הצטרפנו לאימון היחידה שעבורה שום תרחיש אינו קיצוני מדי

בסיס צאלים, 20 ק"מ מרצועת עזה, שעת בוקר מוקדמת. למרות שהדיווח על נעדר במהלך פעילות מבצעית של גדוד 891 התקבל לפני דקות ספורות, חוקרי האית"ן (איתור נעדרים) כבר על מדים ובדרכם לזירת האירוע. אם לא היה מדובר בתרגיל, באותה שעה הם היו גם נפרדים לשלום מהחברים בעבודה, עוזבים את הכול - ומגיעים לנקודה. 

באימון הייעודי לצוות האית"ן הפיקודי של פיקוד הצפון, תרגיל רחב המתקיים פעם בשלוש שנים, אנשי המילואים מתרגלים הלכה למעשה את הרגעים הראשונים של אחד האירועים הדרמטיים והקריטיים שעלולים להתרחש במהלך פעילות צבאית - דיווח על נעדרים. מה קורה ברגע בו יחידה מבצעית מדווחת על חייל שלא הגיע ליעדו, או שאבדו עקבותיו במהלך תעסוקה מבצעית? 

"בניגוד למה שקל לחשוב, פחות מעניין אותנו אם החוקרים מצאו את הנעדרים בתרגיל כזה", מגלה ס' מפקד מערך אית"ן, אל״ם לייזר, ודואג להסביר: "יותר חשוב לנו לראות אם הם מפעילים את הכישורים הנכונים ומצליחים לקבל כמה שיותר פרטים על הסיפור בנקודת הזמן הקריטית הזאת - כשהזירה עוד חמה". 

על אוכלוסייה מגוונת כזו של אנשי מילואים ועובדי צה"ל, כנראה עדיין לא שמעתם: שוטרים ואנשי מצ"ח בעברם, מפקדי פלוגות וסמ"פים מכלל היחידות בצה"ל, וככלל, אנשים שעוסקים במגוון רחב של מקצועות באזרחות - מהנדסים, שופטים, פרופסורים ומרצים, היסטוריונים ומדענים, שבכל יום יכולים לקבל את הקריאה ולהגיע לזירה.

אז מה בעצם צריך החוקר לעשות בשעת פקודה? "יש שלוש פעולות מרכזיות שמתבצעות במקביל, ובסנכרון מול חמ"ל אית"ן", מתאר אל"ם לייזר. "הראשונה היא לסרוק את הזירה, וכאן הזמן הוא מרכיב משמעותי - ככל שיעבור זמן ואנשים יחלפו בזירה, היא 'תזדהם' ותוכל לספר לנו פחות על הסיפור. מכאן החוקרים יודעים לאסוף מידע מודיעיני, ולהעלות בקשות לעזרים נוספים - כמו ציוד טכנולוגי מיוחד, תצ"אות או מידע מבתי חולים סמוכים". 

"המשימה השלישית היא התשאול - לפי הממצאים מהשטח והמידע המודיעיני, אנחנו פונים ומתשאלים כל לוחם ומפקד שיכול להיות מעורב באירוע - ובאמצעות השיטות הייחודיות שלנו, מנסים לקבל תמונה שלמה ככל האפשר". 

בשלב התשאול, ייחודיותם של חוקרי אית"ן באה לפתע לידי ביטוי. על כך מספר לנו החונך של החמ"ל בתרגיל, רס״ן אמיר, חוקר אית״ן בינ״ל פד״ם: "חוקר אית"ן הוא איש שבא ללמוד כמה שיותר על האירוע - ולא במובן הפלילי. אנחנו רוצים לקבל את הפרטים הכי נכונים ומדויקים, ולכן אנחנו גם מחויבים ומגובים משפטית שלא להעביר את התשאול שלנו לגורמי חוץ". 

כל המידע שנאסף מהחוליות בשטח מגיע בסוף לחמ"ל, המקום בו הרבה פעמים מתחברות הנקודות ומתקבלת הערכת המצב השלמה יותר. אחרי הסריקות הראשוניות, מגיעים חוקרי האית"ן לעבור על הממצאים, מבצעים סיכום ביניים, מחליטים על המשך הפעולה, ועל האנשים מולם צריך להמשיך ולעבוד על התיק. בתרגיל הזה, למשל, תירגלו גם עם יחידת הכלבנות "עוקץ". 

האם האירוע מסתיים כאן? אין לדעת, ותלוי במקרה, לפי מה שמסביר רס"ן אמיר: "לפתור תיק נעדר יכול לקחת לנו מספר שעות, יומיים, שבועות ויותר - הכל תלוי במקרה, בכמה ראיות מצאנו, וכמה קצות החוט התפתחו". 

"זה תפקיד שדורש מעל הכול - דריכות שיא", מעיד רס"ן אמיר, שהיה מעורב במרבית חקירות הנעדרים הידועות בפיקוד הדרום בתקופה האחרונה. "אנחנו מכירים את התהליך היטב, ומבצעים את התרגילים התקופתיים, בנוסף לתרגיל הרחב הזה, בשביל לשמור על כשירות מבצעית - ממש כמו כל יחידת מילואים". 

סא״ל ניר ישראלי, ראש ענף איתור הנעדרים המכיל תחתיו את חוקרי האית"ן, לצד מלווי משפחות הנעדרים, מסכם: "האימון היה מקצועי, מלמד, ומגבש לא פחות - החוקרים סיימו בתחושת מוכנות ומסוגלות, תוך הבנה רבה של חשיבות המשימה שלהם בשעת פקודה. למרות שעמדנו במטרות - שום אימון לא יהיה מספיק, זו כשירות שיש לנו אחריות לשמור לאורך זמן".

הרע"ן מציין גם את החלקים המורכבים מצידה האחר של החקירות, שאסור לשכוח - "בנוסף, מעבר להיבט המבצעי, חשוב לנו לאורך הדרך לזכור את מי שעומד בקצה השני באירוע כזה - משפחת הנעדר ששרויה בערפל ובחוסר ודאות. לצד עבודתו האסטרטגית, המערך פועל ועושה את המיטב למציאת החייל, השבתו, ולהתרת הספקות מתוך מחויבות לנעדר ולמשפחתו".

"בסופו של דבר", הוא חותם את דבריו, "חוקר האית"ן הוא זה ששופך אור בקצה על מצבו של הנעדר - חי, מת, חטוף או פצוע - מידע שמגיע ומשפיע בקצה אצל מקבלי ההחלטות. המשימה שלהם משמעותית, והם צריכים להיות מוכנים אליה בכל רגע".