצרי־מארוני ובין חמושים פלסטינים, פרצה מלחמת אזרחים בלבנון. במהלכה הגבירה סוריה את מעורבותה בלבנון, שנתפסה בעיניה כמדינת חסות שלה, ומתחילת 1976 הכניסה ללבנון כוחות צבאיים. בתחילה תמכו כוחות אלו בפלגים הפלסטיניים, ובשלב מאוחר יותר פעלו נגדם בניסיון לסיים את תקריות האש בלבנון ולבסס את מעמדה של סוריה בלבנון. באוקטובר 1976 קיבל הכוח הצבאי הסורי בלבנון מעמד רשמי, והוכר על ידי הליגה הערבית ככוח הרתעה בין־ערבי לצורך סיום מלחמת האזרחים ופירוק המיליציות הפלסטיניות מנשק כבד. הגברת המעורבות הסורית הביאה לחיזוק האחיזה הפלסטינית בדרום לבנון, ששימשה את ארגוני המחבלים הפלסטיניים להעצמת פעילות הטרור כנגד ישראל, שכללה ירי ארטילרי תדיר לעבר יישובי הצפון. ארגוני המחבלים הפלסטיניים זכו למימון ולהכשרה צבאית מברית המועצות, מלוב, מעיראק וממדינות נוספות, כסיוע לבלימת ההשפעה האמריקאית בלבנון.

מלחמת האזרחים גם יצרה שותפות אינטרסים בין ישראל למחנה הנוצרי־מארוני כנגד ארגוני המחבלים הפלסטיניים, ובמידה פחותה, כנגד הנוכחות הסורית בלבנון. נוסף על כך, לנוכח חולשת השלטון המרכזי ולנוכח איום המחבלים החלה ישראל לסייע לאוכלוסיית דרום לבנון ולטפח מיליציה בדרום לבנון, שנקראה יחידת אל־קליעה ומאוחר יותר 'מיליציית חדאד' או 'צבא לבנון החופשית'. המיליציה סייעה לנוצרים בדרום לבנון להתגונן מפני הארגונים הפלסטיניים, וכך שירתה גם את הצרכים הביטחוניים של ישראל.

פעילות הטרור הפלסטיני כנגד ישראל נמשכה. לאחר הפיגוע הקשה בכביש החוף (1978), שבו נרצחו 35 ישראלים, יצאה ישראל במבצע 'אבי החוכמה' ('ליטני'), שכלל התקפה בהיקף נרחב למיגור תשתיות הטרור ברצועה רחבה לאורך הגבול בדרום לבנון. סדר הכוחות שהופעל במבצע היה הגדול ביותר שהופעל מאז מלחמת יום הכיפורים וכלל כשלוש חטיבות חי"ר, חטיבת שריון ושני אגדים ארטילריים. בעקבות המבצע תפסה 'מיליציית חדאד' חזקה על רצועה ברוחב של כ־5 עד 10 ק"מ בדרום לבנון (אזור דרום לבנון - אד"ל). ומצפון לה, על פי החלטת מועצת הביטחון 425, נפרסו כוחות מטעם האו"ם (יוניפיל) כדי להרחיק את המחבלים מהמרחב. בעקבות המבצע התברר לדרג המדיני ולפיקוד הצבאי הבכיר שפשיטה עד נהר הליטני לא מספיקה כדי לעצור את פעילות המחבלים מדרום לבנון.

שריוניות מסוג אי־ אמ־אל (פאנהרד) בשירות כוח יוניפיל של האו"ם בלבנון ( (United Nations Interim Force in Lebanon. כוח זה הוקם ונפרס בדרום לבנון בעקבות מבצע ליטני, וסייע למניעת הסתננות מחבלים לעבר גבול ישראל, 1978. מקור: לשכת העיתונות הממשלתית, צילום: סער יעקב.

