כשהצוערים הקרביים הפכו את משחק הילדים לתרגיל טקטי פורץ דרך

מג"ד דקל, אחד מגדודי קורס הקצינים הקרבי "להב" בבה"ד 1, סא"ל גלעד אברילינג'י, נראה מעט מוטרד כשהוא בוחן את המפה הניידת במערכת השליטה והבקרה שלו. פלוגת אלפא, אחת משתי פלוגות הגדוד שמשתתפות בתרגיל הטקטי שבנה, לא זזה ממקומה באופן ניכר כבר כמה שעות רצופות. "אתם קופאים על השמרים, אנחנו עוד שנייה עם שמש בשמיים, נא לחצות קו גבול", הוא עולה מול מפקד הפלוגה בקשר. "צוותי הפלוגה הזו די סטטיים, לא מפעילים מאמצי התקפה, לא חוצים קו גבול, כנראה שהם מתמקדים במאמצי הגנה על שטחם כרגע", הוא סובר.

תמונת המצב שנסתרה מעיניו של סא"ל אברילינג'י מתמצתת באקט בודד את מהות התרגיל כולו. פלוגת אלפא הנדמית רדומה עבדה במשך יותר משבוע על נוהל קרב חשאי שיאפשר להם להשתלט באישון לילה על מפקדת הגדוד שנמצאה בשטחם, בה היו כל המפות ופירוט תוואי הלחימה של הכוחות בצידו השני של הגבול. המטרה? לנצח בתרגיל באמצעות חדירה לשטח האויב (הפלוגה המקבילה) מבלי להיתפס, ולקיחת הדגל הפלוגתי.

ואכן, התרדמת שנחה על הפלוגה התחבולנית הניבה תוצאות. בזמן שקצין המבצעים הגדודי נשאר בכוננות על מפקדת הגדוד, נכנסו כוחות אלפא לאוהל המפקדת, הסיחו את דעתו, צילמו את כל המפות והשקפים ונסוגו לאחור בשקט מופתי. "למתבונן מהצד זה יישמע כמו רמאות טהורה", צוחק המג"ד, "אבל ברגע שגיליתי מה קרה באמת וחשבתי איך צריך להתמודד עם זה, הבנתי - זו התעוזה והיצירתיות שנדרשת במערכה נטולת חוקים. אם מחר בבוקר קצין יצירתי יאתר באמצעות תחבולה את מפקדת חמאס ויביא את כל מטרות האויב לידינו - כך נגיע להישגים, וזה מה שאני רוצה מהקצינים שלי".

מבחינת סא"ל אברילינג'י, תם עידן התרגילים הסדורים בעלי ההתחלה, האמצע, וההישג הנדרש. לכן, בנה ביחד סגל הגדוד ומפקד בה"ד 1, אל"ם גור שרייבמן, תרגיל ראשון מסוגו בו כמעט שום דבר איננו מוגדר מראש למשתתפים. "מאתגר יותר לפתח יוזמה אצל צוערים באמצעות תרגילים סכמתיים שיש להם מטרה ברורה ואויב שנמצא במקום מוגדר וידוע", הוא מסביר, "רצינו לצאת מהבנאליות, ולהגדיר הישגים חדשים לחיילים שלנו - יוזמה, יצירתיות ותחבולה, דרך התמודדות עם חוסר ודאות ואיתנות לאורך זמן".

ואיזו מסגרת טובה יותר עבור תרגיל שמטרתו לעודד תחבולה ויצירתיות, מאשר המשחק הטקטי והמבצעי ביותר שכמעט כל ילד מכיר? "הדגל". "אם להקביל את המשחק למונחים צבאיים, התרגיל הזה הוא תרגיל דו-צדדי חופשי". מפרט סא"ל אברילינג'י, "כל פלוגה הייתה מחויבת לבנות אוהל אחד ב-5X8 הק"מ עליהם היא חולשת, ולשים בו את דגל הפלוגה. בשביל לנצח היה עליהם להגן על האוהל באופן שוטף תוך כדי פעולות יזומות לאיתור אוהל האויב והשתלטות התקפית עליו".

הלילה הראשון התאפיין בקרב מוחות בין שתי הפלוגות: אלפא ודלתא. "בלילה הראשון היה כלל אחד שהגדרנו לצוערים - קו הגבול בין הצדדים מוגדר, ואם הם חוצים אותו הם הופכים למטרה נעה שהאויב יכול לתפוס באמצעות תצפית", מסביר המג"ד, "ראינו בשעות האלו שבגלל חוסר הרצון להיתפס, הכוחות משני הצדדים ניסו בעיקר להבין איפה נמצא האוהל השני ולא להסתכן בהפסד באמצעות חציית הגבול".

במהלך אותם מאמצי מחשבה והגנה, נחת ערפל כבד על המדבר וקור עז התחיל להתפשט. "האתגר הראשון, מעבר לזה המחשבתי, הוא ההתמצאות בשטח בחושך - לנווט לעמדות, לפתוח תצפיות, והכל באמצעות מצפן והליכה באזימוט ללא שום אמצעי טכנולוגי", מדגיש סא"ל אברילינג'י, "תוך כדי ההתמודדות עם הקור שדרשה באמת איתנות רצינית, היו צריכים הלוחמים להתמודד גם עם חוסר ודאות מוחלט של אי ידיעה מה האויב מתכנן, זו תחושה מאוד קשה".

