הרס"ר המיתולוגי של בה"ד 1 בריאיון מיוחד

"בתור חייל הייתי מסודר וקפדן" - את המשפט הזה, שבטח לא יפיל אתכם מהכיסא, אומר לנו רב-נגד יצחק טאיטו, הדמות המוכרת והידועה בבית הספר לקצונה, ומי שעלה על מדים בפעם הראשונה בשנת 1959.

כבר קרוב ל-60 שנה הוא משרת בצה"ל, ובמשפחת טאיטו כבר יודעים שלפני שקובעים אירוע משפחתי צריכים לפתוח יומן ולבדוק מראש אם אין מסדר סיום בקרוב.

"כל בוקר, באופן קבוע, אשתי שואלת מתי אני חוזר היום, וכשאני עונה שעדיין אני לא יודע כיוון שעוד לא יצאתי - שנינו צוחקים. זה כבר הפך לשגרה", הוא משתף ומיד מדגיש: "צריך לקחת את זה בקלילות. אם לא הייתי אוהב את העבודה שלי לא הייתי נמצא שם. יש לי תמיכה מהמשפחה וזה מה שהכי חשוב".

את דרכו הצבאית החל כמפקד כיתה בנח"ל. לאחר שהוקמו בסיסי האימונים החטיבתיים יצא לקורס סמלים קרביים והוכשר לנהל מטווח. בשנת 1963 עבר טאיטו לשרת בבית הספר לקצונה, שהיה ממוקם אז בסירקין.

כעבור חמש שנות שירות כרב סמל פלוגתי וכסגנו של נגד המשמעת בבה"ד 1, עבר הבסיס למיקומו הנוכחי בסמוך למצפה רמון. כבר עם סיום קורס הקצינים הראשון בבה"ד, מונה טאיטו לנגד המשמעת של הבסיס. מאז הוא משרת בתפקיד 49 שנים ברציפות, מה שהופך אותו למשרת הוותיק ביותר בצה"ל.

היסטוריה נוספת הוא רשם כשהציע את הציטוט המפורסם "ממני תראו וכן תעשו" כרעיון בישיבת מטה עם המפקד יוסי קסטל ז"ל בשנת 1968. בעוד כל אחד מהנוכחים נדרש להציג מוטו, לבסוף שלו נבחר. כיום מדובר בציטוט המפורסם ביותר שמהווה כדגל ההשראה של הצוערים והבה"ד.

מאז, מוצא חן בעיני עד היום

למרות השירות בבית הספר הקצונה, לא רצה רב-נגד טאיטו לצאת לקצונה בעצמו. "בפירמידת המנהיגות, לא כולם צריכים לרוץ לראש. כי אם כך יהיה, היסודות לא יהיו חזקים", הוא מסביר, "רס"ר זה אחד היסודות שבבסיס. אם הבסיס לא יהיה חזק, הפירמידה כולה לא תהיה חזקה. בגלל זה אני אומר שרס"ר תפקידו בבסיס ההתנהלות". 

אז איך קרה שנשאר בצבא עד היום? "בהתחלה רציתי להסתפק בשנה-שנתיים בקבע והיה לי רצון כביר להשתחרר. הועברתי מבה"ד 4 לכאן, ואחרי שרואיינתי החליטו שאני מתאים והמליצו עליי לתפקיד. תשובתי למפקד דאז, אביב ברזילאי ז"ל, הייתה שאגיע ואתחיל לשרת, אבל שאני עדיין לא חותם. אם ימצא חן בעיניי אני אשרת. מאז מוצא חן בעיניי עד היום".

"מה שמשך אותי להישאר במסגרת", הוא מספר, "היה העשייה. אני עושה את העבודה שלי מטעמי שליחות. אני קודם כל מלמד, מחנך ומדגים. כשאתה עושה הכל מרצון הקשיים פוחתים".

עיקר עבודתו, כך מדגיש רב-נגד טאיטו, מתמקדת באכפתיות. "אני לוקח את הטקסים ללב", הוא מודה. "זה שעשיתי כמות מסוימת של טקסים טובים זה לא מעניין את הטקס של היום. הטקס של היום צריך להיות טוב יותר מאתמול - ולכן כל טקס בפני עצמו".

במהלך שירותו כנגד המשמעת בבית הספר לקצונה, עברו דרך טאיטו צוערים רבים וביניהם לא מעט רמטכ"לים. "חמשת הרמטכ"לים האחרונים, מלבד דן חלוץ, עברו דרכי", הוא משחזר. "מופז, יעלון, גנץ, אשכנזי ואיזנקוט. קשה לזכור איך הם היו, מכיוון שרבים הצוערים שעוברים כאן בבה"ד, והתחלופה היא מהירה. אבל את בני קשה לשכוח - בגלל הגובה. הוא גם הדריך כאן אחר כך". 

