מבט מבפנים למערך שמהווה את "עמוד השדרה" של צה"ל כולו

ממש כמו במכונה משומנת היטב, הזקוקה לטכנאי שיוודא כי אין בה תקלות, מערך הפיזיותרפיה הצה"לי מהווה את ה"טכנאי" האולטימטיבי של הצבא, שדואג כי הרגליים איתן רצים הלוחמים בגולני, הידיים שעושות מתח בצנחנים והצוואר של אנשי המקלדת בקרייה, יהיו כשירים ומוכנים לבצע את משימותיהם על הצד הטוב ביותר.

בין כותלי מערך הפיזיותרפיה התגבשה לאחרונה תפיסה חדשה שלוקחת את הטיפול המסורתי ומתאימה אותו לדור החיילים הנוכחי. "נקודת המוצא שלנו הייתה שהחיילים של היום הם לא החיילים של פעם", מסביר מפקד מערך הפיזיותרפיה, רס"ן אוריה מורן, "מדובר בדור שמעדיף לשחק בטלפון על פני לשבת על כדור בשביל הטיפול, לכן החלטנו להשתמש בהיסחי הדעת לטובתינו, ולפתח מכשירים שיענו על הצורך הפיזיותרפיסטי בעזרתם".

המטרה היא פשוטה: במקום שחייל יצטרך לעבור טיפול קלאסי, שמפעיל ועובד על שריריו, בעודו מתרכז בכאב, המיקוד שלו ישתנה ובעזרת משחק מחשב פשוט, שתוכנת להפעיל את אותם השרירים בדיוק במהלך המשחק - הליך ההחלמה יהפוך ליעיל ומהנה הרבה יותר.

"אנחנו קוראים למכשירים הללו 'משכיחי כאבים'", צוחק רס"ן מורן, "בחודש האחרון למשל הכנסנו את ה'יד הרובוטית' למכונים. מדובר במעין כפפה המחוברת למסך מחשב שמקנה לכל אחת מהאצבעות תפקיד. החייל מתמקד בניצחון במירוץ המכוניות שעל המסך או בהשמדת מטרות אויב ותוך כדי מפעיל בעצם את היד כולה. הכפפה לומדת את התנועות של המשתמש במהלך המשחק וככה מאתגרת אותו לבצע תרגילים יותר מתקדמים".

בדומה ליד הרובוטית, אחד מהמכשירים המיוחדים ביותר במערך הוא "הגלשן". מדובר במשטח לא יציב דמוי גלשן שעובד על חיזוק פלג הגוף התחתון של החייל. כל מטופל יכול לבחור כל משחק שעולה על דעתו, מתוך המכשיר הסלולרי שלו או מתוך מגוון האופציות המוטמעות במכשיר, לבחור דרגת קושי ואת האיבר שברצונו לחזק, ופשוט ללחוץ "פליי".

 בעבר מושגים לדוגמת "יד רובוטית" או "גלשן" היו נשמעים כמו עוד חלום רחוק, שכן פיזיותרפיה כמעט ולא עירבה את המטופל בהליך ההחלמה, אלא התמקדה ב"לקיחת הכאב" ממנו.

"אנשים היו מגיעים, שוכבים, ונותנים לפיזיותרפיסט לעשות את שלו", אומר מפקד המערך, "עכשיו אנחנו דורשים מהמטופל יותר - החל מפעילות דינאמית, דרך תרגילים שעליו לבצע גם מעבר לשעות הטיפול ועד לשינויים שעליו לבצע בסביבת העבודה שלו, ביחידה ממנה הגיע. אנחנו עושים הכל כדי לוודא שהם יצטרכו אותנו כמה שפחות".

"אני נמצא כאן פעמיים בשבוע, כל שבוע מאז הפציעה", משתף סמל עומר פורטנוי, אחד המטופלים במכון הפיזיותרפיה שבצריפין. "הייתי חייל בגבעתי ובעקבות פציעה, שהייתה אמורה למנוע ממני לחזור להיות לוחם, הגעתי למכון. בהתחלה לא ממש האמנתי בטיפולים, אך אחרי הניתוח שעברתי פחדתי שבאמת לא אצליח לחזור לחטיבה. ברגע שהגעתי לכאן והצמידו לי מטפל, שבנה איתי תוכנית עבודה אישית, התחלתי לשים לב לשיפור בכל פעם שאני חוזר. היום אני טען בשריון".

ואם כבר מדברים על לוחמים - בתחילת השנה נפתח מחדש "המכון לבריאות הלוחם" במרפ"א דרום, אליו מגיעים חיילים מכל החטיבות הלוחמות, כבר עם גיוסם לצבא. הם עוברים בדיקות כוח, טווחי תנועה ואף נבדקים במעבדת ההליכה - הכול כדי לנסות למנוע מראש פציעות פוטנציאליות, שעלולות להיווצר במסגרת השירות באותה היחידה.

"הפיזיותרפיה הצבאית שונה בתכלית מהאזרחית", מודה רס"ן מורן, "כאן אנחנו חייבים לקחת בחשבון את העובדה שהגוף של החיילים הוא מה שמחזיק את צה"ל. הכוח שלהם זה הכוח של הצבא כולו".

ממש כמו התרגילים שמציעה, גם הפיזיותרפיה היא תחום גמיש שממשיך להתפתח, להתרחב ובעיקר להתאים את עצמו לאנשים בכל יום שעובר. ובצה"ל? היא כאן כדי להישאר ולוודא שהגוף שלכם יהיה מוכן, תמיד.