לאחר מבצע ליטני חיזקה ישראל את יחסיה עם מנהיג המחנה הנוצרי־מארוני הלבנוני, בשיר ג'ומייל, שעמד בראש איגוד המיליציות הנוצריות, 'הכוחות הלבנוניים'. באפריל 1981 הוביל מאבק שליטה בין המיליציות הנוצריות ובין סוריה בעיר הנוצרית זחלה, הסמוכה לגבול הסורי, את ישראל להתערב בסכסוך. במהלך עימות בין הצבא הסורי למיליציות הנוצריות הפיל חיל האוויר שני מסוקי תובלה סוריים מתוך הנחה שגויה שמדובר במסוקי קרב העומדים לתקוף עמדה נוצרית. למחרת התקיפה פרסה סוריה סוללות טילים נגד מטוסים בלבנון, ואלה הגבילו את חופש הפעולה הישראלי.

חרף הישגי מבצע ליטני המשיכה ישראל להיות עסוקה בטרור הפלסטיני מלבנון. בתחילת שנות השמונים הביאו ימי קרב ארטילריים בגבול הצפון ופעילות הטרור את ישראל ליזום רצף של מבצעי פשיטה כנגד מעוזי מחבלים באזור העיירה נבטייה, באזור החוף ובאזורים נוספים: מבצע 'מתח גבוה' (אפריל 1980), מבצע 'מוביל' (אוגוסט 1980), מבצע 'לבלוב' (אוקטובר 1980), מבצע 'סיגל' (דצמבר 1980), מבצע 'משלב חדש' (פברואר 1981) ומבצע 'ערבית משולב' (אפריל 1981). לאחר צבר ימי קרב ביולי 1981, שבמהלכו ירו המחבלים אלפי פגזים ורקטות וחיל האוויר לא הצליח לשתק את הירי, בתיווך אמריקאי הושג הסכם הפסקת אש בין ישראל לאש"ף שנמשך עד ערב מלחמת שלום הגליל, ובעקבותיו פחתה הפעילות החבלנית. עם זאת צה"ל הכין את עצמו למבצע צבאי רחב בלבנון.

משאית נושאת משגר רקטות גראד, שלל מלחמת שלום הגליל, שהייתה בשימוש ארגוני המחבלים בלבנון. מקור: דובר צה"ל (צלם לא ידוע).

בסוף שנת 1981 הפכה תוכנית 'אורנים' להיות התוכנית האופרטיבית העיקרית לפעולה בלבנון. מלכתחילה היו יעדיה המדיניים שאפתניים ביותר, וכללו חיסול תשתית המחבלים בלבנון, פגיעה במערך טיל הטק"א הסוריים בבקעת הלבנון, הסגת הצבא הסורי מדרום הבקאע ומהאזור שבין ביירות לזחלה וסיוע להקמת משטר חדש בלבנון, בראשות המחנה הנוצרי־מארוני. השגת יעדים אלו חייבה את צה"ל לכבוש את ביירות, להתייצב על כביש ביירות-דמשק, להילחם בצבא הסורי, להקים משטר צבאי בלבנון ולשהות בה עד לכינונה של הממשלה החדשה. אחת הגרסאות של תוכנית 'אורנים', 'אורנים קטן', כללה השלמה של תמרון קרקעי מוגבל תוך 36 שעות, ותכליתו הייתה להפסיק את הירי הארטילרי על יישובי הצפון. תוכנית זו הייתה גם השלב הראשון בתוכנית 'אורנים' הגדולה, ובה היו הכוחות הקרקעיים אמורים להתייצב ביעדיהם הסופיים תוך ארבע יממות. גרסה אחרת של 'אורנים' נקראה 'שלום הגליל', וכינויה הפך לשם המבצע הצבאי בכללותו.

כל אותה העת נמשכו הקשרים בין ישראל לבין הנוצרים בצפון לבנון. כלפי חוץ הודיעו הללו על התחייבותם שלא לקיים קשרים עם ישראל, אך בפועל הקשרים נמשכו ואנשי הפלנגות ייחלו למבצע צבאי של ישראל שיעזור להם להשיג את מטרתם. מידת שיתוף הפעולה הצבאי עם הכוחות הנוצריים נותרה לא ברורה. כחלק מהתכנון המבצעי שאף צה"ל להנחית כוחות משוריינים באזור ג'וניה (מבצע 'פרי הדר') ומשם לשגרם לעבר ביירות. אולם תוכנית זו בוטלה בעקבות דרישת ההנהגה הנוצרית־מארונית. שינויים נוספים בתוכניות המבצעיות נערכו בתקופה זה באופן תדיר, נוכח שינויים בהיערכות הסורים והמחבלים בלבנון.

