50 שנה אחרי שאבנר גבורין ז"ל נפל - הרמטכ"ל השיב למשפחתו מזכרת אחרונה

במסגרת פרויקט "זיכרון חדש-ישן", במהלכו משיבים נציגי מערך הנפגעים ומפקדי צה"ל למשפחות חללי מלחמת יום הכיפורים חפצים אישיים של יקיריהם, בחר הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, להיפגש שוב עם משפחה איתה רקם קשר מיוחד עוד לפני עשרות שנים. 

הפרויקט החל בחודש יוני האחרון ועודנו מתקיים, ובמהלכו יוחזרו לכ-2,100 משפחות שכולות תמונות, ציורים, דרגות, דסקיות, רישיונות, צווי התייצבות למילואים, פנקסי, מכתבים שלא הגיעו ליעדם ועוד. 

במהלך החודש האחרון לקחו חלק בפרויקט מפקדים מהזרועות, האגפים והפיקודים השונים והחזירו חפצים למשפחות שכולות מהמלחמה.

מאז שהיה חניך צעיר בתנועת הצופים, גדל רא"ל הלוי לאורו של מדריך באותו השבט, נער שאף לא אחד יכל לשכוח את החיוך שלו, את רוח המנהיגות והחברות שאפיינו אותו - אבנר (אביק) גבורין ז"ל. 

"הוא היה בן אדם שקשה לתאר במילים", שיתפה בגעגוע תחיה, אחותו של אבנר ז"ל, "איש כריזמטי, טייל, נערים ונערות נהו אחריו".

גם בטי, אלמנתו של אבנר ז"ל שהכירה אותו עוד מהילדות, סיפרה על האיש המיוחד שהיה: "הוא חי מעט שנים אך הן היו מלאות וגדושות, פשוט אדם יוצא דופן".

אבנר ז"ל היה מפקד בנח"ל המוצנח בימי מלחמת יום הכיפורים, ונשלח עם פתיחתה לגבול הדרומי - חזית סיני. הוא ופקודיו לחמו שם במשך ימים, חוו קרבות קשים וחרפו נפשם למען ההגנה על המדינה. 

ב-19 באוקטובר 1973, נפתחה אש עזה על צוותו של סגן גבורין ז"ל, שפעל בנחישות ומצא מקום מסתור בבונקר לחייליו, ובכך הציל אותם. אבנר עצמו נשאר בחוץ ונהרג כתוצאה מרסיס פגז שפגע בקרבת המקום, אבל המורשת שלו ממשיכה לפעום עד היום. 

"זה היה יום מאד יפה, השמש זרחה, השמיים היו כחולים", משחזרת בטי את אותו היום ב-73', "הזיכרון הכי חזק שלי הוא ההליכה במסדרון הארוך שהוביל אותי לחדר בו חיכו לי חיילים, שם אני מבינה שמשהו קרה".

באותו הזמן גם תחיה קיבלה את הבשורה שטלטלה את כל עולמה: "סירבתי להאמין, רק יום לפני קיבלנו מכתב ממנו". את תוכן המכתב תחיה לא זוכרת, אך אותו הרגע של הבשורה ימשיך ללוות אותה כל חייה.

מעל לעשור לאחר נפילתו של אבנר גבורין ז"ל, כמפקד צעיר בצבא, הגיע הרמטכ"ל לבקר בבית המשפחה שאת בנה העריץ - בית משפחת גבורין.

אותו הביקור ליווה אותו לאורך השנים וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה התשפ"ג, הראשון מאז כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל, הוא החליט לחלוק כבוד לאבנר ז"ל בנאומו בטקס: "היה לתלמיד מחונן, אוהב שירה, מדריך ומרכז שבט בתנועת הצופים, ספורטאי, צלם ושחקן חובב - 'יחידי בעולם'".

"אני עולה במדרגות בית אבן, בלב ירושלים, חייל צעיר ובידי מכתב לחג", סיפר הרמטכ"ל בנאומו, "ממש באותן המדרגות, הובהלה ארבע עשרה שנים קודם לכן הידיעה מחזית סיני - אבנר איננו".

"בעוד רגע, אפגוש בפעם הראשונה משפחה שכולה, את אסתר ובן-ציון, הוריו של אבנר גבורין ז"ל", המשיך ותיאר הרמטכ"ל בנאומו את אותם הרגעים שלפני, "כל מדרגה מקרבת אותי אליהם, ומשהו בי מבקש שלא תיגמרנה המדרגות לעולם".

כעת, לרגל ציון יובל למלחמה, נוסד הפרויקט שנועד להחזיר למשפחות שכולות חפצים ומסמכים שהיו שייכים לבניהם ולבנותיהם - הנופלים: מכתבים שחלקם אף לא הספיקו להגיע ליעד, ציורים, תמונות, ציוד אישי, דיסקיות ודרגות. 

בשבוע שעבר, פגש הרמטכ״ל בלשכתו את משפחת גבורין, והפעם גם החזיר להם חפץ אישי של אבנר ז״ל - פנקס התשלומים שלו, מהסוג שכבר לא קיים היום - אבל מהווה זיכרון קרוב לליבן של אחותו ואלמנתו של החלל.

