גיל ואור עשו היסטוריה, והוכיחו למה הגיע הזמן ש"תתקדמו"

טוראי גיל אורנשטיין הוא אחד מתוך 53 שעשו היסטוריה בצה"ל, כשהפכו לחיילים הראשונים על הספקטרום האוטיסטי, שמשרתים שירות חובה מלא - בדיוק כמו כולם. ישבנו איתו ועם החונכת שלו ושמענו על הקשר המיוחד שלהם, הלילה הראשון בטירונות וגם על המסלול שהפך את החלום - למציאות

כשהיה בכיתה י"ב, התנדב טוראי גיל אורנשטיין עם כיתתו אחת לשבוע בבסיס לוגיסטיקה במרכז הארץ. כבר אז, בבית הספר המיוחד ביבנה, היה לו ברור שהוא רוצה ויכול להתגייס ולשרת את המדינה - ושאין לו אופציה אחרת.

"הציגו לנו כל מיני מסלולי גיוס שונים, דרך עמותות או התנדבויות. לא הרגשתי שמשהו מזה מתאים לי, אבל כששמעתי על 'תתקדמו' - ידעתי שזה זה", הוא מספר בהתרגשות, כאילו הוא שומע על כך עכשיו בפעם הראשונה.

"התלהבתי מהתוכנית בעיקר בגלל שדרכה אנחנו עושים שירות כמו כולם, בלי הנחות. רציתי לתרום למדינה, לעשות משהו משמעותי לעצמי וגם להראות שאנשים על הספקטרום יכולים להיות חיילים מן השורה".

בתחושת השליחות הזו, ובדיוק כמו כל נער אחר בן גילו, הגיע ביולי גיל לבקו"ם, עם 52 החיילים במחזור הראשון של "תתקדמו", ויחד הם עברו במתח והתרגשות את שרשרת החיול שבסופה הפכו באופן רשמי לחיילים. 

בינתיים, בבית גולדמינץ בנתניה, חיכו לחיילים הנרגשים 8 המפקדות שלהם, שאליהן הצטרפו גם 13 חונכות - תפקיד חדש שנפתח במיוחד עבור הטירונות. כולן הגיעו מתפקידים שונים בחיל החינוך והנוער, עברו הכשרה ייעודית באורך של כ-6 שבועות לקראת המחזור ההיסטורי הזה.

"אני לא הייתי בחיל החינוך לפני כן, אבל כששמעתי על התפקיד הזה הבנתי שאני חייבת להגיע אליו", מספרת רב"ט אור חיות, אחת החונכות בפלוגה. "עזבתי תפקיד נחשק בגלי צה"ל כדי להגשים את הייעוד שלי. בתפקיד שהרגשתי שהוא בדיוק בשבילי - הפכתי להיות פקידה בחיל החינוך, ומשם ביקשתי והתחננתי בפני כל מי שפגשתי, שיתן לי הזדמנות להגיע למיונים. כנראה שחפרתי להם מספיק, כי הצלחתי", היא מחייכת בקריצה.

תפקידן של החונכות, מעבר ללימוד והנגשת תוכן חובה צבאי לטירונות, הוא לטווח לחיילים את המערכת הצבאית - האתגרים שכלולים בה, בחוסר הידיעה שמגיע עמה, ובהסתגלות למקום החדש.

כך לדוגמה בלילה הראשון של הטירונות חזרו החיילים הביתה בהסעה, כדי להסתגל בהדרגה לבסיס ולמסגרת. קומץ קטן ואמיץ החליט להישאר בבסיס, ולבלות בו את הלילה הראשון. טוראי גיל היה אחד מהם, והוא נקרא להתמודד, לראשונה בחייו, עם האתגר של לחלוק חדר עם אנשים זרים. "זה היה מאיים בהתחלה", הוא מודה, "לא הרגשתי לגמרי בנוח".

