"עצרתי את נשמתי כדי לשמוע זוג מילים אחד - 'את נקייה'"

"ממש לא צריך את חודש אוקטובר כדי ללכת ולהיבדק" - זהו המסר הברור והחד-משמעי שמבקשת להעביר רס"ן כרמית סמורלי, כיום בת 39 ומשרתת כרמ"דית ביו הנדסה רפואית בענף צוה"ר (ציוד והנדסה רפואית), לאורך השיחה שלנו. אותה שיחה במהלכה שיתפה אותנו בסיפור חייה, אך לא את זה שהייתם מצפים לשמוע, אלא אחד קצת שונה - סיפור המחלה שלה.

את המחלה שלי גיליתי כמעט במקרה

היא הייתה אז בת 31. הכירה כמובן את "המחלה", אבל כמו רבים מאיתנו, חשבה שלמרות הסיכונים והאזהרות, ובזכות אורח החיים הבריא עליו שמרה - לה זה לא יקרה.

"זו הטעות של כולנו לחשוב ככה", היא מודה בכאב, "את המחלה שלי גיליתי כמעט במקרה, לא הלכתי להיבדק קודם לכן ואולי, אם הייתי עושה את זה המצב - היה שונה לחלוטין".

"זה היה ממש אחרי שילדתי את בני הבכור", ממשיכה רס"ן סמורלי, "יום אחד הרגשתי בליטה מוזרה בשד הימני שלי. בהתחלה ניסיתי להרגיע את עצמי, חבריי הקרובים גם. חשבנו כולנו שמדובר בבלוטת חלב ושזה יעבור תוך כמה ימים. אך למרות החזות הרגועה שניסיתי להפגין כלפי חוץ, בפנים ידעתי שמשהו לא בסדר והחלטתי ללכת להיבדק".

זה היה כמעט אירוני, לגלות שאני חולה בתקופה שאמורה להיות המאושרת ביותר בחיי

הרופא של רס"ן סמורלי, שהכיר מקרוב את סיפורה המשפחתי, ידע כי אינה נשאית הגן היחידה במשפחתה, והחליט לשלוח אותה במיידי לסדרת בדיקות נרחבות, אולטראסאונד וממוגרפיה, שבסופן חששותיה הראשוניים אומתו והיא קיבלה לראשונה את הבשורה כי היא חולה בסרטן השד.

"זה היה כמעט אירוני, לגלות שאני חולה בתקופה שאמורה להיות המאושרת ביותר בחיי", היא משתפת, "האבחנה הכתה בי כרעם ביום בהיר, שאחריו, לא היה כמעט זמן לנשום. רגע אחד עוד הייתי במשרד, עובדת חרוצה, וברגע שלאחר מכן מצאתי את עצמי מסופחת לר"ם 2".

בתקופה שכל מה שאת מכירה מתפרק, משפחה היא כל מה שנשאר לך

ה"רעם" אומנם נחת עליה לראשונה, אך בעלה, אבי, היה צריך לשמוע כבר בפעם השנייה בחייו ששותפתו לחיים חולה במחלה ממארת. "אלו נישואים שניים", משתפת רס"ן סמורלי, "בעלי התאלמן לאחר שאשתו נפטרה מסרטן מח העצם בתום מאבק קשה. זה הפך את הגילוי למשפחה לקשה פי שניים, ולמפחיד פי עשרים".

את בני משפחתה היא מתארת כסלע האיתן שלה, כזה שבלעדיו כל המסע הזה, והניצחון בו בפרט לא היה מתאפשר. "בתקופה שכל מה שאת מכירה מתפרק, משפחה היא כל מה שנשאר לך", מספרת כרמית, "ההבנה של החשיבות לדבוק ביחד בכל מצב היא גם מה שהוביל אותי לאמץ את בתי, הילה, מנישואיו הקודמים של בעלי".

במצב בו משענות הן כל מה שמחזיק אותך, זכתה כרמית לחיזוק נוסף, צה"ל. רשת הביטחון הצבאית חיבקה אותה ועוד רבות כמוה לאורך הדרך כולה - מגילוי המחלה, דרך ההתמודדות ועד לשיקום.

