ברוכים הבאים לביה"ס הצבאי שפותח את העתיד לאוטיסטים

כמו באליפות העולם בכדורגל, משחק הגמר, 150 מסיימי קורס תכנות נכנסים בצעדה אל המגרש בלטרון מול קהל אוהד שמחכה לניצחון. כפיר עומד מתוח ולא מצליח להסתיר את החיוך הגדול כאשר שקד ניגשת אליו ונועצת בחולצתו את סיכת התוכניתן האישית שלה, מחווה שיש בה הערכה מיוחדת. קאט!

אולמות מחשב ענקיים ומדפסות לייזר בגודל של חדר שלם - זו הייתה ילדותי בצל אבי שהיה טכנאי בממר"ם, אז קיצור של מרכז מחשבים ורישום ממוכן. הייתי מצטרף אליו בערבים כאשר היה נוסע לתקן את המכונה המשוכללת שאספה את הנייר שנורה ממדפסת הלייזר העוצמתית בקצב של 15 אלף דפים בשעה.

מוקסם, הייתי בוהה במכונות ובמחשבים במשך שעות במרתף שכולם קראו לו "הצוללת". כשהייתי בן 18, שכבתי בבית חולים אחרי ניתוח קשה, ובמיטה לידי אביו של מפקד ממר"ם. לא התביישתי וביקשתי להיות חייל.

אוטיסט צעיר ממושב שאת גבולותיו לא ידעתי לפרוץ, אבל החלום להיות תוכניתן גרם לי לעוף רחוק. זה לא יצא, הייתי מורכב מדי למערכת הגדולה. כך התחלתי את שירותי הצבאי כמפעיל מחשב באוגדת שריון.

מימין: תת-אלוף יעל גרוסמן, מפקדת לוטם באגף התקשוב. משמאל: מרחב למידה בבסמ"ח.

"אני אקים עוד מסלול בחצרים. מי ייתן תרומה יותר גדולה, הוא עם המחשב או אני עם המסלול הנוסף?" אמר אלוף עזר וייצמן כאשר הוחלט על רכישת המחשב הראשון בצה"ל בשנת 1959. וכמו שאומרים, השאר היסטוריה.

בית הספר הצה"לי למקצועות המחשב וההגנה בסייבר, או בפשטות "בסמ"ח", הוא אחד מהמוסדות הטובים בעולם להכשרה מקצועית ולראשונה הוקם כמדור של יחידת ממר"ם בשנת 1961.

לא תהיה זו הגזמה להגיד שמאז ועד היום, בסמ"ח היא העריסה שממנה גדל ההיי טק הישראלי על אלפי בוגריו ששירתו בכל יחידות הפיתוח בצה"ל, ומאוחר יותר עבדו והקימו חברות הסטארט אפ וענקיות בינלאומיות ששינו את החיים של כולנו ותרמו תרומה מכרעת לביטחון המדינה.

המוזיקאי שבכלל לא חשב להיות תוכניתן

את כפיר התחלתי לצלם שבועיים לפני תום קורס התכנות, בעיצומו של אחד מהפרויקטים הרבים שניתנים לחניכים. כפיר עומד דרוך בכיתה ומתייעץ יחד עם הצוות שלו על ביצוע משימת הפיתוח. "זאת הכיתה שלמדתי בה ארבעה וחצי חודשים, אני באמת מגיע עכשיו לסיום תקופה, סיום קורס תכנות. נורא מרגש", הוא מספר בחיוך.

כמי שאובחן עם אוטיזם בגיל שלוש והתחיל את דרכו בגן תקשורת מיוחד, מהר מאוד השתלב בכיתה רגילה וחייו התמקדו במוזיקה וגיטרה חשמלית. כפיר התגייס במחזור הרביעי של "תתקדמו" בספטמבר 2022 יחד עם עוד 96 חיילים, וסיים בהצטיינות את הטירונות בת ששת השבועות במחו"ה אלון.

הוא בכלל היה במיונים לתפקיד טכנולוגי באגף המודיעין כאשר המפקדת לקחה אותו הצידה לשיחה אישית והסבירה שהוא יוצא לקורס תכנות בבסמ"ח. זו לא הייתה הבחירה הראשונה והטבעית עבורו, מה לו ולתכנות? אבל מקץ חמישה חודשים מפרכים וגדושים בפעילות שנמשכת 15 שעות מדי יום, הוא נשמע אחרת.

"בדיעבד, אני כל כך שמח שעשיתי את זה. אי אפשר להסביר במילים כמה התחום של תכנות וחיל התקשוב משפיע, ונותן לי כלים לחיים". רס"ן נעם ברייט, ראש המדור שאחראי על הקורס, מסביר שהחייל שיוצא מהקורס לא מקבל רק את היכולת להיות המתכנת הכי טוב בשפה כמו REACT - "שמים דגש רב על פיתוח מיומנויות פרקטיות כמעט ללא תיאוריה".