תרגיל אוגדה 162 'אות עולם'. מפקד האוגדה, מנחם עינן, מעביר קבוצת פקודות. התרגיל נערך בתקופת כוננות 'דמי כניסה', שבמסגרתה תוכנן להפעיל את אוגדה 162 בלבנון, פברואר 1982. מקור: דובר צה"ל (צלם לא ידוע).

חרף הפסקת האש עם אש"ף, שלוותה באווירה מתוחה בגבול הצפוני, מתחילת שנת 1982 גברה מוכנותה של ישראל לקראת מבצע צבאי רחב בלבנון. לתפיסת המחבלים התייחסה הפסקת האש רק לפעילות בגבול ישראל-לבנון, ופעילות טרור המשיכה בגזרות אחרות ולעבר מטרות ישראליות בחו"ל. במהלך המחצית הראשונה של השנה הוכרזו כוננות של 24 שעות ליציאה למבצע בלבנון – 'דמי כניסה' בפברואר ו'מעשה אבות' באפריל. בתחילת אפריל הגיבה ישראל בתקיפת יעדי טרור בלבנון על צבר של אירועי טרור, ובהם ההתנקשות ביעקב בר־סימן טוב, דיפלומט ישראלי בפריז. במהלך התקיפה הופלו שני מטוסי מיג סוריים. בתגובה הודיע אש"ף על סיום הפסקת האש, ובתחילת מאי קידמה סוריה כוחות לעבר דרום הבקאע. מעט לאחר מכן שוב הגיבה ישראל לפעילות החבלנית בהפצצת יעדים בלבנון, ובעקבות זאת השיבו ארגוני המחבלים בירי.

הרמטכ"ל רב־אלוף רפאל (רפול) איתן ושר הביטחון אריאל שרון ברקע העיר ביירות. מקור: ארכיון צה"ל, צילום: אורי דן.

באמצע מאי, נוכח המתיחות בגבול הצפוני, הוצגה תוכנית 'שלום הגליל' לממשלה כתוכנית המיועדת לתפוס תוך זמן קצר שטח בעומק של כ־40 ק"מ בתוך לבנון ולטהרו מנוכחות ארגוני המחבלים (קרי, 'אורנים קטן'). יישום התוכנית היה צפוי להפסיק את ירי התותחים והרקטות על יישובי הצפון ולפגוע באחיזת המחבלים בלבנון לאורך זמן. כמה ימים קודם לכן הוצגה לממשלה תוכנית 'אורנים', שהייתה רחבה וממושכת יותר. עם זאת 'שלום הגליל' הוצגה כהתאמה של 'אורנים' למצב הנוכחי. במהלך דיוני הממשלה עלתה בבירור אפשרות שהמבצע יתפתח אל מעבר לקו ה־40 ק"מ, וכן שצה"ל יצטרך להילחם גם בצבא הסורי. מאותה עת הובן שהסלמה נוספת תחייב יציאה למבצע צבאי רחב בלבנון. 

מהלך המלחמה – מבט כללי

בליל 4-3 ביוני 1982, יום חמישי, מחבלים פלסטינים ביצעו ניסיון התנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב. למחרת הגיב צה"ל בהפצצת יעדי מחבלים בלבנון והחל להיערך לביצוע 'אורנים'. בהמשך היום התפתחה לחימה, וזו הובילה את ממשלת ישראל להכריז ב־5 ביוני בשעות הערב על יציאה למבצע 'שלום הגליל'. יום לאחר מכן החלה ההתקדמות הקרקעית של צה"ל בלבנון.

מלחמת שלום הגליל נערכה מ־5 ביוני עד 29 בספטמבר 1982. את מהלכה אפשר לחלק לשלוש תקופות עיקריות: שבוע המלחמה הראשון, המצור על ביירות והתקופה שבין פינוי המחבלים לסוף המלחמה.

