עד לפני 8 חודשים דן ונתנאל היו זרים. ומפצע אחד - צמחה חברות

זה קרה לדן ב-2014, ולנתנאל בשנה שעברה. ולמרות ששניהם בני אותו גיל, עשור שלם מפריד בין הפציעה שלהם. וכשרואים אותם יחד, קשה לחשוב שהבדיחות שזורמות ביניהם בלא הפסקה, והחברות הלא ברורה מאליה, התחילו בכלל בעקבות אירוע מטלטל בתוך עזה.

"ב'צוק איתן' שירתי בהנדסה קרבית, והיו לי שם היתקלויות שהיוו טריגר לפוסט טראומה - PTSD", חוזר לאחור דן, "בטיול הגדול פתאום התחלתי לחוות התנתקויות, וכשחזרתי לארץ התחילו לי סיוטים. החלטתי לטפל בעצמי, אבל ברגע שפתחתי את הפצע, הכול יצא והפך ליותר כואב וחזק".

שנים לאחר מכן, תוך כדי לימודי פסיכותרפיה, הוא קיבל הצעה מהתוכנית 'ממשיכים בחיים', המשותפת למחלקת פצועים נכים ושו״ן תחת ענף נכים שבאכא יחד עם אגף השיקום. המיזם, שהחל כפיילוט ב-2022, נולד במטרה להפגיש בין פצוע נפש ותיק, המשמש כמנטור, עם פצוע חדש, שמתמודד עם פגיעה נפשית זהה. 

סא"ל (במיל') יריב לב ארי. צילום: שחר פליישמן

"מתוך הקושי שחוויתי בהתחלה, הבנתי כמה פוטנציאל יש בזה", מספר לי דן. ואכן, הוא הצטרף לתוכנית ועבר הכשרה בת 3 חודשים עד שקיבל את התואר 'עמית שיקום'. "כל אחד מהעמיתים מקבל כלים ללוות ולהוביל פוסט-טראומטיים", אומר סא"ל (במיל') יריב לב ארי, מייסד ומפקד התוכנית, שנפצע גם בעצמו, "הם נפגשים עם פסיכולוגים, יועצים ומומחים ממספר תחומים כדי לספק מעטפת מקצועית בתחום הנפשי". 

כך, התחיל המסע של דן עם נתנאל.

"אתה נראה בסדר, מה אתה רוצה?"

"הייתי במילואים כחובש בחטיבה 271, וכשסיימתי את הסבב הראשון חזרתי הביתה", משחזר נתנאל, "שבוע וחצי לאחר מכן, התמונות מעזה התחילו להגיע כפלאשבקים. וכשחוויתי בלאקאאוט בעבודה שלי באזרחות, הבנתי שאני צריך לצאת למסע שיקום".

צילום: שחר פליישמן

אבל לפני שהוא מתחיל לטפל בעצמו, הוא קודם כל צריך להבין ולקבל את המצב הנתון: "בהתחלה לא מגדירים אותנו כפוסט-טראומתיים, זה מגיע רק אחרי אבחון מרופאים. וברגע שההגדרה עולה באוויר זה מרגיש כמו שקר, כי הדיסוננס בין המובן הפיזי לנפשי הוא הגורם המשפיע. בסופו של דבר אני קם בבוקר עם שתי רגליים ושתי ידיים, ואתה אומר לעצמך 'אתה נראה בסדר, מה אתה רוצה?'"

ומהרגע הזה מגיעה תקופה של רכבת הרים. "מצאתי את עצמי בחוסר יכולת גמור, כל דבר קטן מסוגל לשבור אותך. צריך להתחיל לנהל את החיים מחדש, וזה דורש מישהו שילווה אותך. אז נרשמתי לתוכנית". 

"עצם זה שהייתי שם ונשארתי - העמיק את הקשר"

דן קיבל את המספר של נתנאל, והשניים קבעו להיפגש לראשונה. "זה היה שיא המשבר שלי", מעיד נתנאל, "והגעתי ממקום מיואש ופאסיבי. זה למה בהתחלה עדיין לא סמכתי על דן".

תחילת הקשר לא התאפיינה בשיחות נפש עמוקות, אלא במילוי משימות שגרתיות. "מילאנו בירוקרטיה ולמדתי מדן מהן הזכויות שמגיעות לי. זה כביכול דברים פשוטים, אבל למעשה אלו היו הפעמים היחידות שבהן יצאתי מהבית באותה תקופה", נתנאל מודה. 

דן מצדו זוכר את הפעם הראשונה שבא לבית של נתנאל: "ישבנו בסלון והוא פתח תצלום מעזה של המקומות שהיה בהם, ההיתקלויות שחווה. בראייה שלי, עצם זה שהייתי שם איתו ברגע הזה, ונשארתי - העמיק את הקשר שלנו. הרגשתי שמעכשיו הוא יותר סומך עליי". 

בגובה העיניים

וככל שדן נכנס יותר ויותר לתמונה, המצב החדש הפך מובן יותר עבור נתנאל. "מעבר לרופאים ומשקמים, אני מקבל כאן ליווי ממישהו שלא רק יודע, אלא ממש מבין מה אני חווה", הוא משוכנע, "זה ליווי בגובה העיניים. היום אני במצב שאני יכול לשתף ולדבר, ולדן יש חלק מאוד גדול מזה".

צילום: שחר פליישמן

"התוכנית הזו משלימה את החוליה האחרונה במעטפת של הטיפולים. אתה מחפש משהו מאוד אנושי, וכמובן את ההזדהות", הוא ממשיך, "דן, כדמות בחיים שלי, מהווה עבורי השראה גדולה. לראות מישהו שעבר את התהליך הזה - גורם לך לרצות להצליח גם". 

ואולי זה האופן שבו המשפטים שלהם מתלכדים לכדי שיחה קולחת, או ההתחכמויות ההדדיות שזורמות באופן אירוני ללא הפסקה, אך דבר אחד בטוח - את החיבור הייחודי בין השניים כנראה רק מעטים בינינו יוכלו להבין באמת.

עם פרוץ המלחמה הוחלט להוביל תוכנית דגל משותפת למחלקת פצועים נכים ושו״ן שבמערך הנפגעים יחד עם אגף השיקום, תוכנית בה ילוו פצועי עבר במילואים את פצועי מלחמת ״חרבות ברזל״, מתוך תחושת שליחות וזהות במאפייני הפציעה אשר יוכלו לקרב. כיום מלווים מעל ל-200 פצועים קשה ואנוש מהמלחמה, עוברים איתם תהליכים ומתמודדים עם אתגרים. 

לפרטים על הצטרפות לתוכנית ניתן לפנות לקצינות הנפגעים ביחידות השונות או למוקד 1111, שלוחה 6.

להצטרפות לקורס עמיתי השיקום ניתן לפנות דרך קצינות הנפגעים או דרך עובדת סוציאלית של אגף השיקום, בהתאם למחוז.