סיפורה של הילדה שחלתה בלוקמיה - והפכה לקצינה מצטיינת

"תמיד מצחיקה אותי השאלה - למה בחרתי להתנדב לצבא?", כך מתחילה השיחה שלי עם סג"ם נטע אריכא, קצינת פרוטוקול בקש״ח של ז״י ואט״ל, שחלתה בסרטן בילדותה, "מבחינתי, לא הייתה לי התלבטות, כל המשפחה שלי התגייסה, כל כך הרבה אנשים הקריבו את החיים שלהם בשביל המדינה, זאת החובה שלי". 

בגיל 10, בעקבות כאבי גב חזקים, אובחנה נטע בלוקמיה בתוך מח העצם. "הייתי מתעמלת אמנותית ובהתחלה סברו שאלו כאבי גדילה סטנדרטיים", היא משתפת. "זו הייתה התמודדות לא פשוטה, הסיטואציה של ילדה חולת סרטן במחלקה הפכה לשגרה עבורי". 

בזמן קצר החיים שלה השתנו מקצה לקצה. מילדה מלאת מרץ, נשקפה פתאום מולה במראה דמות שהיא לא מזהה: "אחד הדברים שהיו לי הכי קשים הרגשתי שאיבדתי את הזהות שלי - כל הגוף התנפח מסטרואידים והשיער נשר, לא נראיתי כמו עצמי, הייתי מכסה מראות, ושהייתי נכנסת למחלקה התחבאתי מאחורי הווילון". 

לאחר כשנה של טיפולים, היא קיבלה את הבשורה המשמחת. "בגיל 12, יחד עם חגיגות בת המצווה, חגגנו את מסיבת ההודיה על החלמה מהמחלה".

כשקיבלה את הצו ראשון היה ברור לסג"ם אריכא שהיא תתגייס כמו כולם, "זה דרש המון בירוקרטיה", היא מסבירה, "לוקמיה זאת מחלה עם המון תופעות לוואי, בטח כשהיא מגיעה מהעצמות בגב. רצו לבדוק מכל כיוון שאני יכולה להתנדב לצבא".

בסוף, קיבלה את האישור להתגייס, ובתחילת שירותה הסדיר שובצה בבסיס סגור, דבר שאינו נפוץ אצל מתנדבים בצבא. "הגעתי לאוגדה 91 ועסקתי שם בכל מה שקשור ליוניפי"ל, זו הייתה עבודה אינטנסיבית וקשה אבל נהניתי מכל רגע".

שם, גם הרצון לצאת לקצונה התחזק אצלה: "ראיתי את הדברים שהקצינים שלי עושים, הם משנים סדרי עולם, אני מאמינה בזה, בין אם בקבלת החלטות מבצעיות ובין אם בהשפעה דיפלומטית על צבאות אחרים. ראיתי איך גם בגיל צעיר קצין הוא גורם משפיע בדרך שבה ישראל מצטיירת מול הצבאות הזרים, ורציתי להיות חלק מזה". 

נטע יצאה למסלול קצונה במגמת "נחשון" ולא במגמת "נבו" של מתנדבי צה"ל, וכשהודיעו לה שהיא מצטיינת פלוגתית יומיים לפני טקס סיום הקק"ץ, לא הצליחה להסתר את התרגשותה, "נחנקתי מדמעות, זה היה לא מובן מאליו. בחרתי לא לספר זאת להורים שלי, רק לאחותי הקטנה כדי שתצלם", מספרת בהתלהבות סג"ם אריכא, "בטקס, כשקראו בשמי כמצטיינת, צעקתי חזרה 'כן המפקדת!', אחרי 10 שבועות בהם היא הייתה שם לצידי בכל רגע, רצתי אליה, והרגשתי שאני רצה למשפחה שלי".