במציאות בה צה"ל צריך לתת פתרונות בזמן אמת לכל תרחיש, התוכניתנים לעתיד מתחילים לבצע פרויקטים בצוותים כבר בשבוע השני. "זה מאלץ ופותח אותם לסביבה ואפשר לראות את ההתקדמות של חניך לפני ואחרי, בין אם זה במיומנות טכנית ופרויקטלית ובין אם זה כהבנה איך עובדים בפרויקט", הוא מפרט כמי שבעצמו עבר את הקורס לפני 12 שנה.

כפיר מקבל הצטיינות בטירונות "תתקדמו" מידי קצין חינוך ראשי, תא"ל אופיר לויוס וכעבור חצי שנה את סיכת התוכניתן בטקס ביד לשריון (לטרון).

כמו בטירונות, גם בקורס תכנות התבלט כפיר לטובה. "אי אפשר היה לפספס את המחויבות האין סופית ועד כמה הוא השקיע ונתן את כל כולו כדי להרגיש כמו כל אחד אחר", מספרת שקד, המפקדת האישית שלו.

לכפיר היה מאוד חשוב לדעת שהוא לא התקבל עם "הנחת אוטיסט", אבל שקד ממהרת להבהיר שחיילי "תתקדמו" משתלבים בלוח הזמנים המלא, לא מקבלים הקלות ועושים מבחנים ותרגילים כמו כולם.

"ובכל זאת, הם אוטיסטים", אמרתי לשקד בחשש שאחז בי, אבל היא הרגיעה אותי, "אנחנו עדיין מנסים להבין מה הכלים שהם זקוקים להם באמת כדי להצליח, בין אם זה יותר שיחות או קצת יותר יחס ויותר עזרה, אבל באמת כמה שיותר לתת כדי שיוכלו להיות כמו כל אחד וללא ספק הם מצליחים בזכות עצמם".

"הצלחות קטנות, הישגים גדולים"

מתן אובחן בגיל 16 בעקבות הימנעות חברתית, הוא חכם מאוד אבל לא יודע לנהל "סמול טוק". "אין לו יכולת של לשתות קפה עם מישהו", מתארת אימו, רינת. הוא התגייס במחזור השני של "תתקדמו" בדצמבר 2021, והמתין תשעה חודשים לתחילת קורס התכנות, אך כבר בהתחלה התגלו פערים ומתן, כנראה בפעם הראשונה בחייו, הבין כמה הוא שונה.

לא הייתי מוכן לוותר עליו, ראיתי ביחד עם אימו שליחות לפרוץ את הדרך עבורו, גם אם, כפי שרס"ן נעם ברייט מתאר, מדובר בקורס אינטנסיבי שדורש יכולות מנטליות גבוהות ורוב המועמדים לא עוברים את המיונים שכוללים לצד חשיבה לוגית ואלגוריתמית, גם ראיונות אישיים הבוחנים חוסן ומסוגלות.

מתוך ידיעה כי למתן קשה לישון עם אחרים כנדרש בתנאי פנימייה, עברו הוריו להתגורר במשך שבוע בבאר שבע, לא הרחק מבניין בסמ"ח, רק כדי שיראה אותם בבוקר. "גם המשפחה הרחבה נרתמה והוקמה קבוצת וואטסאפ בשם "הצלחות קטנות הישגים גדולים", כי כל צעד קטן מגדיל את ההצלחה", מסבירה רינת.

לקראת סוף הקורס הצעתי לנעם לצרף את אורי שחף, מומחה לשילוב תעסוקתי שמשרת במילואים במסגרת "תתקדמו". אורי ניתח ביחד עם המפקדים את המצב והבין שמתן לא תמיד מבצע הוראות, לא מתוך כוונה לסרב, אלא משום שההוראות לא נגישות עבורו.

"עוד בשיחות הראשונות הבנתי שמדובר בסגל מפקדים בעלי הבנה מקצועית טכנית גבוהה והסתכלות אנושית רחבה מאוד", מספר אורי בהתלהבות מהעבודה עם בסמ"ח.

כמו כפיר, גם מתן עמד נרגש בטקס וקיבל את סיכת התוכניתן. הוא עבר הרבה כדי לזכות בה, וגם הקשיים שהיו לימדו אותו להתמודד עם שגרת עבודה מאומצת - כשאין לך זמן לעצמך, כשאין מים במקלחת ואפילו מה עושים כאשר הרכבת לא מגיעה בזמן. כל אלו כל כך מובנים לאדם הרגיל, וכל כך לא מובנים לאדם עם אוטיזם. "זה לא משנה אחר כך איפה זה יהיה.

אולי הוא ילך ללמוד בטכניון רחוק מהבית ויהיה לו קל יותר, או ילך למקום עבודה ויהיה לו קל יותר לדבר עם אנשים", אומרת רינת שמרגישה חובה להודות למפקדת בסמ"ח, סא"ל ליאת ליטבק: "היא מדהימה כי היא זו שהשאירה אותו. ובסוף אני נתתי לה חיבוק".

