"קפטן, ראיתי שהטמינו מטען. אני יודע מי עשה את זה"

החושך יורד על מחנה הפליטים ג'באליה, ובין הטנקים המקיפים אותו מסתתרות שתי דמויות. הן צועדות בנינוחות על החול, שורקות מנגינה עממית פלסטינית - כמעט ולא ניתן להבחין בהן או להבדיל אותן מהאוכלוסייה המקומית. רק מאחורי עיניהן המתרוצצות, המחפשות באופק אחר עצם לא נודע, מתחבאת המשימה שלשמה נשלחו: סיכול הנשק היקר ביותר של חמאס.

אילוסטרציה

אולי חשבתם על משגר טילים ארוכי טווח או על מטען נפץ עוצמתי, אבל זהו דווקא המידע אותו קוצרים חוקרי השטח של יחידת המודיעין האנושי 504, שמוכיח את עצמו כמעט באופן יום-יומי בעזה ובלבנון, ומציל חיים של לוחמי צה"ל ואזרחי ישראל.

לעומת השיטות המוכרות, אמצעי הלחימה שלהם שונים ב-180 מעלות. הלוחמים האלו, שחוברים יחד עם הכוחות למבצעים, מנהלים משחקי מוחות קדחתניים נגד רוצחים אכזריים - מבלי להסיט את המבט.

בלב האיתור - עם טנק מכל צד

"זה קרה בפעילות בצפון הרצועה ממש לא מזמן", מתחיל סרן (במיל') א', חוקר שטח ב-504, לגולל בפניי את אחד התשאולים האחרונים שהוביל. "קיבלנו אינדיקציות על מחבלי חמאס ששוהים בבית ספר במחנה הפליטים. חברתי ללוחמי השריון שיצאו למתקפה על האיתור, וברגע שהגענו לנקודה כרזתי לכל מי ששהה במבנה לפנות אותו, כשברור לי שלצד האוכלוסייה ששהתה שם - מתחבאים טרוריסטים".

בין שטף העזתים שמפנים באותם רגעים את המקום, הוא מצליח ללכוד במבטו אדם אחד שמעורר את חשדותיו. "הוא נכנע כמעט מיד, ניסה להציג מחזה רגוע ו'לעזור' לחיילים שלנו לנהל את האירוע. אבל אחרי שנים של חקירות בשטח, אנחנו מסוגלים כמעט להריח את מי שיש לו משהו להסתיר".

אחרי שנים של חקירות בשטח, אנחנו מסוגלים כמעט להריח את כל מי שיש לו משהו להסתיר

זמן קצר לאחר מכן, כבר ישב א' מול החשוד ב'חקירת שטח' מן המניין: בלב האיתור, עם טנק מכל צד. "בהתחלה הוא עוד 'שיחק אותה תמים', אבל ברגע שפתח את הפה - אי אפשר היה לעצור אותו. הוא הסגיר את כל הפעילים שהיו במרחב, נתן שמות ואמר מאיזו משפחה כל אחד מהם מגיע. כשנכנסנו איתו לתוך בית הספר, הוא הסביר לנו בדיוק מה הסתתר בין הכיתות, וכשיצאנו, הוסיף לקינוח מידע על שתי מנהרות ועל אתר שיגור רקטות במרחב סמוך, שראה במו עיניו".

אותה שיחה בין סרן (במיל') א' לחשוד, שהתברר כמחבל חמאס בעצמו, ארכה כשלוש דקות בלבד. "באותו רגע סגרנו מעגל מול הכוח האג"מי, ותוך משהו כמו שעתיים 'דקרנו' את נקודות השיגור והמנהרות, והשמדנו אותן".

"היה צורך במידע באופן מיידי", הוא חוזר להסבר, "הרי ההתקפה לא תחכה שאני אסיים, היא מתרחשת עכשיו ואנחנו צריכים להיות מודעים לכל סכנה שאורבת לנו ולכוחות. לכן, אין לנו שעות להתפלפל, והאינטראקציה מול הנחקר תהיה ממוקדת. ישר ולעניין. אנחנו משתמשים בשיטות הפעלתיות כאלה ואחרות כדי לגרום לבן אדם לדבר". 

ואכן, המידע שזורם מחקירת המחבלים לעיתים יכול לשנות את התוכניות האופרטיביות ואת צורת ההפעלה של הכוח, באופן מיידי: "כשתוך כדי מבצע, יוצא מנחקר מידע על חדר ממולכד שהכוח הולך להיכנס אליו ממש עוד חמש דקות - זה משהו שמשנה את כל התמונה בזה הרגע. המידע עובר דרך הקמ"ן והמג"ד של אותו כוח, שמחליפים בהתאם את פקודת ההתקפה ואת צורת פתיחת החדר". 

