נאום הרמטכ"ל בעצרת הממלכתית בסימן 50 שנים למלחמת יום כיפור

הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, בעצרת המרכזית לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים:

כל מי שחי במדינת ישראל בשישה באוקטובר 1973 זוכר היכן היה בשעה שיללת הצופרים חתכה את דממת צוהורי יום הכיפורים. בחזית רמת הגולן פילחה שאגת מטוסי הקרב הסוריים את שמי השקט המתוחים מעל ראשיהם של הטנקיסטים בחניונים. בסיני, געשו מי התעלה תחת המון צבא מצרים הצולח, מול עיניהם הפעורות של קומץ החיילים במעוזים. 

ברחובות הערים הומרה שלוות יום הכיפורים בהמולת המתגייסים למילואים. עודם צמים, ואוזנם כרויה לסיסמאות הגיוס בעמדות הרדיו המאולתרות מחוץ לבתי הכנסת. כל העם צבא.

הייתי אז תלמיד כיתה א'. שמעתי את המבוגרים לוחשים בחרדה כי אביו של חברי נעדר, ולא הבנתי כיצד הפכה המילה הטובה "נהדר" למבשרת אסון.

מלחמת יום הכיפורים נערכה, אומנם, בין מדינות וצבאות, אך לצד קיומנו כמדינה היא העמידה למבחן עליון את אופיינו כצבא וכעם.

המלחמה, שנפתחה בנחיתות כוחות, הוכרעה בשדה הקרב בידי לוחמי הסדיר והמילואים ומפקדיהם, שהתעשתו מההפתעה, הסתערו ולחמו עד להכרעה. צה"ל לקח אחריות על המציאות הקשה, ובפעולתו הצבאית הפך את הקערה על פיה. 

צילומי המלחמה מנציחים חיילים, מקומות וכלי מלחמה, אולם גורלה הוכרע בידי הערכים הסמויים מן העין: מנהיגות ודבקות במשימה, גבורה ורעות.

את שנת החמישים למלחמת יום הכיפורים צה"ל מקדיש לזיכרון וללמידה, ההכרה בחטאי העבר חשובה, אך חשובה ממנה היא הבחינה הביקורתית של ההווה לאור טעויות העבר ולקחיהן;

חשוב להטיל ספק בהנחות היסוד המודיעיניות, המבצעיות והאסטרטגיות, ולברר תדיר את גבולות הרתעתנו את האויב, יש להקפיד על כשירות היחידות בסדיר ובמילואים, על שילוב הזרועות ועל תיאום מאמצי המודיעין והאש. מעל הכל, יש לשקוד על טיפוח הרעות והלכידות.

זהו סוד כוחו של צה"ל בשעת מבחן. מעל לכל לקח טקטי, אופרטיבי, צבאי או מדיני.

מכובדיי, בשנות השבעים המוקדמות הופיעו בישראל ניצני מחלוקת בשאלות של ביטחון וחברה. ברגע שבו התנפץ רעם המלחמה, השתתקה המחלוקת מפני המשימה.

בחודשים האחרונים מאיימת עלינו מחלוקת מבית. הוויכוח מהו עולם ערכי ראוי, הוא מנת חלקה של החברה הישראלית מיום היווסדה. גם בעיתות משבר, ידענו לזקק מתוכו את המשותף, ולחסות תחתיו יחד.

היכולת לנהל מחלוקת היא מסימניה של חברה בריאה, אך ויכוח שאחריתו העמקת הקיטוב והפילוג בחברה הישראלית הוא מסוכן; לנוכח האתגרים הביטחוניים, לנהל ויכוח מקטב זו יהירות ולהניח כי צה"ל חסין מהשלכות הקיטוב ההרסניות זוהי קונספציה מסוכנת.

כאשר אויבינו שוב טועים לשקול איום רב-זירתי על ישראל, האחריות לשמור על צה"ל חזק ומלוכד מוטלת עלינו, על כל מי שמחויב לברית הישראליות.

מותר להעביר ביקורת על צה"ל – אנחנו נושאים באחריות גם על הטעויות שלנו; אך אסור להשתלח בלובשי המדים, העושים שנים רבות לביטחון המדינה – זהו חוסר אחריות;

קריאה לדור הצעיר שלא להתגייס לשירות קרבי ומשמעותי – זוהי קונספציה מסוכנת; קריאות לאי התייצבות למשימות הביטחון במילואים – פוגעות בביטחון ובצה"ל.

חיילי צבא העם באים מבתים שונים ובכל אחד מהם דיון ער על זהות המדינה וערכיה. מרגע שהם לובשים מדים, צה"ל הוא ביתם של חייליו, וכולם בו מלוכדים סביב משימתם.

ביד אמונה על מלאכת הפיקוד, מחשלים מפקדי צה"ל את יחידותיו, כך שחיילינו יתמכו זה בזה בשעת קושי, מתוך אחוות לוחמים והזדהות עם משימת ההגנה על הבית המשותף.

כפי שלימדה אותנו מלחמת יום הכיפורים, לא נוכל להתקיים כאן בבטחה ללא התכלית המשותפת הזו.

צו השעה מחייב גיבוי למפקדי צה"ל וללוחמיו, כדבריה של ראש הממשלה גולדה מאיר לאומה במוצאי יום הכיפורים תשל"ד: "נתנהג כראוי לבנינו, חיילי ישראל, העושים בגבורה את חובתם".

משפחות יקרות, "השבת המצב לקדמותו" הוא ביטוי צבאי שגור. פלישת צבאות מצרים וסוריה לשטח ישראל שינתה את המצב באזורנו, אך הוא הושב לקדמותו – ואף יותר – עם מעבר כוחות צה"ל להתקפה וחדירתם לעומק שטח האויב.

ויש מה שלא ישוב לקדמותו לעולם; חייהם של הנופלים, בריאותם של הפצועים בגופם או בנפשם, וחיי המשפחות – שהשתנו לבלי הכר. 2,689 חללים נפלו במלחמת יום הכיפורים, ובהם שישה עשר שמקום קבורתם לא נודע.

הם היו נכונים להקריב את חייהם למען דבר אחד, נעלה ונשגב: למען הגנה על ביתו הלאומי היחיד של העם היהודי, ששב לארצו מקץ אלפיים שנות גלות.

הם מסרו את נפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן בביטחון ולנהל מחלוקות בריאות על זהות היחיד, מבלי לפגוע בזהות ה"יחד".

50 שנים חלפו. בצה"ל משרתים היום בני ובנות הדור השני והשלישי ללוחמי יום הכיפורים.

דממת הנופלים, אנקת הפצועים וזעקתם של הערים בלילה הן ציווי לנו, מפקדי צה"ל וחייליו, לקיים מצוות "בכל דור ודור" – לראות עצמנו כאילו אנו לחמנו במלחמת יום הכיפורים, לשאת את זיכרון המלחמה בחלוף הדורות ולהעמיק בלקחיה.

לפני חמישים שנה התגייסה האומה בשעת מצוקה, בהכירה בהיקף האיום ובגודל השעה. משימתנו כיום היא לעשות זאת בטרם פורענות, מתוך עוצמה וראיית הנולד.

עוד מהדהדים באוזנינו דברי רמטכ"ל המלחמה, רב-אלוף דוד אלעזר זכרו לברכה, עם סיומה: "למודי ניסיון העבר – נישאר בכוננות, מוכנים להמשך הקרב". גם היום צה"ל דרוך ומוכן על משמרתו, נכון לקדם פני כל רעה, מקרוב או מרחוק.