17.3.1943- הפלי"ם מצורף אל השירות הימי

ה"הגנה" הייתה מעורבת בפעילות ימית ובהעפלה עוד לפני מלחמת העולם השנייה, אולם לא היה גוף שעיסוקו רק בלוחמה ימית.

הכוח הימי של הפלמ"ח נועד מראשיתו למלא תפקיד כפול: צבאי - לחימה ימית, ואזרחי - העפלה. מפקד הפלמ"ח, יצחק שדה, יזם את הקמתו מתוך שאיפה לאמן את לוחמי החטיבה בצליחת מכשולי מים ובמעבר דרך הים כחלק מהכשרתם המקצועית. דרישתם של אנשי 'המוסד לעלייה ב' לגבש צוותים מיומנים שיעסקו בהבאת מעפילים לארץ-ישראל, הייתה גורם מכריע בהקמת הכוח הימי בפלמ"ח.

ערב הקמת הפלמ"ח, בחודש מאי 1941, טבעו עשרים ושלושה מבכירי הימאים ב'הגנה' וקצין בריטי מלווה, בעת שיצאו למשימת חבלה בטריפולי שבלבנון, במסגרת שיתוף-הפעולה עם הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה (פרשת כ"ג יורדי הסירה). אובדן מאגר פוטנציאלי של לוחמים ומפקדים מוכשרים ומנוסים וקשיים כספיים חמורים גרמו לדחיית ההתארגנות הדרושה להקמת יחידה ימית בפלמ"ח עד שנת 1943.

תהליך התפתחותו של הכוח הימי בפלמ"ח נחלק לשלבים אחדים:

שלב ראשון - במהלך שנת 1943 נערכו קורסים ימיים להכשרת סגל מפקדים ומדריכים ולהקניית אימון ימי לכל לוחמי הפלמ"ח.

שלב שני - בחודש דצמבר 1943 הוקמה 'המחלקה הימית'.

שלב שלישי - בחודש אפריל 1945 הוקם הפלי"ם (הפלוגה הימית, שבמסגרתה התארגנה בחודש דצמבר 1945 "החוליה" - יחידת החבלה הימית). במארס 1948 הועברו אנשי הפלי"ם ל'שירות הימי', שהיה לחיל-הים של צה"ל.

ב-17 במרץ 1948 הוקם השירות הימי, שהיווה שלב ביניים לקראת הקמת חיל הים הישראלי. מטה הפלי"ם וכ-120 ימאים הצטרפו לשירות והיו הגרעין שסביבו הלך והתגבש החיל. במהלך ההפוגה הראשונה, אחרי השלמת מבצע נחשון, הצטרפו לחיל הים עוד 100 מאנשי הפלוגה, שהשתתפו במבצע 'נחשון'.

לרשות החיל לא עמדו כלי שיט קרביים, ולכן הוחלט להשתמש באוניות המעפילים לשעבר ולהכשירן לספינות מלחמה. החימוש כלל כמה תותחים ומקלעים. יוצאי הפלי"ם פיקדו על אחדות מהספינות הללו בראשית דרכו של חיל הים.

את שייטת 13 הקימו יוצאי חוליית החבלה הימית של הפלי"ם. לוחמים אלה שולבו בקרבות הימיים במלחמת העצמאות.

בוגרי קורס החובלים של הפלי"ם היוו את מרבית הקצונה באוניות, לרבות מפקדיהן. חמישה ממפקדיו הראשונים של חיל הים הישראלי נמנו עם אנשי הפלי"ם.

להורדת הקובץ לחצו כאן