אילוסטרציה

במקרים אחרים, החקירה יכולה להימשך גם שעות על גבי שעות, כפי שיודע היטב סרן (במיל') א'. כל משפט שנאמר בין כותלי החדר יכול להיות המהלך שיחשוף בפניו את כל הקלפים, או ישלח אותו למרדף שווא: "יש אנשי חמאס שהתאמנו כדי לא לדבר בכלל, או כדי לפלוט מה שאנחנו 'רוצים לשמוע'. זאת אומרת שהם מספרים חלק מהדברים, אבל לא אומרים את כל האמת".

והוא מדבר מניסיון. "הייתה לי חקירה כזאת", משתף הקצין, "מעין משחק פסיכולוגי עצום שהתנהל מסביב לחדר שבו שהינו, עד שבסוף הצלחתי להוציא מהחשוד את כל מה שהוא הסתיר - מידע ערכי שהציל חיים של הרבה חיילים". אך גם במקרים קשים לפיצוח, החוקר של 504 ממש לא לבד במערכה.

"לשטח אנחנו מגיעים בצמדים, כמו בכל יחידה לוחמת", הוא מחדד ומפרט על ההבדלים בין שני התפקידים: "הצמד שלי לא חוקר כמוני, אלא אחראי על כל הראייה המקצועית והמבצעית בשדה הקרב. הוא הגב והעיניים שלי כשאני מבצע חקירה, זה שמחפה עליי באש ונותן לי את המענה, אני סומך עליו במאה אחוז. שנינו חוברים לכוח, פושטים ונלחמים יחד".

אילוסטרציה

כדי להצליב ולוודא את האינפורמציה שאספו בשטח, נעזרים החוקרים בחמ"ל מודיעין ייחודי, קמ"נייה, שעובד מסביב לשעון כדי להכווין ולמקד אותם לציון ידיעות חיוניות (צי"ח) רלוונטיות. 

תפקיד נוסף וחשוב לא פחות שממלאת אותה קמ"נייה, הוא גיבוש תמונת מצב ותכלול הפעילות השוטפת במרחב מסוים. כך למשל יודעים אנשי המודיעין להצביע על פרטים חופפים שעלו משתי חקירות שונות לגמרי או לזהות מגמות נסתרות.

גם לאחר 2,500 אנשים שנחקרו, אלפי מטרות שהותקפו ועשרות אלפי איתורי אויב שזוהו (מתוכם כ-5,500 שהופקו במהלך החודשים האחרונים במבצע בג'באליה), לסרן (במיל') א' חשוב להבהיר שאף פעם אין מאה אחוז: "יחד עם כל המעטפת והניסיון שצברנו, אנחנו מצליחים לסגור מעגלים על המידע בצורה מיטבית, אבל חייבים תמיד לקחת בחשבון את העובדה שבמקצוע הזה - אין שלמות".

כששיר וסיגריה מפלילים מארב שלם

כאמור, איסוף המידע וחיבור חלקי הפאזל דורשים מהחוקרים לא מעט, אך לפעמים, נוכחותם בשטח מספיקה והמודיעין עושה את דרכו אליהם בצורה "טבעית": "תרצה או לא תרצה, האוכלוסייה לצערה חשופה למה שקורה מסביב, לדברים שהמחבלים וגורמי הטרור עושים באזור שלהם, ולכן הנוכחות שלנו לצד הכוחות והיכולת לזקוף את האוזן ולזהות דברי ערך, משיגות מידע קריטי". 

כחלק משיחה תמימה, התעניינתי על המרחב והוא סיפר את מה שראה. זה קורה לא מעט - כשמפגש מקרי ובחירת השאלות הנכונות, מצליחים להציל חיים

רק לפני מספר שבועות, נתקל סרן (במיל') א' במקרה כזה בדיוק במהלך פעילות שגרתית של פינוי אוכלוסייה בצפון הרצועה. "ישבתי ושרתי לעצמי בערבית, כשפתאום אחד התושבים שמע אותי, פנה אליי בערבית ושאל לשלומי", הוא משחזר, "הצגתי את עצמי, נתתי לו כוס מים ואפילו ישבנו לסיגריה".

"ואז הוא אמר לי 'קפטן, אני רוצה להגיד לך משהו. ראיתי שאתמול במרחב ג'באליה הטמינו מטען עצום מתחת לאדמה כי הם יודעים שהכוחות אמורים להיכנס לשם עם הטנקים. מי שהתקין את המערכת הוא אדם שאני מכיר בשכונה, ואני יודע מה שמו. אני יודע שהוא עובד בחשמל ואני יודע שהוא מקושר לאנשי חמאס'".

אותו תושב המשיך בהפללה המדויקת והצביע על המקום ממנו מתצפתים מחבלי הארגון על המטען, במטרה להפעילו מרחוק: "דבר ראשון שעשיתי זה לנסות ולערער את הדברים. שאלתי אותו איך הוא יודע, למה הוא חושב שזה מטען, הצעתי שאולי קברו במקום כלב, ועוד ועוד". 