"זה היה מרגש בצורה בלתי רגילה", ציינה תחיה, "הרגיש נכון בעיקר אחרי נאומו ביום הזיכרון". 

בנאומו, הזכיר הרמטכ"ל גם את המילים האחרונות שכתב אבנר ז"ל לבטי, שבאותה העת הייתה רעייתו הטרייה: "היום, זינקנו על קוצים ואבנים בתוך הגשם והבוץ. לפתע, מצאתי את עצמי בתוך שיח, כשחלק מגופי בתוך שלולית ענקית, ואני שוכב לי בשלווה, חושב על ימים שיגיעו, ימים של איתך". 

בהתייחסותו למכתבו המרגש של אבנר ז"ל, הוסיף הרמטכ"ל: "שם, בבוץ, אבנר הרגיש, כנראה, על מה נאמר: 'מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך'".

"תמונתו של אבנר ניבטה אלי כנער צעיר מקיר הזיכרון בשבט הצופים. דמותו הייתה לנו מופת של מצוינות, אחריות ודוגמה אישית", ספד הרמטכ"ל בנאומו, "אף שלא הספיק להגשים אפילו מקצת מהבטחת חייו, זכרו פועם עד עצם היום הזה בחלל שנותר אחרי לכתו".

נוסף על כך, ראש אגף כוח האדם, אלוף יניב עשור, נפגש עם משפחותיהם של רב"ט שאול סגל סקל ז"ל ורב"ט יגאל חדד ז"ל, חללי חטיבת גולני, בה שירת בעבר.

שאול ז"ל שירת בגדוד "הבוקעים הראשון" (51) עליו פיקד האלוף בעבר. האלוף השיב למשפחתו של שאול סגל סקל ז"ל תמונות, מכתבים, מסמכים אישיים ואת חוגרו. בין המכתבים שהושבו למשפחה הייתה גלויה שנשלחה לשאול ז"ל ממשפחתו, ביום שלפני מותו, בה נכתב כי הם דואגים לו וכי הלכו לקצין העיר לשאול לשלומו.

בנוסף, השיב למשפחתו של יגאל חדד ז"ל דף תפילה לפני יציאה לקרב שנמצא בין חפציו; את חוגרו ומסמכים אישיים נוספים.

מפקד פיקוד הצפון, אלוף אורי גורדין, ביקר אצל משפחתו של סרן דוד אתיאל אתקין ז"ל, ממייסדי קיבוץ יטבתה, בו גדל האלוף ושם נחשף ולמד על דמותו של דוד ז"ל.

מפקד הפיקוד השיב לאלמנתו, לילדיו ולנכדיו של דוד ז"ל את כרטיס הצניחות האישי שלו, תמונות ומסמכים אישיים נוספים.

מפקד זרוע היבשה, אלוף תמיר ידעי, הגיע למשפחתו של סמל יעקב שלמה גונין ז"ל. יעקב ז"ל שירת בחטיבת גולני, עליה פיקד האלוף בעבר. האלוף נפגש עם אחותו של יעקב ז"ל והשיב לה את תעודת עיטור העוז שקיבל לאחר נפילתו, זאת בשל גבורתו במהלך הקרב על כיבוש החרמון במהלכו נפל.

כאשר אביו של יעקב ז"ל נפטר, משפחתו מכרה את חפציו, ובניהם נמכרה בטעות גם כרית האותות של יעקב ז"ל. לאחר זמן מה נמצאה הכרית והושבה למשפחה, אך ללא עיטור העוז. עם החזרת החפצים, נמסר למשפחה עיטור העוז חדש, שהושב למקומו החסר בין הסיכות והסמלים בכרית האותות.

מפקד פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, נפגש עם אמו, אחותו ואחיו של רב"ט צבי נוסבוים ז"ל, וכן עם שניים מנכדיו (שאחד מהם אף קרוי על שמו של צבי ז"ל). האלוף השיב להם תמונות ומכתבים שנשלחו לצבי ז"ל, חלקם אף לאחר נפילתו.

לאורך השנים הוחזרו חפצים ומסמכים של חללי צה"ל למשפחות שפנו לקבלם. השנה, לרגל ציון יובל למלחמת יום כיפור, הוחלט לפתוח בפרויקט הייחודי על מנת להחזיר באופן פעיל אלפי חפצים שנמצאו בארכיון צה"ל ואוחסנו בו מהמלחמה ועד היום.

עם השבתם נסגר מעגל מרגש, ערכי וחשוב - לצה"ל ולמשפחות השכולות.

עד כה, לקחו חלק בפרויקט מפקדי צה"ל מדרגי מפקדי הפלוגות ועד לראש המטה הכללי. בשבועות הקרובים, ימשיכו עשרות מפקדי צה"ל בכלל הדרגים, ובהם מפקדי חטיבות וקצינים זוטרים, לקחת חלק בפרויקט ולחבור למשפחות שכולות.

מתוך הפרויקט ״זיכרון חדש-ישן״