"אחד הלוחמים ניגש אליי בבוקר היום השני ואמר לי שהוא מרגיש שלא קורה הרבה בתרגיל, זה המחיש לי בדיוק את מה שרציתי להבהיר לו אחרי שצפיתי בפלוגה שלו כל הלילה", הוא מספר, "'מה עשית עם זה?', שאלתי אותו, 'ניסית לעורר תגובה מהצד השני?'. הצוערים צריכים להבין שהם צריכים לפעול באופן אקטיבי מול אויב - כשאתה נשאר פסיבי, אין לך סיכוי".

התרגיל, שמטרתו הייתה לשים את הצוער ומאמציו המחשבתיים במרכז, לא התאפיין באמצעים מתוחכמים במיוחד מלבד אחד, די קריטי אפילו. על הנשק של כל חייל נמצא משיב מיקום שאפשר לאנשי המפקדה ולמג"ד לנטר אותו, וכך להבין ולתחקר היכן מתמקדים מאמצי הפלוגה בה הוא נמצא.

בנוסף, כל נשק צויד במערכת לייזר שתאפשר סימון של הלוחמים שנתפסו על ידי האויב. "מלבד רחפן שמשמש לתצפיות, אלו היו שני האמצעים החיצוניים היחידים בהם ציידנו את הלוחמים, וגם זה מתוך הכרח קריטי", מתעקש המג"ד, "האמל"ח הכי חשוב בתרגיל הזה הוא אך ורק המוח שלהם. רצינו להבהיר להם שכשהאויב הוא דינמי ומגיב בזמן אמת, מה שיש לך ביד לא משנה - אם לא תחשוב מחוץ לקופסה, לא תנצח אותו".

יום שני לתרגיל, והמג"ד עולה בקשר בשעת הצהריים כדי להבין את תמונת המצב של הכוחות בשטח, בתקווה שהמאמצים ההתקפיים מתחילים לקרות ותכניות הפעולה להשתלטות על האוהלים הולכות ומתייצבות.

-"קודקוד אלפא, כאן קודקוד מכתוב, תן לי תמונת מצב שלך".

-"אני ערוך בשלוש תצפיות על קו הגבול ושלושה מכוחותיי נמצאים בהגנה עם כוח עתודה אחד".

-"קודקוד דלתא, תמונת מצב"

-"כרגע ההבנה שלנו היא שיש ריכוז כוחות במרכז קו הגבול במטרה לחדור לתוך שטחנו, אנחנו ערוכים במאמץ הגנתי, תצפיות והתקפה".

המ"פ מחלקים את הצוותים למשימות איגוף, תצפית והגנה, ומתחילים להתכונן לחציית קו גבול, התרגיל מתקרב לנקודת השיא. "ביום השני קו הגבול כבר לא מהווה סכנה, והם יכולים לחצות אותו בחופשיות", מראה לי המג"ד בשעה שהוא מתכונן להורדת פקודת חציית קו גבול והתקפה, "הם הרבה יותר אסרטיביים עכשיו, כי הם מבינים שהתוצאות תלויות במפגש טקטי, זה מול פניו של זה, והם יותר חותרים למגע".

הגיעה שעת הורדת פקודה, ומפקדי הפלוגות פורסים בפני סא"ל אברילינג'י את תוכניות ההתקפה שלהם. "איפה שהיו פעולות יזומות ומ"מים ומ"פים פעלתניים, נרשמו הישגים גדולים הרבה יותר, גם בתוכנית הטקטית - התקפית", הוא קובע ומרים שוב את הקשר, "מ"פ אלפא, מילה אחת יש לי בשבילך - אחריי", ובכך מורה למ"פ לאגד את הכוחות ולהוביל אותם אל מעבר לקווי האויב על פי תוכנית ההתקפה שבנה.

בשעה ארבע אחה"צ, אחרי זמן מנוחה קצר, מתחדש התרגיל והחושך מתחיל לרדת, נראה שעומדת להיות הכרעה בשעות הקרובות. "אני מאמין שבקרוב התוצאה תתבהר ואחד מצוותי הפלוגות יממש את משימתו וינצח", אומר סא"ל אברילינג'י. מה שהמג"ד לא ידע, זה שתוך שעות ספורות תשתלט פלוגת אלפא התחבולנית על עוד נכס טקטי יקר מפז של האויב - תדר התקשורת שלהם.

כך מנעה הפלוגה את יכולתם של אנשי דלתא לתקשר זה עם זה ולדווח על מה שראו באמצעי התצפית, ומתחת לאפם השתחלו לשטח האויב וגנבו את הדגל המבוקש, לשמחתו של המג"ד חובב התחבולות. "התרגיל הזה הוכיח לי מצוין שברגע שקצינים לעתיד ישתמשו במה שיש להם בין האוזניים ובאמת יצאו מהקופסה, הם יבינו שגורל המערכה בידיהם", הוא מצהיר, "אני יודע כמה משמעות יש למג"ד ומח"ט, אבל התוצאות הטובות ביותר שלנו יוגדרו על כתפיהם של מפקדי המחלקות והפלוגות שנותנים את הקצה המבצעי".

"הייתי מאוד שמח אם התרגיל הזה יהיה פלטפורמה לאחרים לבצע תרגילים דומים", מסכם סא"ל אברילינג'י, "תרגילים שמספקים אתגר מחשבתי הם קריטיים בנוף הצה"לי, וככל שיהיו יותר כאלו אנחנו נחזק את האמל"ח העיקרי שלנו, האדם, לרמה הקטלנית והמחושבת ביותר".