שר הביטחון אריאל שרון בביקור במבצר הבופור, 7 ביוני 1982. מקור: ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון (צלם לא ידוע).

בשבוע המלחמה הראשון (13-6 ביוני) התקדם צה"ל בלבנון בשלוש גזרות לחימה עיקריות: הגזרה המערבית, הגזרה המרכזית, והגזרה המזרחית. בגזרה המערבית פעלו שלוש אוגדות: אוגדה 91 - שהתקדמה לאורך ציר החוף; אוגדה 36 - שהחלה לנוע בגזרה המרכזית ומשם התקדמה לעבר העיר צידון; אוגדה 96 - שנחתה בשפך נהר האוולי ומשם התקדמה צפונה לעבר ביירות. בגזרה המרכזית פעלה בעיקר אוגדה 162, שהתקדמה לעבר כביש ביירות דמשק, וסיימה את התקדמותה ב־11 ביוני כ־5 ק"מ מדרום לו. הלחימה בגזרה המזרחית כללה את סדר הכוחות הגדול ביותר מבין גזרות הלחימה בלבנון, שהיה כפוף (מליל ה־7-6 ביוני) למפקדת גייס 446: אוגדה 252 - שנכנסה ראשונה ללחימה ולחמה במזרח הגזרה הגייסית; אוגדה 90  - שנכנסה ללחימה בליל 8-7 ביוני ופעלה במרכז הבקאע; אוגדה 880 - שהוכנסה ללחימה בליל 11-10 ביוני, ופעלה במרכז הבקאע; 'כוח ורדי' - כוח אוגדתי משימתי שפעל בגזרת ג'זין ובמערב הבקאע; 'כוח יוסי' - כוח אוגדתי משימתי, שפעל בצפון מערב הגזרה הגייסית.     

הלחימה בשבוע הראשון התפתחה באופן הדרגתי. ב־8-6 ביוני היה עיקר עיסוק צה"ל בלחימה בכוחות המחבלים באזור הפתחלנד, ברמת נבטייה ובציר החוף. ב-8 ביוני החל צה"ל להילחם במערך הסורי שבאזור העיירה ג'זין, אך טרם התחכך עם עיקר הכוח הסורי בבקאע. לאחר התקיפת מערך טילי הנ"מ הסורי בידי חיל האוויר ב־9 ביוני (מבצע 'ערצב 19') העמיק צה"ל את התקדמותו בגזרה המזרחית והמרכזית, תוך לחימה בהיקף נרחב בצבא הסורי. בליל 11-10 עצרו רוב הכוחות בגזרה המזרחית את התקדמותם ונערכו לקראת התקפת נגד סורית. באותו לילה נקלע גדוד שריון אל תוך המערך הסורי שבאזור סולטאן יעקוּבּ, ונצרך לסיוע וחילוץ. מאמצי החילוץ נמשכו במהלך היום, ולוו בסיוע ארטילרי כבד. באותו היום אוגדה 252 המשיכה את התקדמותה לעבר אזור ה'מעברים', ו'כוח יוסי' הצליח לארוב לכוחות סוריים נסוגים ולפגוע ברבים מהם. ההתקדמות בגזרה המזרחית פסקה עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש בשעה 12:00, עליה הכריזה ישראל באופן חד־צדדי.     

מלחמת שלום הגליל - מפת מהלכים אוגדתיים 11-6 ביוני 1982.

בד בבד עם ההתקדמות בגזרות המזרחית והמרכזית, נמשכו מאמצי צה"ל בגזרה המערבית לכל אורך השבוע ועד בוקר 13 ביוני, עם חבירתו לכוחות הנוצריים ממזרח לביירות, ועם התייצבותו מדרום לשדה התעופה ח'אלדה. בעקבות ההתקדמות המהירה פעל צה"ל לטהר את השטחים שנכבשו, ועסק באיתור אמצעי לחימה ובשיטור האוכלוסייה האזרחית.