כמי שדורות של קצינים עברו דרכו, מספר הרנ"ג המיתולוגי כי לא פעם הוא פוגש בטקסים הורים של צוערים שמנסים להזכיר לו את ההיכרות ביניהם, עוד כשהם הגיעו לבה"ד 1 שנים קודם לכן: "הם רואים שמה שדרשתי מהם כצוערים דרשתי מהבנים ומהבנות שלהם. אני לא מוותר על אף אחד, לא משנה כמה דורות יעברו". 

 "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"

אחת החוויות אותה לא ישכח רב-נגד טאיטו התרחשה בשנת 1968: "היה לי פה חייל מפקדה שהמנהיגות והשובבות שלו בלטו. הוא מאוד אהב להתחכם עם ההוראות שקיבל ממני. בשנת 2007 הבן שלו סיים את הקורס כאן".

"כשנפגשנו בטקס הסיום", הוא ממשיך, "הוא אמר לי משפט שריגש אותי: 'אתה, הרס"ר, הצלת אותי מהידרדרות'. המשפט מרגש אותי עד היום. מאז הוא מתקשר לאחל חג שמח, וגם שנים אחרי הוא עוד קורא לי הרס"ר. זה מראה לך שכשאתה עושה משהו אתה לא תמיד יודע מה מסתתר מאחוריו, ומה ההשפעה של מעשיך".

"ברגע שאני רואה שאני יכול להשפיע, אני שם", מציין רב-נגד טאיטו. "אני מרגיש שאני תורם את תרומתי וזה הסיפוק בעבודה. כשאתה עובד בתחום הזה אתה לא רואה את התוצאות מיד בשטח".

דגש רב הוא שם על נושא חינוך דור העתיד של מפקדי צה"ל: "אני משוחח עם כל הצוערים, הם שונים אחד מהשני. אתה כמפקד צריך להיות סבלני וסובלני אליהם, להקשיב לבעיות שלהם, אבל גם לעמוד על שלך".

המשמעת מונעת שפיכת דמים

רנ"ג טאיטו מסביר כי לפי שיטתו, סוד החינוך טמון בהסברה נכונה לחניכים. "זאת לא בעיה שתסביר פעם נוספת. כשיש תדריך יציאה לחופשה ואני שומע אמירות כמו 'עוד פעם מבלבלים לי את המוח?' - לא זאת הכוונה. המטרה היא לומר לחייל: 'דע לך שאסור לך לנסוע בטרמפים, לא כי אתה צריך לפחד ממשטרה צבאית, אלא כי מדובר בחיים שלך'". 

"אני מאמין שהנוסחה היא שאם מסבירים כמו שצריך, אין סיבה שלא יהיה שיתוף פעולה. כשאני אומר לחיילים שלא זזים - אז לא זזים. אני מדגים להם מה זה אומר לעמוד כמו פלס וכך הם עומדים. הכוח שלך כמפקד זו הסבלנות להסביר, להדגים ולהיות יצירתי. ברגע שהסברת אין פשרה. אין פחות או יותר, דרשת במדויק".

"החייל", הוא מוסיף, "צריך לדעת למה הוא הולך לעמוד מחר ארבעים דקות דום ונוח בתנאי חום או קור. זה בשביל אהבת המולדת והחיבור לשורשים שלו. כל הסיורים שעושים החניכים במהלך הקורסים השונים - אלו דברים שחשוב שידעו הצוערים בשביל הקשר ההיסטורי".

למפקדים הוא מבקש להעביר מסר חשוב לסיום: "לחייל חשוב היחס האישי מהמפקד שלו. כדי לחנך צריך לפעול, לעבוד ולהדגים. רק ככה אתה משפיע. תהיה אוזן קשבת, אל תכריז הכרזות ואל תבטיח כשאין בידך את הכוח ואת הסמכות לקיים. אל תקנה את המנהיגות שלך בפופולריות זולה ואל תעשה איפה ואיפה בין הפקודים שלך".

גם לנגדים הצעירים יש לו עצה ובקשה: "אתם תידרשו לעמוד באתגרים ולפתור בעיות. אנא מכם, שמרו על קור רוח ותהיו בשטח. אני לא מאמין 'בשלט רחוק'. אתם חייבים לראות את החיילים ולדאוג להם. זה התפקיד שלכם".