"הגעתי תחילה לר"ם 2", נזכרת רס"ן סמורלי, "אין אדם אחד, רופא או מטפל שפגשתי שהיה פחות ממדהים. קיבלתי ליווי ומענה לכל צורך, גם אם קטן, והרגשתי שיש מישהו שבאמת אכפת לו. זה חיזק אותי ואיפשר לי להתרכז בדבר היחיד שמשנה - בהחלמה".

"את נקייה"

"התחלתי טיפולים כימותרפיים ובסיומם הגיע שלב הניתוח וההקרנות", היא ממשיכה, "במשך תשעה חודשים המתנו כולנו לתשובה חיובית, יום אחרי יום, הקרנה אחרי הקרנה, עצרנו את נשמתנו כדי לשמוע זוג מילים אחד: "את נקייה"".

"נקייה", היא חוזרת ואומרת בגיחוך קל, "אני לא אשכח את הרגע הזה בחיים. בתום הבדיקה ישבתי מול הכירורג כשהמסמכים עם התוצאות עליהם, וניסיתי לפענח את מבטו. לפתע הוא הזדקף וירה לעברי את המילה הזו, זו שחיכיתי לשמוע כל כך הרבה זמן - "את בריאה". באותו רגע כאילו הוריתי לגוף שלי איך הוא צריך להתנהג, הרי לזה חיכינו במשך כל הזמן הזה", היא ממשיכה, "חייכתי, שמחתי, הודיתי לרופאים וחיבקתי את המשפחה, ורק כשנכנסתי לאוטו לבד היה לי רגע לשאול את עצמי פתאום, כמעט בבלבול, 'אני הייתי חולה?'" 

זה הרגיש כמו להתעורר מחלום או מסיוט

"לא הצלחתי לתפוס את זה", מסבירה רס"ן סמורלי, "זה הרגיש כמו להתעורר מחלום או מסיוט. ואם להגיד את האמת, עד היום יש בי מעין ספק, זו שריטה שלא עוברת. קשה לי להאמין שזה עבר, קשה לי להאמין שזה קרה מלכתחילה, זה הפאנטום האישי שלי".

למרות שהסביבה כולה סימנה לה שתקופת המחלה כבר מאחוריה, מבחינתה, הסימן המובהק שהצביע על כך היה דווקא משהו ישן-חדש - המדים. לפתע, אחרי כמעט שנה וחצי, היא יכלה ללבוש אותם שוב. "לחזור למדים היה כל כך רגיל בשבילי, אבל גם כל כך לא", מנסה רס"ן סמורלי לתאר, "זה היה כמו ללבוש על עצמי שגרה שוב. ללבוש משהו שמסמל יציבות. לרוב האנשים יש סלידה מהמונח הזה, 'שגרה', אבל בשבילי אותו הבוקר היה רגע מכונן, שהצביע על חזרה לשפיות, חזרה לסדר יום שאתה יודע איך הוא יתחיל ואיך יסתיים, חזרה לחיים".

זו המחויבות שלנו כלפי עצמנו לבדוק את זה

ההחלמה של כרמית היא רק אחת מתוך סיפורים רבים בהם חיים ניצלו בזכות בדיקה פשוטה. ""עיקר התחלואה הוא סביב נשים בשנות ה-50 לחייהן", מסבירה רמ"ד קידום בריאות בחיל הרפואה, רס"ן אילנה גנס "חשוב מאוד לשים לב לסממנים מוקדמים וללכת להיבדק, במיוחד אם יש היסטוריה של סרטן השד, נשיאה גנטית או חשש לגוש".

"אני מבינה את הפחד בלגלות משהו שלא ציפית לו", מסכמת רס"ן סמורלי, "אבל אלו החיים שלנו ושל המשפחות שלנו אחרי הכל - וזו המחויבות שלנו כלפי עצמנו לבדוק את זה. גילוי מקדים זה הכול".