"אני עושה דברים שבצורה די מיידית מצילים חיים"

אמנון משרת כבר שמונה חודשים כתוכניתן במדור שעוסק בפיתוח מערכת מבצעית שמשמשת את הכוחות הלוחמים בשטח וגם את גופי המטה המבצעי בכל חיילותיו, כך מסבירה רס"ן ס'. הוא התגייס במחזור השני של "תתקדמו" והתקבל לקורס תכנות ביחד עם עוד שניים מחבריו למחזור, וסיים בהצטיינות.

"אנחנו כל כך שמחים שלא פספסנו אדם כמו אמנון, בקלות יכולנו אם לא הייתה תוכנית תתקדמו", אומרת רס"ן ס', שלא מסתירה את שביעות רצונה. כאשר אמנון נפגש עם הרמטכ"ל כוכבי היא ליוותה אותו. "אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו במאת האחוזים שהוא יהיה כונן מבצעי. הוא לא יפספס אף תקלה בגלל היכולות המיוחדות שלו". אמנון באמת מרגיש שהוא עושה דברים שבצורה מיידית מצילה חיים ומפנה אצבע אל צוות לוחמים מאחת מיחידות העילית של אוגדה 98 שיושב עם התוכניתנים כדי לפתח יכולת טכנולוגית חדשה.

אמנון זוכה לתעודת הוקרה וחיבוק מתא"ל אמיר ודמני, על הצטיינותו בקורס תכנות.

בצה"ל משרתים שבעה תוכניתנים שהתגייסו דרך "תתקדמו", ולרס"ן ס' אין ספק שיש פוטנציאל רב באוכלוסייה שיכולה לאתגר את עצמה בקורסים המתאימים ולהשתלב במקצועות הכי יוקרתיים בצה"ל.

למשל, כבר במחזור הגיוס הראשון סיימו חמישה את קורס מגן הסייבר - הכי מקיף בצה"ל, שניים מהם בהצטיינות. גם בקורס בודקי תוכנה סיים אחד החיילים בהצטיינות, ובנוסף התקבלו חיילים לקורסים כמו DevOps ומפתח לומדה.

"יש יתרון לאלו שעוברים קורס", מציין סגן נ', ראש הצוות של אמנון שבעצמו היה מדריך בבסמ"ח. "היכולת שהוא קיבל לשבת וללמוד ולהסתגל לטכנולוגיה חדשה בקצב מאוד מהיר, זה משהו שממש עובדים עליו. הוא הגיע בשל ללמוד את הטכנולוגיה בה אנו משתמשים".

"אנחנו רוצים אותך, בדיוק כמו שאתה"

לקח לי זמן להגשים את חלומי ולהיות מדריך בקורס תכנות של בסמ"ח, תקופה בה כתבתי את המחקר הראשון בצה"ל שעסק בהנדסת תוכנה בארגון צבאי. תקופה בה ראיתי את יותם שוקע אל תוך הקורס. היה לו קשה וכמה חודשים אחרי, הוא התפרק נפשית ורצה לעזוב את ממר"ם. אני לא ויתרתי ושוחחתי עם יחידת מיטב ועם ראש הענף שלו כדי לוודא שהוא יישאר.

בדרך ללימודי התואר הראשון, אחרי שהתבשר שבקשתו נענתה בשלילה, הוא התקשר ובכה, ומאוחר יותר הביא פרח לראש הענף. הבנתי אז שיותם הוא אספרגר, זה היה כתוב בכל דף בחייו. הוא לא דיבר איתי יותר אבל ידעתי שעשיתי את המעשה הנכון. שנינו עם סיכת תוכניתן וכל אחד המשיך בחייו למקום אחר.

"אנחנו לפעמים נוטים להשתמש במושג אוטיסט כמילת גנאי או כחלק מהשיח שלאו דווקא מתאים", אומר לי סגן נ', שמבקש להעביר עד כמה השילוב של חיילים עם אוטיזם גרם לשינוי בתודעה כיצד לקבל את השונה. אמנון מאוד פתוח לדבר עם חיילים סביבו, לענות על שאלות ולהסביר כיצד זה משפיע עליו.

כך נוצר שיח פתוח שבונה גשרים ומצמצם את הבערות. זה הזכיר לי את דבריה של יעל, אמא של אמנון, שסיפרה כיצד התהליך שעברו ב"תתקדמו" היה עטוף בתחושה של "אנחנו רוצים אותך, בדיוק כמו שאתה, עם החוזקות שלך. ואם נותר עוד זכר קטן לדחייה ולקושי מתקופת הילדות, הוא נעלם לחלוטין".

אמנון, כפיר ומתן נמצאים כל אחד במקום אחר על רצף האוטיזם, אבל זה לא מנע מהם לסיים ולהמשיך להתקדם, וזה אולי המסר החשוב מכל - אלו הדברים הקטנים שאתם, המפקדים והמדריכים, יכולים לעשות, שעבורנו, האוטיסטים, הם עולם ומלואו.