אילוסטרציה

"הוא ענה שהוא מכיר את האנשים, את השכנים שלו, ורואה אותם מסתובבים ברחובות, חמושים. הוא גם אמר שאין להם כלב", ממשיך החוקר באותה נשימה, "באותו יום סרקנו עם רחפנים והצלחנו לאתר את החפירות ואת האדמה שעבדו עליה, כולל כבל שיצא ממנה והוביל, בדיוק כמו שהוא תיאר, לבניין במרחק 400 מטר - עמדת התצפית. לא צריך להיות מצביא גדול כדי להבין שניסו לסגור עלינו שם במארב. כמעט מיותר לציין שהמקומות האלה הותקפו מיד".

רגעים כאלה בדיוק מוכיחים לו את תרומת לוחמים אלו ועד כמה קריטית הימצאותם בשטח: "כחלק משיחה תמימה, התחלתי לשאול אותו שאלות על המרחב והוא פשוט סיפר את מה שהוא ראה. זה לא רק מה שמדמיינים בסרטים - איזו חקירה נורא קשוחה. אלה דברים שקורים לא מעט - כשהמפגש המקרי עם האוכלוסייה יחד עם בחירת השאלות הנכונות, מצליחים להציל חיים".

"יצאתי החוצה, נשמתי עמוק, ונכנסתי פנימה, הפעם גם אני עם חיוך"

כשהוא נשאל על התחושות שמלוות אותו בכל מפגש כזה, חוקר השטח מצחקק בעצבנות. "האינטראקציה מול אנשים משתנה. זה מגרש משחקים כל כך גדול, ואנחנו מתאימים את עצמנו כל פעם מחדש למי שעומד מולנו. כשאני נכנס לחדר אני לא א', אני החוקר שאותו חשוד צריך לפגוש - קשוח, חלקלק או הומוריסטי. אני מבין מה החולשות שלו, מה מציק לו, איך הוא מדבר ומתייחס לדברים. כל פעם מחדש".

אילוסטרציה

"בסוף אני בן אדם", הוא אומר, "אין ספק שבתחילת הלחימה, העומס הרגשי והפיזי עשו את שלהם, לצד הפצע שהיה עדיין טרי. ועדיין, בנקודות משבר מסוימות, אנחנו, כחוקרים ב-504, חייבים לדעת לעשות את ההפרדה בין האישי למקצועי - בין החיבה לתרבות הערבית שהביאה אותנו לתפקיד, לבין קריאות הטבח המזעזעות בבוקר השבת השחורה, באותה השפה".

"באחד השבועות הראשונים, היה מחבל שישב מולי ותיאר את הזוועות בהן לקח חלק ב-7 באוקטובר, דברים נוראיים שאני לא מעוניין לחזור עליהם, כל זה עם חיוך שלא ירד לו מהפנים", הוא משתף, "יצאתי לשתי דקות החוצה, נשמתי עמוק, עיכלתי את מה ששמעתי ונכנסתי פנימה, הפעם גם אני עם חיוך. אמרתי לו 'אוקיי, בוא תמשיך לספר. מה עוד עשיתם ומה ראיתם'. אין ספק שעם הזמן אתה משתפשף ולומד לבצע את ההפרדה הזאת באופן טבעי. אבל ברור שזה לא קל". 

את הכוח, הוא שואב לאו דווקא מהפעילויות הגדולות שעולות לכותרות, אלא מהזיהויים היום-יומיים שעושים את ההבדל בין חיים למוות: "יש פעמים שאנחנו מקבלים מידע על משהו יחסית משמעותי. לא מזמן זיהינו מתחם מסוים ששימש את חמאס במרחב. כשתקפנו את היעד, ראינו את פיצוצי המשנה שהוכיחו שזה היה מחסן אמל"ח עצום. זו הצלחה מבצעית ללא ספק, אבל זה לא משתווה למג"ד שמתקשר ואומר - 'הצלתם אותנו'".

היום, כשהוא חוזר הביתה לאישה ולילדים, לחיים הרגילים ולעבודה בהייטק, סרן (במיל') א' לא יכול שלא להסתכל עליהם באופן קצת אחר. "ראינו את כל הדברים המחרידים שהמרצחים האלה עשו, אין יום שאני לא נזכר במראות האלה, ומחבק את הילדים קצת יותר חזק".

את מה שקרה באותו בוקר נורא, חווה קצין המודיעין ממקור ראשון - כמי שקפץ בעצמו לקרבות הקשים על בא"ח זיקים, הפעם בכובע הלוחם בלבד. ואולי די בפרט הזה כדי להבין את המורכבות של התפקיד, דווקא עכשיו ודווקא בעזה. בכל פעם שהוא צולל לנבכי מחשבותיו של מחבל חמאס - הוא נחשף שוב לאותה אכזריות טהורה, שנחקקה בזיכרונו לעד.