הכירו את הקצינה שמאתרת את המוחות החזקים במדינה

אם תשאלו את רס"ן מ', מי שאחראית לזהות את המועמדים המתאימים ביותר לתוכנית "חבצלות" היוקרתית של אגף המודיעין, אם חשבה שתתקבל אליה כשהתמיינה בעצמה, אולי תופתעו מהתשובה.

"כשהגעתי למיונים הראשונים הייתי חסרת ביטחון", היא מודה. "לא הבנתי מה בדיוק הקשר שלי לשם ומי החליט לזמן דווקא אותי. אני זוכרת שהמבחנים היו ארוכים מאוד ומקיפים, וכשיצאתי מהם הייתי בטוחה שלא אעבור".

אבל גם אחרי שצלחה אותם, וכמובן את מבחני המצב והסימולציות הרבות בשלב מוקדם יותר, לא הייתה רס"ן מ' משוכנעת שזה המקום בשבילה: "הגעתי לריאיון, שבו הבנתי שמדובר בתוכנית לתשע שנים. הרגשתי שזה יותר מדי בשבילי והחלטתי לחתום ויתור".

כשכבר התחילה לחשוב על לימודי עתודה במסלול רפואה, קיבלה שיחת טלפון מפתיעה והזמנה למבדקי קצונה.

"מסתבר שעברתי את הריאיון", היא אומרת בחיוך. "אחרי שהסברתי שחתמתי ויתור, קישרו אותי עם סגן ראש ההכשרה שהסביר לי באופן אישי על המסלול. זה היה סוג של חיזוק חיובי".

"אני חושבת שמה שהרגיע אותי היה כשהוא אמר לי שלא נשארים באותו תפקיד כל השנים, וששום דבר במסלול הזה לא קבוע", מוסיפה.

אז אחרי הריאיון ומבחני המצב, שבחנו את היכולת לתפקד תחת לחץ, הגיעה רס"ן מ' לתחקיר הבטחוני. כשעברה גם אותו, נשאר לה "רק" להתקבל למסלול הדו-חוגי באוניברסיטה. עם קבלת ההודעה שהתקבלה, סיימה רס"ן מ' את כל תחנות המיונים - והתגייסה לצה"ל.

"כולם צחקו עליי בבית הספר שאני מתחתנת עם הצבא", היא משתפת בחיוך ומיד מוסיפה: "לא שהיה לי אכפת. בשלב מסוים הבנתי שאם אני שלמה עם ההחלטה - אני לא חושבת מה היה קורה אילו פעלתי אחרת".

כחניכה בשנה הראשונה של התוכנית, רס"ן מ' מודה שלא הבינה כיצד להתמודד עם התואר הדו-חוגי. "הפעם הראשונה שנכשלתי הייתה במבחן הראשון בכלכלה. שם הבנתי שאסור לפחד מכישלונות ושהרבה מההצלחה היא בזכות החיזוקים של המחזור שאיתך".

בסיום השנה השלישית כל חניך ב'חבצלות' מקבל שיבוץ לתפקיד בעולם המודיעיני - בין אם בחטיבת המחקר, באגף עצמו, בזרועות ובפיקודים המרחביים. כך גם רס"ן מ' השתבצה בתפקיד מחקרי בפיקוד הצפון - שם יישמה לראשונה בשטח את הכלים שלמדה בתוכנית.

"לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה נותנים זווית אחרת על המפה המודיעינית בכל הגזרות וזה בעצם היתרון של כל 'חבצלון'", היא מסבירה, ולא ממש יכולה להרחיב מעבר לכך.

שנתיים לאחר מכן, עברה רס"ן מ' לאוגדת עזה, שם פעלה בתחום התרעת המודיעין: "אחרי כשנה בתפקיד הרגשתי שאני מסוגלת להרבה יותר. לכן החלטתי לצאת לפיקוד וללוות חניכים שזה עתה הייתי במקומם".

וכך, שלוש שנים אחרי שיצאה לצבא הגדול, חזרה רס"ן מ' הביתה - אל 'חבצלות'. "לחזור כמפקדת הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי".

"ידעתי שבזמנו התוכנית עסקה בעיקר במחקר, ופחות התמקדה בפיקודים ובאוגדות. לכן חשבתי שהניסיון שצברתי בשלוש השנים האלו יביא תוכן חדש להכשרה, והרגשתי שיש לי את הראייה להכווין אנשים למקומות הנכונים להם".

לאחר תקופת הפיקוד לא היה ספק עבור רס"ן מ' שמדובר באחד משני תפקידי הדגל שעשתה עד כה בקריירה הצבאית שלה: "אלו היו שנתיים שלימדו אותי המון - איך להיות מקצועית ובמקביל איך לפתוח את הלב לחניכים ולהקשיב לקשיים שלהם".

כשראש התוכנית הציע לה לשמש כקצינת האיתור, שעל כתפיה להחליט מי מתקבל לתוכנית היוקרתית - לא היה לרס"ן מ' שמץ של ספק מה היא צריכה לעשות.

"חד משמעית אמרתי כן", היא נזכרת וסבורה שמדובר בסגירת מעגל: "כל יום אני פוגשת מלש"בים כישרוניים, חכמים ומגוונים שגורמים לי להרהר איך קיבלו אותי לתוכנית. פתאום אני מבינה כמה חסרת ביטחון הייתי בצעירותי".

אז מה בעצם היא מחפשת היום במועמדים, שאולי יום אחד יישבו אפילו בכיסא שלה? "יש הבדל בין לחפש בוגרים טובים לחניכים טובים", מדגישה רס"ן מ'.

לדבריה, החיפוש הוא אחר אנשים בעלי פוטנציאל אישי גבוה, מכיוון שמדובר בתוכנית שבנויה על תהליך לשיפור עצמי ולמידה. "יש כאלו שבאים לראיונות ואנחנו רואים שהם עדיין 'פרח סגור שטרם נפתח'. חשוב לי שהם יידעו שגם זה בסדר, כי אין לנו טיפוס קבוע".

"בגיל 17 גם אני חשבתי שזאת החלטה של תשע שנים, ומאוחר יותר הבנתי שטעיתי", היא מסכמת. "המסלול מחולק ומגוון ואף פעם לא קבוע. חתמתי ויתור כי פחדתי לקבל את המילה 'לא'. אני לא רוצה לחשוב איפה הייתי היום אם הייתי הולכת עם הפחדים שלי. לכן עצה שלי - תאמינו בעצמכם ואל תפחדו".