 תותח מסוג אם־110 קרדום 203) מ"מ) במהלך ירי, במסגרת המצור על ביירות. מקור: דובר צה"ל (צלם לא ידוע).

ב־13 ביוני החל המצור על ביירות, שנמשך עד לסיום פינוי המחבלים ב־31 באוגוסט. במהלך המצור הטיל צה"ל סגר ימי ויבשתי על העיר וערך ימי קרב עם המחבלים, ובהם תקף את מעוזי המחבלים מהים, מהאוויר ובירי ארטילרי. נוסף על כך צה"ל הפעיל לוחמה פסיכולוגית על ארגוני המחבלים, על הכוחות הסוריים ועל תושבי העיר ושיבש את תשתיות המים, החשמל והביוב של העיר. בד בבד עם המצור על ביירות עסקו כוחות צה"ל גם בפעילות ביטחון שוטף בשטחי לבנון. בתקופה זו נערכו פיגועים ותקיפות של כוחות המחבלים והצבא הסורי, ואלה הסבו לצה"ל נפגעים. ב־20 ביוני, כשבוע לאחר תחילת המצור, החל צה"ל בשלב ה'זחילות' בגזרה המרכזית ובגזרה המערבית. בשלב זה, שנמשך עד 25 ביוני, השתלטו כוחות צה"ל על חלק ניכר מכביש ביירות- דמשק. כחודש לאחר מכן, ב־22 ביולי, יזם צה"ל יום קרב כנגד הצבא הסורי, ובו הסב לו נפגעים רבים. המצור הסטטי על העיר ביירות נמשך עד תחילת אוגוסט. בתחילת אוגוסט התקדם צה"ל אל תוך ביירות המערבית ותקף את פאתי העיר הדרומיים ואת מרכזה. בעקבות התקיפות הואץ המשא והמתן עם הנהגת ארגוני המחבלים בביירות ועם כוחות הצבא הסורי לפנות את העיר. הפינוי החל ב־21 באוגוסט ונמשך כעשרה ימים. במהלכו פינו כ־6,000 מחבלים וכ־4,500 סורים את ביירות.

חיילי הצבא לשחרור פלסטין (צש"ף) סורים רכובים על משאית במסגרת פינוי הכוחות הסוריים מביירות, נושאים את דיוקניהם של מנהיג אש"ף יאסר ערפאת, של נשיא סוריה חאפז אל־אסד, של מפקד צש"ף מוחמד טארק אל־חדראא' ושל המהפכן ארנסטו (צ'ה) גווארה, סוף אוגוסט 1982. מקור: דובר צה"ל (צלם לא ידוע).

בתקופה שלאחר פינוי הכוחות הסוריים והמחבלים מביירות נעשה ניסיון להחליף את המשטר בלבנון. ב-23 באוגוסט נבחר בשיר ג'ומייל לנשיא לבנון, ותחילת כהונתו נקבעה כחודש לאחר מכן. לכאורה, פינוי המחבלים סימן למעשה את השגת יעדי מבצע 'שלום הגליל', ובתחילת ספטמבר הכריז שר הביטחון אריאל שרון על סיום המבצע. עם זאת, ב־13 בספטמבר נרצח\ בשיר ג'ומייל ובעקבות כך, נאלץ צה"ל לכבוש את מערב ביירות. במהלך ההשתלטות על העיר, בימים 18-16 בספטמבר ערכו הפלנגות הנוצריות טבח בתושבי מחנות הפליטים הפלסטיניים סברא ושתילא, והדבר יצר לחץ בין־לאומי כבד על ישראל לסגת מביירות ואף להקים ועדת חקירה ממלכתית. ב־29 בספטמבר סיים צה"ל את נסיגתו מהעיר, ובכך הסתיימה שהייתו בביירות המערבית. מספר חודשים לאחר מכן הוכר מבצע 'שלום הגליל' כמערכה, שתחילתה ב־5 ביוני וסופה ב־29 בספטמבר.

חיילי חי"ר עולים על מסוק יסעור בדרכם לתגבר את כוחות צה"ל בביירות. מקור: דובר צה"ל (צלם לא ידוע).