המפקד מאחורי המעבדה לחשיפת המנהרות מסכם תפקיד פורץ דרך

כבר בתחילת השיחה, מכין אותי אל״ם יניב אביטן, ראש מחלקת איסוף ותקיפה היוצא בחט״ל, שהוא לא יכול לספר לי הרבה על התפקיד שלו. אחרי חשיבה של כמה דקות על מה הוא כן יכול לשתף, והתעקשות שלי לקבל דוגמה לעשייה שלו בשלוש השנים האחרונות, הוא מבין שיש לו בכל זאת משהו שאפשר להראות לי  - ומצביע על הקיר שמאחוריי.

לצד התמונות והתעודות הישנות, מונח עפיפון - צבוע בצבעי דגל פלסטין. ״אומנם זו לא הבחירה הדקורטיביות הכי מוצלחת״, הוא מודה, ״אבל זה מזכיר לי תמיד לתמוך ברעיונות הכי לא צפויים של הפקודים שלי, ולתת להם ללכת עם החלומות שלהם״.

משפט כזה מחייב הסבר: ״אחד מהאנשים שלי בא אליי יום אחד ואמר לי - 'יש לי רעיון לפיתוח שיוכל לתפוס עפיפונים פלסטיניים'. האינסטינקט הראשוני שלי היה לדחות אותו, כי לא האמנתי שזה יעבוד מבחינה פיזיקלית - אבל עצרתי את עצמי". 

"אחרי כמה ניסיונות, הוא פיתח רחפן שעשה את הבלתי אפשרי", מתפעל אל"ם אביטן, "והביא לי את העפיפון שאת רואה פה. כל זה קרה במהירות שיא - בזמן ההפס"דים על הגדר בגבול עזה".

הרחפן לתפיסת עפיפונים הוא רק כלי אחד קטן מתוך שורה של חידושים, אותם פיתחה מחלקת איסוף ותקיפה בשנים האחרונות. "המטרה העיקרית שלנו היא לדאוג שכלל מערכות התקיפה והאיסוף של היבשה יהיו כשירות, מוכנות וזמינות לשימוש מיידי בעת חירום", מסביר אל"ם אביטן. 

וכשמגיע אותו אירוע מבצעי, למחלקה יש מטרה נוספת: "אנחנו מוצאים פתרונות טכנולוגיים מהירים לצרכים שעולים באותו הרגע בשטח - בעידן המודרני, האויב משנה את פניו כל הזמן, אז אנחנו צריכים להיות מוכנים להשתנות בהתאם כשמגיע איום".

כדי להתמודד עם הצורך הזה, אל"ם אביטן וחיילי המחלקה גיבשו דרך חדשה לפיתוח כלים מתקדמים: "בניגוד לגישה המסורתית, הקובעת כי הלוחמים נמצאים בחזית והטכנולוגיה נמצאת מאחורה - אנחנו מבינים עכשיו יותר מתמיד שגם הפיתוח והמחקר חייבים להיות נגישים וקרובים הרבה יותר לקצה המבצעי".

דוגמה מובהקת לכך היא המעבדה שהקים לגילוי המנהרות ברצועת עזה, בזמן מבצע צוק איתן. "זו ממש לא מעבדה שיושבת פה בין המשרדים של תל השומר", הוא מדגיש, "היא יושבת בלב אוגדת עזה - צוות המעבדה חי את האיום, ולכן גם מבין אותו טוב יותר". 

כשאני שואלת אותו איך המיקום של המעבדה באמת משפיע על תוצאות המחקרים, הוא מבהיר: "הטכנולוגיה צריכה להיבנות תוך כדי חיכוך עם הבעיה המבצעית - כשאתה נמצא בשטח, ומפעיל את כל החושים שלך, אתה מוצא תשובות לשאלות שבכלל לא ידעת שצריך לשאול כשהיית במשרד".

"בסופו של דבר", מצהיר רמ"ח איסוף ותקיפה, "רק הלוחם הוא מי שיראה לאויב את הלבן של העיניים. אבל אנחנו צריכים להיות חלק ממה שקורה בשטח. אי אפשר לראות את המצב פעם אחת, ולחזור לעבוד במרכז הארץ - זה מעכב את כל התהליך".

בזכות המעבדות שהקים, שתרמו לגילוי מנהרות טרור גם בגזרה הדרומית וגם בצפונית, קיבל אל"ם אביטן שני פרסי ביטחון ישראל, שנה אחר שנה: "זה גרם להתרוממות רוח בקרב האנשים שלי, כי קיבלנו הכרה רשמית מהמדינה שעשינו משהו חשוב ביטחונית".

"יש בזה משהו מיוחד", הוא מסביר כשאני שואלת על הקשר בין הבית שלו בשדרות, לתרומה שלו למאמץ המבצעי בדרום, "אני יושב עם אנשי המעבדה באזור העוטף, כדי שיראו מקרוב את המשפחות ואת התושבים עליהם הם מגנים".

"ואני רואה את האנשים אלה כל יום - הם המשפחה שלי, השכנים שלי, הילדים בגן של הבת שלי", הוא אומר, "אבל זה לא המניע העיקרי שלי כשאני בתפקיד".

"זה הסיפור של החיים שלי", הוא משתף, ומגלה למעשה את הסוד שלו להצלחה בתפקיד כל כך רגיש ותובעני: "להגן על התושבים - בין אם מדובר על תושבי העוטף או הצפון, על אילתים או על תל אביבים".