המהפך של הקצין שלא נתן לאף קושי להפיל אותו

שש שנים חלפו מאז שסגן דניאל אוחנה התגייס לצבא. כתלמיד הוא לא סיים תעודת בגרות, כחייל עבר דרך לא פשוטה . אם בתחילת דרכו היו אומרים לו שייצא לקצונה, כנראה שהיה צוחק ומיד מחליף נושא. אבל בשבוע שעבר, סגן אוחנה, כיום בן 24, קיבל את דרגות הקצונה והתחיל את תפקידו החדש לאחר שהתגבר על לא מעט קשיים. 

את דרכו הצבאית החל ב-2014, מעט לפני מבצע צוק איתן: "בששת החודשים הראשונים שלי בשירות, כמפעיל תקשוב מבצעי הייתי חסר מוטיבציה. הימים שלי היום עוברים לאט, הייתי עייף, לא הבנתי את המהות ואת העשייה ולמה אני בכלל שם".

דניאל, שבקושי רב סיים הסמכה, שובץ לתא הקשר בשכם יחד עם עוד חייל שאיתו היה אמור לחלוק את העבודה. במקביל מבצע "שובו אחים" יצא לדרך: "אני זוכר שישבתי עם עוד בן אדם שלאו דווקא הסתדרתי איתו ונאלצתי להעביר איתו את הימים ולעבוד איתו, הייתי אנטי ולא עזרתי לו בכלל בעבודה".

המציאות הביטחונית המתוחה באותם הימים השפיעה גם על דניאל. הידיעה שמבצע צבאי יוצא לדרך הובילה אותו לשנות את הגישה: "באיזשהו שלב היו המון תקלות של קשר וראיתי שהחייל שאיתי לא מצליח להשתלט על כולן לבד. התחלתי לבוא ולשבת על תקלות, ופתאום אני מוצא את עצמי יושב שמונה שעות מנסה לפתור בעיה".

איך אוכל להסתכל על עצמי במראה בידיעה שלא עשיתי כלום?

"לא הרשיתי לעצמי להיות עייף כמו שהייתי עד עכשיו", הוא מספר על אותו אירוע מכונן שבעקבותיו התחלף לו הסוויץ'. "לקח לי חצי שנה להבין את המערכת, אמרתי לעצמי 'אוקיי אם אני אמשיך להעביר את שלוש השנים האלה באותה הגישה איתה התגייסתי, איך אוכל להסתכל על עצמי במראה בידיעה שלא עשיתי כלום?' אני חושב שזה תהליך שכל חייל עובר אותו, פשוט לכל אחד זה קורה בזמן אחר".

מאותו הרגע, דניאל החליט שלא רק שהוא לא מוותר לעצמו , הוא רוצה להתפתח, להוביל אחריו חיילים ולעזור להם בתחילת הדרך המורכבת. לאחר שלוש שנים שבהם שירת ואפילו פיקד על תא הקשר, הוא החליט להיכנס לקבע: "אם להיות כנים, היה לי מאוד קשה, אבל הפעם - לא הרמתי ידיים".

רגע לפני שהיה אמור להשתחרר קיבל הצעה נוספת - לפקד על מחלקה. "הסכמתי ומיד נכנסתי לתפקיד, זה היה מאתגר אבל זה סיפק אותי וגרם לי להיות מאושר. ראיתי איך פיתחתי את החיילים שלי".

רציתי לראות שחיילים שהיו כמוני לא נופלים ונאבדים בדרך

לאחר שנה בתפקיד דניאל נקלע אל צומת דרכים - או שהוא ממשיך ונשאר כנגד ולא יוצא מ"גבולות הגזרה", או שהוא יוצא לקצונה ומתקדם לתפקידים נוספים. ומה עם להשתחרר? בכלל לא אופציה. "רציתי לראות שחיילים שהיו כמוני, חסרי מוטיבציה, לא נופלים ונאבדים בדרך", הוא מסביר את הבחירה. 

סגן אוחנה החליט לצאת לדרך, לארוז את התיקים ולצאת לבה"ד 1, וכל זאת כשהוא בן 24. "כחייל הייתי מאוד ביקורתי ותמיד האשמתי את המפקדים ואת המערכת. קל מאוד לדבר וקשה יותר לעשות את הדברים. רציתי להתמודד בעצמי ולנסות להצליח", הוא משחזר. "הימים בבה"ד 1 ובהשלמה היו מאוד מאתגרים, כל יום אתה נהנה בדיעבד, אבל בסוף, שמסתכלים על כל התהליך זה מטורף".

בשבוע שעבר, עמד סגן אוחנה על רחבת המסדרים בבה"ד 7 וקיבל את דרגות הקצונה. כעת הוא יתחיל את תפקידו החדש כמ"פ קשר בפיקוד הדרום. "אני יודע שהמטרה העיקרית שלי זה להאמין בחיילים שלי ולתמוך בהם. חייל שלא מאמין בעצמו, מבחינתי זאת אחריות שלי. אני אעזור להם במה שאפשר - אנשים זה לפני הכל".

אני למדתי שהכל תלוי בנו, איך שהגישה שלנו תהיה, כך הדברים ייראו

רגע לפני שימשיך בדרכו ויגיע לפסגות חדשות שיציב לעצמו הוא משתף במשפט שכתב לעצמו בתחילת הדרך כחייל: "'הכל עובר בחיים ואם לא עובר נעביר' - אני רשמתי את המשפט הזה והתכוונתי לכך שיש ימים שמתלוננים בהם הרבה, אבל אני למדתי שהכל תלוי בנו, איך שהגישה שלנו תהיה, כך הדברים ייראו".