המקום הזה עוזר ללוחמים למצוא יחד 'תעצומות' נפש

מדי יום ראשון, 15 לוחמים ולוחמות נכנסים לחדר אחד. בשלב הזה הם לא מכירים זה את זו, אבל בעוד שלושה שבועות לאחר שייפגשו בכל בוקר, ויתמודדו ביחד ולחוד עם הטראומה שהם חווים, כבר יהפכו לאחים לכל דבר עניין - ולצוות, ממש כמו בשדה הקרב. 

"המטרה היא שהם יוכלו לדבר ולהבין אחד את השני, שכל אחד מהם יהיה שווה בין שווים", מסבירה לי רע"ן 'תעצומות', הענף תחתיו חונה המרכז העונה לאותו השם, סא"ל ד"ר מיכל ליפשיץ, "יש משום מה עדיין המון בושה סביב טראומה. וכשלוחם פוגש אחרים שמרגישים כמוהו - הוא מצליח להיפתח. גם עבורנו, המטפלים, זה מספק רגעים מרגשים. אנחנו רואים כל יום כמה משמעותית ההזדהות הזאת עבורם".

כדי להבין את הסיפור של המקום המיוחד הזה, צריך לחזור ליומה השני של המלחמה. עד אז, התו"ל של חיל הרפואה קבע שבמצבי חירום יוקם המלש"ע (מרכז לשיקום עורפי), והוא זה שיספק את המענה הברה"ני הראשוני לטראומה בקרב לוחמים.

"כשהתבהרה התמונה, ונהיה ברור יותר ויותר שאנחנו בדרך אל מערכה ארוכה ומורכבת מאין כמותה, הובן דבר נוסף בענף - המלש"ע לא יוכל לרוץ לנצח. כך נפלה ההחלטה להקים מרכז קבוע, שיספק מענה נפשי רציף ללוחמים עם הלם קרב", מתארת סא"ל ד"ר ליפשיץ.

בתחילה, היה אמור לרוץ 'תעצומות' במשך שנה. נכון לעכשיו, היא אמורה לפעול למשך שלוש השנים הבאות, ומאז נחנך במרץ 2024, טיפל עד כה ב-830 לוחמים ולוחמות. 

שימוש במוטיבים צבאיים כדרך התמודדות עם הטראומה

אחד הדגשים בהם מתמקדים בענף הוא החזרה לתפקוד. "זו המשימה המרכזית שלנו", קובעת הרע"נית, "בזכות זה שאנחנו רואים אותם כל יום, אנחנו לא מאפשרים להם להישאר בבית ולהתחפר עמוק ברגשות שלהם לבד. הם מתחייבים ומחויבים לטיפול, ובסופו של דבר, מי שמגיע לפה, מגיע עם מטרה להשתקם, לצד הקושי והאתגרים היומיומיים".

הקצינה מאמינה שיש חשיבות עמוקה לכך שהחיילים יתייצבו לכל מפגש על מדים: "הטיפול האפקטיבי ביותר בטראומה נעשה כאשר המטופל מתמודד עם התכנים המהותיים ביותר לפצע שלו - בשבילם זה האירועים שעברו בצבא. זה טריגר שהם מתעמתים איתו, ורק כך הם יכולים להתגבר עליו".

כחלק ממסקנות הלמידה ב'תעצומות' טרם הקמת המרפאה, הבינו שצריך מישהו שידאג שהלוחמים לא יוותרו לעצמם וישארו מחויבים לתהליך. לכן, הם המשיכו את רעיון הצוות השיקומי, והחליטו למנות מפקד לכל מעגל ומעגל. 

וכך - נרתמו למטרה מ"כים וקצינים קרביים לשעבר: "הם מהווים ממש דמות פיקודית ויציבה בשביל החיילים, הם בעלי ניסיון, ובאים ממקום אחר - עם נקודת מבט שונה". לאותם מפקדים יש תפקיד משמעותי בתהליך הטיפול, כפי שמעידים המטופלים במשובים. "הם מספרים שאלה היו ממש דמות אב בשבילם, אוזן קשבת ומקום בטוח".

מתקדמים צעד אחד צעד

כל מי שמגיע לכאן ירד משירות קרבי, וזה אומר שלא יוכל להמשיך לשרת עם חבריו לנשק בשדה הקרב. עבור חלקם, זה יכול להיות מפח נפש של ממש. "אנחנו עוזרים להם להתמיין מחדש", משתפת הרע"ן, "ולאחר שלושה שבועות טיפול אינטנסיבי, חלק מהם חוזרים לשירות ביחידות מודיעין שונות, או תפקידים אחרים בהם יוכלו לתרום למאמץ המלחמתי ולמצוא משמעות נוספת".

במסגרת הטיפול, מתייצבים חברי הקבוצה בכל בוקר במרפאה, ובסיום שלושת השבועות קובע הסגל איזה מסלול מתאים לכל אחד ואחת. האופציה הראשונה היא להמשיך בטיפול האינטנסיבי, ולהגיע לפגישות באופן יומי לשלושה חודשים נוספים, או לצאת למסגרת מעקב פרטני ומרווח יותר.

המעטפת לא מסתיימת ברגע שהם יוצאים מהדלת. "הם נשארים אצלנו בעת ההמתנה לתפקידם החדש. אפילו הקמנו קבוצות "רכבת" של מטופלים שממתינים לשיבוץ שלהם", מכריזה סא"ל ד"ר ליפשיץ. 

במרפאה שמים דגש משמעותי גם על למידה ושיפור פנימיים, לטובת המטופלים העתידיים. לכן, בחודשים הסמוכים לאחר מסגרת היום, מתבקשים בוגרי התוכנית למלא שאלונים: "אלה נועדו לאבחן פוסט טראומה, דיכאון ואובדנות, חרדה ורמת תפקוד. הם ממלאים אותם אחרי שלושה ושישה שבועות, וגם נתקשר אליהם אחרי שלושה ושישה חודשים, וגם כשנה אחר כך - זו הדרך לבצע מעקב ולמידה".

לפרויקט חשיבות גדולה לא רק עבור לוחמים ולוחמות רבים. גם בשביל סגל המטפלים, מדובר בפנינה מיוחדת. "זו פיסת הגאווה הכי גדולה שהייתה לי בחיים", מצהירה סא"ל ד"ר ליפשיץ, "מה שאנחנו מציעים כאן הוא ייחודי, ובסוף כולנו מגיעים מתוך שליחות גדולה ורצון להושיט יד ולעזור לחיילים ולחיילות שלנו, וזו המשמעות הגדולה ביותר של התפקיד שלנו".

כדי ליצור קשר עם מרכז 'תעצומות' יש לפנות למפקדיכם הישירים או לקב"נים החטיבתיים, ואלה יעבירו את הפרטים בהתאם.