הצטרפנו למסע המרגש - שבו קיבלו הרבה יותר מכומתה

את מה שקרה בשבוע שעבר בבסיס הספקת הציוד של המרה"ס (מרכז ההספקה המטכ"לי) בתל השומר, אי אפשר היה לפספס: מסע כומתה מיוחד במינו, והגדול ביותר שנערך עד היום - של מתנדבים ומתנדבות בעלי צרכים מיוחדים, מהתוכנית "גדולים במדים" של עמותת "יד לילד המיוחד" ו-JNF ארה"ב. 

את קריאות ה"מי משוגע? אני משוגע!" המסורתיות ממסעות לוחמים, החליפו ב"מי מסוגל? אני מסוגל!", ואומנם הם לא הלכו מרחק גדול או צעקו הכי חזק - אבל כל צעד שעשו 30 הנערים והנערות המדהימים האלה, היה מלא בגאווה.

את המסע המרגש הוביל מפקד הבסיס, סא"ל אדי שמואל, שפתח אותו במסר קצר וקולע: "אנחנו יוצאים למשהו קטן וסמלי, אבל הוא מייצג את הדברים החזקים ביותר בחברה שלנו - את החיבור, האנשים, אהבת החינם והכרת הטוב והתודה".

הם מגיעים לבסיסי ההספקה כמתנדבים אזרחיים, אבל עולים על מדים כחיילים - אורזים מנות קרב וציוד רפואי, מסדרים את המדים והחגורות, בודקים שהכול במקום ושהנעליים תקינות - אם צריך לתפור, לסדר, אם יש כתם או לכלוך.

"הם דואגים לכל החיילים והלוחמים שלנו - שיקבלו את הציוד הכי טוב שיש", מבהירה רס"ן עינב לקט, מפקדת מערך המתנדבים בצה"ל, "בסופו של דבר הם תורמים רבות להכנה של הצבא, להגברת הכשירות והמוכנות למלחמה".

ההליכה הסתיימה על רקע רימוני עשן - כמיטב המסורת ביחידות קרביות, עם עשרות הורים ובני משפחה שתיעדו את הרגע המיוחד, בין דמעה לחיוך. לאחר מכן נערך טקס מרגש, בו כל אחד מהמתנדבים קיבל כומתה, תג יחידה של המרה"ס, סיכה, ודיסקית. 

"זה לא רק תהליך חיול - זה תהליך של שייכות", מדגישה הרמ"ד, "כן, הם מתנדבים ולא חיילים, אבל לקבל את הסיכה והכומתה גורם להם להרגיש חלק ממשהו גדול יותר - בדיוק כמו כל אחד בגילם".

"אנחנו אחרי שנה מאוד מאתגרת - בה הם ישבו בבית ורק חיכו לרגע בו יוכלו לחזור לצבא וללבוש מדים. הם היו הראשונים להתחסן ולהגיע כשהייתה האפשרות", היא מוסיפה, "זו זכות לשרת בצבא עם אותם ילדים מדהימים, שבאים ותורמים מעצמם לגמרי בהתנדבות".

"כשהבנו שהוא לא יכול להתגייס, קצת צבט לנו הלב, אבל הבנו שהוא כנראה יועד לדברים אחרים", מספרת פלורנס שגיא, אמו של אלי, מתנדב בתוכנית, "יום אחד סיפרו לנו על ההתנדבות והלב שלנו קפץ. מאז אלי חוזר שמח, עם חוויות חדשות בכל יום, וזה עושר עילאי לראות אותו על מדים, חייל בצבא. זו ההוכחה שעם תמיכה והכלה של האנשים הנכונים, כל אחד, גם אלי שלי, יכול להגשים את החלומות שלו".

את הנאום החשוב ביותר בטקס נשאה אביב בן-יאיר, שמתנדבת כבר שנה שנייה בתוכנית. "הגיוס שלנו לצבא משמעותי - הוא הופך אותנו לשווים בקהילה, שיכולים לתרום למדינה כמו כולם. תודה לכל מי שעוזר לנו להגשים את החלום שלנו", היא אמרה, ומיד זכתה למחיאות כפיים שנמשכו דקות ארוכות.

את הניצוץ בעיניים שרואים אצל המתנדבים וההורים - אי אפשר להחליף בשום דבר אחר

"זה לא משנה כמה פעמים עברתי טקס כזה, בכל פעם מחדש אני מתרגש", מסכם הרב מנחם מנדל בליניצקי, מנכ"ל עמותת "יד לילד המיוחד", "את הניצוץ בעיניים שרואים אצל המתנדבים וההורים - אי אפשר להחליף בשום דבר אחר. אי אפשר לביים אותו, להמציא או לתת אותו, הוא בא באופן ספונטני ברגעים האלו, וגורם לנו להחסיר פעימה בלב".