נשים פורצות דרך בהיסטוריית צה"ל

לאורך ההיסטוריה של צה"ל, וגם לפני הקמתו, היוו נשים חלק בלתי נפרד ממאמצי ההגנה על המדינה. במהלך השנים, מגוון התפקידים הפתוחים עבורן ואפשרויות הקידום עברו שינויים רבים.

תחילה שירתו נשים בעיקר בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר. לאחר מלחמת יום הכיפורים צה"ל נדרש לבניין כוח מסיבי והחל להכשיר חיילות גם למערכים חדשים, בעיקר למערכי ההדרכה בשדה.

במהלך שנות ה-80 החלו להיפתח בצה"ל תפקידים חדשים נוספים לנשים: תפקידי הדרכה במקצועות הלחימה, תפקידי פיקוד ותפקידים טכניים כמו חשמלאות וטכנאות.

השינוי הגדול ביותר החל עשור אחר כך, בעקבות עתירתה של אליס מילר לבג"ץ בנושא שילוב נשים בקורס טיס. צעד זה הוביל לפתיחת תפקידים נוספים, לתחילת קיום הכשרות משותפות לחיילים ולחיילות ולהרחבת שילוב נשים בתפקידי פיקוד בכירים.

בשנות ה-2000, מתוך הבנה וקביעה שמיצויי כוח האדם בצה"ל צריך להתקיים משיקולים ענייניים של יכולת והישגים ולא על פי מגדר, מגזר, מוצא או דת, הורחב מגוון והיקף התפקידים הפתוחים לנשים, כולל תפקידי לחימה שהיו מזוהים בעבר עם גברים בלבד.

ב-2004 הוקם גדוד החי"ר המעורב הראשון - קרקל, ומאז יותר ויותר נשים משרתות בתפקידי לחימה. לפי הנתונים, בארבע השנים האחרונות עלה מספר הלוחמות בזרוע היבשה ב-350%.

כיום, 86% ממקצועות החובה פתוחים כיום לנשים. אין ספק שהדרך שעברו נשים בצה"ל ארוכה, אך זה ממש לא סופה.

נשים משרתות בצה"ל מאז הקמתו ב-1948, ונכון ל-2019 מהוות 39% ממשרתי החובה (כולל הכשרות וקבע זוטר ללא ימ"לים). אחוז הלוחמות זינק ב-5 השנים האחרונות ב-160%, ו-18% מכלל המשרתות משרתות במקצועות 16א' - דין אישה כדין גבר (שנתיים ושמונה חודשים כולל מילואים). נשים מהוות 27% מאוכ' הקבע, נכון לסיכום 2019.