צוות הטנק שהוביל את הכניסה הראשונה לרצועה

סוף אוקטובר, 2023, והתמרון הקרקעי - מתחיל. אך לפני כל כוח חי"ר שחוצה את הגבול, ניצבים לוחמי השריון וההנדסה, שסוללים את הדרך בשטח. 

ביניהם, עומדים בראש, רס"ן (במיל') גיא, רס"ל (במיל') אלכס, רס"ל (במיל') נעם ורס"ל (במיל') נדב - ארבעה מילואימניקים בגדוד 52 שבחטיבה 401, המרכיבים יחד את צוות הטנק הראשון שנכנס לעזה.

"היו לנו שלושה שבועות של הכנות קדחתניות, והיינו מלאי מוטיבציה", מתאר רס"ן (במיל') גיא, מפקד הטנק, את התקופה שלפני הכניסה הקרקעית, "ואז, כשסוף סוף אמרו לנו שנכנסים, ושאנחנו מובילים את האוגדה, נוסף אל ההתרגשות גם חשש - כי מי שראשון חוטף את כל האש".

רק בנסיעה על הכבישים, ברגע מעבר הגבול שהפך להיסטורי, נוחתת ההבנה על חברי הצוות - אנחנו במלחמה. "אני זוכר שנכנסנו לשטח הרצועה, והחשש שהרגשתי קודם הפך לפחד, אבל מהסוג הטוב, כזה שמחדד את החושים וממקד אותך", משתף רס"ל (במיל') נדב, טען הטנק, "עוצמת האש הייתה כל-כך גבוהה וכולם פעלו ביחד: חי"ר, חיל האוויר, זרוע הים ותותחנים. זה היה אינטנסיבי והכול עבד בצורה מופתית".

"בתור הנהג שמוביל את הדרך, היה לי חשוב לדחוף את כולם קדימה", מוסיף רס"ל (במיל') אלכס, "ידעתי שאם נהסס ונאט את הקצב, זה ישפיע על כל מי שמאחורינו. לאורך כל הנסיעה ליוותה אותי תחושת שליחות אדירה".

"אנחנו כולנו אנשי משפחה. המשכנו בלחימה בכל הכוח, אבל זה לא הופך לפשוט יותר עם הזמן, במיוחד לא כשיש הרוגים ופצועים. צריך להמשיך הלאה, למרות הכול", מספר המפקד ומסתכל לאחור על התקופה ברצועה, "כשהיינו בפנים התמודדנו עם סיטואציות קשות וכואבות. אישית, הן גרמו לי להבין שאני לא רק אדם פרטי. אני חלק מחברה, ממשפחה ומצוות - ואני פה בשבילם".