הצוער ששבר את השיא בבוחן "לורן" של בה"ד 1 - אחרי 18 שנה

יובל טהר לא ממש חשב שיגיע היום הזה בו הילד שלא ממש הסתדר עם מסגרות, יצעד על רחבת המסדרים של בה"ד 1. וזה לא ההישג היחיד של הצוער מגדוד "גפן", שמסיים היום קק"ץ אחוד עם חבריו הלוחמים. בחיוך מבויש, הוא משתף אותנו באמונה העצמית שהובילה אותו לשינוי ולהצלחה הכפולה - כששבר לאחרונה שיא של 18 שנה במבדק ה"לורן" של ביה"ס לקצינים.

"ידעתי שאני טוב בספורט, אבל לא פיתחתי אצלי את התחום יותר מדי", מספר יובל. "התחלתי להתאמן באופן קבוע בחדר כושר רק כשנה וחצי לפני הגיוס. התקבלתי בהתחלה ליחידה מובחרת, אבל נשרתי כעבור מספר חודשים".

"חשבתי אז כמו ילד", הוא מסביר, "דמיינתי שאנחנו הולכים להיות 'רמבואים' - ואז גיליתי מה בדיוק זה אומר להיות לוחם בצבא, ובמה זה כרוך".

מכאן, הגיע יובל לסיירת חרוב של חטיבת כפיר: "חשבתי שאיבדתי את כל מה שבניתי, ששוב נכשלתי, אבל אז בסיירת פתאום הבנתי שזו ההזדמנות שלי להתחיל מחדש, וחיפשתי דרך להתפתח". ואז, הוא מצא איך להפוך את השירות שלו למשמעותי - דרך פיקוד.

"אמרתי שאני רוצה לתרום מעבר והציעו לי להיות מפקד - חשבתי לעצמי, יאללה, בוא ננסה", נזכר יובל. בהמשך, הוא מספר לנו כי אחד הרגעים הזכורים לו מההכנה לקורס מ"כים, הוא (איך לא) שבירת השיא בבוחן הבר-אור בבא"ח כפיר. "השיא עמד על 9:52 דקות ואני סיימתי ב-9:05". 

יובל יצא לביסלמ"ח (ביה"ס למקצועות החי"ר) ועבר שינוי במהלך מסע הפיקוד: "פשוט התאהבתי. לחנך, להניע אנשים, להתחבר אליהם ומצד שני גם לחבר אותם אליי. וממש אחרי ארבעה חודשים כמ"כ טירונים, החלטתי לעלות עוד שלב ולנסות לצאת לקצונה".

ואכן, כשהצוער הטרי נכנס בשערי בה"ד 1, הוא שם לעצמו למטרה יעד לא פשוט – לשבור את שיא מבדק ה"לורן" של ביה"ס לקצינים, שעמד עד אז על 18:05 דקות. הוא ניסה שלוש פעמים עד שהצליח ועצר את השעון על 17:58 דקות. "רציתי גם לשבור את השיא של ה'לורן' המשופר, שעומד על 27:10, אבל השיא שלי כרגע הוא 27:16. אם אחזור לבה"ד כקצין, אני מניח שאנסה לשבור אותו שוב", הוא מבטיח. 

יובל משתף כי הצליח לשפר את עצמו לא רק מבחינה פיזית, אלא גם מבחינה אישית: "הגעתי לבה"ד ביקורתי מדי, ולקח לי זמן להבין שאני צריך להיות קשוב ופתוח יותר. זה גם משהו שמצריך אימונים".

"לפני הגיוס הערך העצמי שלי היה נמוך", אומר יובל רגע לפני טקס הסיום של הקק"ץ. "בכלל לא חשבתי שאוכל להיות מפקד, ובטח שלא קצין. זו אשליה, ובכוחך לשנות דברים, להאמין בכמה אתה שווה וכמה אתה יכול ומסוגל, לא משנה מה אומרים לך. בסופו של דבר מצאתי את המקום שלי בתוך המסגרת, ואני כאן כדי להמשיך ולהשתפר - גם בריצה וגם במי שאני. אין כמו התחושה שאני יכול להעביר משהו מעצמי לחיילים שלי, במיוחד לכאלו שלא הסתדרו במסגרות כמוני, ולגרום להם להצליח ולהרגיש שזה המקום בשבילם".