עבורם לטפס לגובה 100 מטר - זה רק עוד יום במשרד. צפו
הם נבחרים בפינצטה ועוברים חודשים של הכשרה כדי להגיע לתפקיד הזה. הצטרפנו למטפסי הרום של אגף התקשוב, שמגיעים לגבהים חדשים על תרני התקשורת הצה"ליים, שמענו על שירות בגובה עשרות מטרים מעל הקרקע, ובדקנו - מי מהם זה רום?
לא סתם אומרים שתקשורת זה הכול, תרתי משמע. בכל פעילות בצה"ל, תקשורת רציפה שבעזרתה אפשר להעביר מודיעין, מידע, הוראות, ולנהל את הכוחות בשטח - היא המפתח.
אבל מה מביא כוח של חמישה חיילים לטפס ביום אחד בהיר על אנטנות ותרני תקשורת? רס"ר דוד שושן, מפקד צוות מטפסי רום של פקמ"ז, מסביר שאין שום אקראיות בדבר.
"בשוטף, תמיד יש תקלות ודברים שצריך לסדר", מתאר לנו רס"ר שושן, "תקלות יכולות להשפיע על קשר צה"לי, גזרתי, אינטרנטי, סלולארי, ויש הרבה פעמים גם תוספות - תדרים, אנטנות. לפעמים צריך לשדרג מערכות תקשוביות שנותנות מענה לכלל היחידות".
למעשה, מטפסי הרום הם החיבור בין אתרי הקשר העצומים לבין הכוח בשטח שמקבל ומשתמש בקליטה. "בסופו של דבר", מדגים המפקד, "המודיעין לא יכול לעזור לך אם לא תוכל להעביר אותו הלאה".
לכל גזרה - צפון, דרום ומרכז, יש צוות מטפסים משלה, שאמון על הטיפול באנטנות. הם יכולים להיות מוקפצים באמצע הלילה ובתנאי מזג אוויר שונים כדי להיענות לאתגרי התקשורת - עשרות מטרים מעל האדמה.
אז איך בכלל מגיעים לתפקיד כזה? בעבר, חיילים שהתגייסו למקצועות התקשוב הכללי היו מאותרים על ידי מפקדי הצוותים, כשהדרישה הראשונה היא כמובן היעדר פחד גבהים. "בדיוק כמו שלתפקיד הזה דרישות פיזיות מסוימות, יש לו גם דרישות מנטליות ספציפיות", מסביר רס"ר שושן, "חייל כאן מוכרח להבין לתוך מה הוא נכנס, מה מצפים ממנו". היום, מלש"בים כבר מאותרים מראש לתפקיד בעזרת ראיון מקדים לגיוס.
כל חייל שמתקבל עובר קורס של בית ספר אזרחי שמתעסק בתחום התרנים. בהכשרה של חמישה ימים לומדים איך מטפסים, ואיך מחלצים מגובה, ובסופם עוברים מבחן עיוני ומעשי. לאחר מכן, המטפס מגיע להתמחות אצל מפקד הצוות, ובהשלמת 12 טיפוסים הוא נבחן שוב - עיונית ומעשית.
כשמטפס מסיים את המבחן בהצלחה, בית הספר מעדכן את מפקד הצוות ושולח אליו תעודה הקובעת רשמית כי הוא מוכשר לטיפוס תרנים. כל זה לוקח 3-4 חודשים בסך הכול. תעודת הקורס, דרך אגב, מחזיקה גם אחרי השחרור, והמטפסים משתחררים עם מקצוע ביד.
בתקופת הסדיר החיילים מתחלקים בין הצוותים השונים ומבצעים משימות מגוונות. "בשגרה, הקשר"חים, (קצין קשר חטיבתי), בגזרה מורידים לי משימות, ואני קופץ עם הצוות לתורן", מספר רס"ר שושן, "אף משימה לא דומה לאחרת, אבל יש כמה קווים עיקריים שנשארים קבועים".
מה שבטוח נשאר קבוע, ולא משנה כמה פעמים עלית או ירדת - הוא חוויית הטיפוס. "התחושה היא בלתי רגילה. נפרס בפנינו הנוף הכי הכי יפה מכל הנופים שחיילים בצה"ל חווים", משתף בחיוך מראש האנטנה רב"ט שקד פנחסוב, מטפס בצוות פקמ"ז, "כמו עכשיו לדוגמה, אני יושב על תורן וכל הרי ירושלים מקיפים אותי. כמה עוד חיילים יכולים להגיד שזה מה שהם עושים בשירות שלהם?"