כל הסימנים ואמצעי הסיוע שחשוב להכיר

מצוקה נפשית היא מצב של סבל רגשי כתוצאה מחוסר התאמה בין הדרישות המופעלות על האדם לבין יכולתו להתמודד ולהסתגל אליהן. 

חיילים רבים מתמודדים במהלך שירותם עם קשיים ולחצים, אשר עלולים להעיק מבחינה רגשית ולפגוע בתפקודם היומיומי בבסיס ומחוצה לו.

ניתן להקל את המועקה הרגשית על ידי שיתוף אדם מבין ותומך בקשיים ובלחצים הללו.

כיצד נזהה מצוקה נפשית בחברינו ליחידה, בפקודנו ובסובבים אותנו?

ניתן לזהות מצוקה נפשית במספר ביטויים: גופני, רגשי, קוגניטיבי והתנהגותי.

אנשים בעלי רגישות גבוהה למצוקה נפשית עשויים להיות במצב סוציו-אקונומי נמוך, עולים חדשים, בעלי חוויות של דחייה וכישלון, הסתבכויות עם החוק, ניסיונות אובדניים/פג"ע בעבר או בעלי אירוע משברי ברקע.

למה חשוב לשים לב?

• אירועים נסיבתיים שעלולים להגביר את רמת המצוקה ולדחוק את האדם לכיוון של פתרון אובדני, כגון: פרידה, הדחה מקורס, הסתבכויות עם החוק, פגיעה חברתית, הגירה, בריונות ברשת, משברי חיים ועוד.
• התבטאויות ישירות: "אני רוצה למות" וכן מסרים עקיפים: "החיים לא שווים". 
• ביטויים התנהגותיים: פגיעה תפקודית, חוסר מוטיבציה, חוסר אנרגיה, התעסקות מרובה בנשק, מסירת רכוש אישי בעל ערך ועוד.

מצבים חריגים הכוללים הפרעה בחשיבה, ברגשות או בהתנהגות דורשים התערבות מיידית של איש מקצוע בתחום בריאות הנפש: התנהגות אשר אינה תואמת למציאות, התנהגות המרמזת על כוונות אובדניות או על פגיעה עצמית.

מצב אובדני מתאפיין בחוסר יכולת להבחין באפשרויות וחלופות נוספות מלבד האופציה האובדנית. הראייה הופכת קצרת טווח ונוקשה, "ראיית מנהרה": שחור או לבן, טוב או רע ואפשרויות הבחירה מצטמצמות. במצב כזה, האדם האובדני לא יפנה לעזרה, שהרי: "מה הטעם? שום דבר לא יכול לשנות את המצב".

גורמי סיכון:

• אישיים/התנהגותיים
• מיעוט/העדר גורמי חוסן
• תחלואה נפשית ברקע
• מחשבות אובדניות/ניסיון אובדני קודם
• דפוסים אישיותיים כגון נוקשות מחשבתית, פרפקציוניזם
• דפוס לקושי בפתרון בעיות
• נטייה לאימפולסיביות ואגרסיביות
• שימוש באלכוהול/סמים
• לבטים הנוגעים זהות אישית (דת/נטייה מינית/מגדר)
• האדם תופס עצמו נטל על אחרים
• חיצוניים/סביבתיים
• היסטוריה משפחתית של אובדנות
• תחלואה נפשית ברקע המשפחתי
• אירועי חיים שליליים
• השפעה תקשורתית/אפקט הדבקה
• העדר מערכת תמיכה זמינה ויציבה
• תחושת בדידות וחוסר שייכות

כיצד ננהג אם אנו חוששים שאדם קרוב אלינו נמצא במצוקה?

1. נשאל שאלות ישירות לבירור הכוונה.
2. נפנה זמן להקשבה. נדבר עימו במקום פרטי ובטוח שיאפשר לו להתבטא בחופשיות.
3. נימנע מביקורת ומשיפוטיות. נהיה אמפתיים וניתן תקווה.
4. לא נבטיח סודיות. כאשר נושא האובדנות עולה, נאמר: "במידה ואבטיח לך שלא אגלה לאף אחד, לא אוכל לעזור לך לקבל עזרה".

איך שואלים בצורה ישירה לגבי כוונת אובדניות?

• "כשאנשים מיואשים, הם לפעמים רוצים למות. גם אתה מרגיש ככה?"
• "יש לך מחשבות לפגוע בעצמך?"
• "את מתכוונת להרוג את עצמך?"
• "היו לך מחשבות על התאבדות? התכוונת לבצע אותן?"
• "האם תכננת איך ומתי לפגוע בעצמך?"

איך לא לשאול:

• לא נשתיק, נביע ביקורת או נטיף מוסר. לא נכחיש ונבטל את המחשבות האובדניות. לא נלך שולל אחר שיפור זמני במצב הרוח.
• "אתה לא חושב להרוג את עצמך, נכון?"
• "יש הרבה אנשים שכל הזמן מדברים על התאבדות אבל לא מעיזים…"
• "צריך אומץ כדי להתאבד"

יש לשכנע את האדם לקבל עזרה מקצועית

נתבטא באופן שישקף לאדם מולך שהינך רגיש למצוקתו. נעמיק את השיח ונכין את הקרקע לשאלת האובדנות הישירה:

• "איך הולך לך בזמן האחרון?"
• "קרה משהו שמלחיץ אותך?"
• "האם את מרגישה בודדה?"
• "נשמע שהיה לך קשה…"
• "ממה שסיפרת לי, האם יש דבר שמדאיג אותך במיוחד? האם היית פעם במצב דומה? כיצד הצלחת להתמודד אז?"

הכרחי להפנות לגורם מתאים לקבלת עזרה, פתח צוהר של תקווה:

• "אני איתך, אתה לא לבד". 
• "המשבר זמני, יש עוד דרכים להתמודד ועוד אנשים וגורמים שיכולים לעזור". 
• "האם תבוא איתי לקב"ן? למרפאה?"

בין אם האדם הסכים לקבל עזרה ובין אם לא, לא משאירים אותו לבד. התייעץ עם מפקד, רופא או קב"ן היחידה ודאג להרחקת אמצעים קטלניים.

במקרה של סיכון אובדני פעל ע"פ פקודת מטכ"ל 0219.33: נוהל חייל במצוקה.

וודא שיש בידך כתובת להפניה ידית: רופא, קב"ן, מיון כללי או פסיכיאטרי.