"התפקיד שלי בסיטואציה", מוסיפה רב"ט חיות, "הוא לראות דברים שאולי לו יותר קשה לשים לב אליהם. ראיתי שיש איתו בחדר עוד חייל, עם תחומי עניין דומים לשלו. ידעתי שלשניהם קשה בלילה הראשון, אז ישבתי איתם והתחלנו לדבר. בהתחלה אני נתתי נושאים, אבל לאט לאט הם כבר לא היו צריכים אותי". היום, מתגאה גיל, הם כבר החברים הכי טובים.

הקשר המיוחד שנרקם בין גיל לבין חבריו לצוות, הוא לא במקרה: ״ביום הראשון של הטירונות הסתכלתי סביב, הבנתי שאלה האנשים שאני הולך לבלות איתם את כל הזמן שלי, והחלטתי להכיר ולהתחבר עם כמה שיותר מהם". 

גם רב"ט חיות באה מגויסת למאמץ, כאחת המטרות שהיא הציבה לעצמה לקבוצה עוד לפני שהתגייסו: "אני מלווה חניך על הספקטרום כבר 4 שנים, ויצא לי להכיר את הצד של הבדידות שהוא חווה. ידעתי שבצוות שלי ערך החברות יהיה בחשיבות העליונה, ולא הפסקתי להגיד להם את זה. היה מדהים לראות אותם נפגשים ומדברים גם כשלא היו יחד, זה ריגש אותי יותר מהכול".

רגע השיא הגיע דווקא ביום בו נאלצה רב"ט חיות להיכנס לבידוד, ועזבה את הצוות ביום המטווחים המרגש. "פתאום, באמצע היום, התחלתי לקבל המון שיחות טלפון, סרטונים והודעות, כולן מהצוות", היא נזכרת. "מסתבר שבבוחן שעשו לפלוגה, הם קיבלו את הפרס הראשון בקטגוריית "חברות טובה". זה היה מרגש בטירוף, שם הרגשתי שהצלחתי

החיבור של צוות 8 הכה שורשים גם בחונכת שלהם: "בניגוד לדמויות הפיקודיות ה'סטנדרטיות', בסגל אנחנו פחות רשמיות ו'צבאיות', ויותר שם כדי לתת מענה רגשי לצרכים של החיילים. יותר כמו אחיות גדולות. אז מהר מאוד מצאתי את עצמי בשיחות ארוכות עם גיל, על התחביבים המשותפים שלנו או סתם על החיים. זה פשוט מדהים לראות את התהליך שהוא עבר כאן".

בסוף הטירונות, אחרי טקס השבעה שכלל הרבה דמעות של אושר, שובצו החיילים בתפקידים ייעודיים. חלקם הוגדרו מראש כתפקידים עבור המסלול, וחלקם הוחרגו עבור חיילים ספציפיים, עם יכולות ורצונות ספציפיים. כך הגיע טוראי גיל לתפקיד טכנאי מנועי חוץ בבה"ד חיל הים בחיפה.

גם עכשיו, כשהוא כבר בשירות הסדיר, ויש לו מפקד אחר, ממשיכה רב"ט חיות ללוות אותו ואת המפקד שלו בשירות הצבאי. "התפקיד שלי הוא לשמור איתו על קשר - אני מבקרת אותו פעם בשבוע - ומוודאת שהכל בסדר, שהוא מרגיש בנוח ומקבל כל מה שהוא צריך, וגם שלמפקד שלו יש כלים להתמודד ולתת מענה ראוי לצרכים שלו", היא מסבירה. 

"מרגש אותי לראות את הדרך שהוא עבר, וכמה סומכים עליו כאן בתפקיד החדש. אני ממש שמחה שאני יכולה להמשיך ללוות את גיל, ולעזור לייצר מערכת שיותר מתאימה לכולם. להילחם על התפקיד הזה זאת ההחלטה הכי טובה שיכולתי לקבל", היא מחייכת, וטוראי גיל מחזיר לה חיוך שאומר את הכול.