הוא התחיל בכלא צבאי - וסיים כמצטיין מופת בבה"ד 1

סיפורו של הצוער מאור כליף מתחיל ביום קבלת הצו הראשון, כשהיה בכיתה י"א. "אותי אף פעם לא עניין להתגייס", הוא מודה, "בשבילי זה נראה תמיד כמו מרוץ עכברים מיותר. אף פעם לא הבנתי את 'הווסאח' והרעל שיש ללוחמים בעיניים".

מבחינתו, בתקופה הזו, הצבא נראה כמו סתם בזבוז זמן: "הרבה אנשים הרימו על זה גבה, אבל אותי זה לא עניין - אני לא מתגייס לצה"ל". את שערי לשכת הגיוס הוא לא פקד בצו הראשון, וגם לבאים לא התייצב. בזמן שכל חבריו התחילו לקבל מיונים וזימונים לימי סיירות, מאור נשאר בשלו.

אחרי מכתב מהמשטרה, שיחה עם סגנית מנהלת בית הספר וההבנה שהוא עלול להיכנס לכלא, מאור התייצב בסופו של דבר לצו הראשון. "בגלל המצב שלי, זה היה נראה אחרת לגמרי משל כל תלמיד תיכון אחר", מספר צוער כליף, "בכל שלב היה חייל צמוד אליי שעבר איתי את כל התהליך כדי לוודא שאני לא מפספס שום דבר או מנסה לברוח".

בסוף תהליך המיון והשיבוץ הגיע יום הגיוס, אך בתל השומר לא נראה שום סימן למאור. וכך היה גם בצו הגיוס הבא שקיבל. כשהמשטרה הצבאית הגיעה לשערי בית הספר שלו, החליט מאור להגיע לצו הגיוס השלישי. אולם גם לאחר שעשה זאת, עם קבלת הקיטבג והמדים, הוא מיד הטיח אותם על הרצפה בעוצמה והכריז כי הוא לא מתגייס.

אחרי כמה ימים במעצר, משובץ צוער כליף בחיל הטכנולוגיה והאחזקה - ומתחיל את הטירונות. הוא נחשף למימיות, לעמידה בטורים, לשיעורים ולמטווחים, ופתאום - משהו בו משתנה. "אני אפילו לא יכול להסביר בדיוק מה היה הדבר שגרם לזה", הוא מודה, "אבל בתוך מספר שבועות בודדים כל התפיסה שלי על הצבא התהפכה לגמרי".

הטירונות הסתיימה והגיע שלב הקורס. אבל בדיוק רגע לפני השירות הסדיר, הוא שוב סירב. והפעם לא כי ניסה לצאת מצה"ל או כי התרגל לסרב להצעות הצבא - צוער כליף החליט שהוא רוצה להגיע לגדודים, ולא לשרת קרוב לבית ביחידה פתוחה.

"לפני הצבא תמיד דיברו איתי על המשמעות שבשירות", מסביר מאור, "אבל בתור מלש"ב, אתה לא מבין את זה. רק כשנכנסתי לתוך המערכת והרגשתי את אותה עוצמה לא מוסברת, הבנתי על מה כולם דיברו. גיליתי שזו מערכת שאפשר למצוא בה גם אין-סוף הזדמנויות, לשפר את עצמך בתור בן אדם ולגלות דברים חדשים".

"השאלה מה ייצא לי מזה כבר הפכה ללא רלוונטית", הוא אומר, "הבנתי שאת הכלים שמקבלים כאן אי אפשר למצוא בשום מקום אחר. בטירונות הרגשתי שקיבלתי טעימה מהעולם הזה של הצבא והבנתי שאני רוצה לחוות עוד".

תוך זמן לא רב, עבר צוער כליף לתפקיד של טכנאי טנקים בחיל ההנדסה הקרבית. "עבדתי קשה, הייתי בשטח עם הלוחמים והרגשתי משמעותי", מספר מאור, "אחרי זמן קצר, יצאתי לקורס מ"כים, חזרתי לפקד על המחלקה שהייתי בה והחלטתי שאני רוצה אפילו יותר".

דרגתו של מאור מסגירה את סוף הסיפור. כנגד כל הסיכויים - הוא יוצא לקורס קצינים, אותו הוא מסיים כמצטיין מופת. "עברתי תהליך מטורף", הוא מצהיר, "הגעתי למערכת שיש לי בה אפס אמון, ודווקא שם גיליתי את הבית שלי - אנשים מדהימים, תפקיד משמעותי ומקום שאני מרגיש בו הכי בנוח להיות אני".

לפני כשבועיים הגיע צוער כליף לדבר בפני התיכון שלו בבאר שבע. הוא מספר על סגירת מעגל לא רגילה: "בתור תלמיד שזלזל בכל ההרצאות האלה ידעתי למה אני נכנס, והחלטתי שאת הסיפור שלי אציג בצורה קצת שונה. התחלתי בלשאול אותם מי לא רוצה להתגייס והיו ידיים שהורמו. רק אחרי זה התחלתי לספר להם את הסיפור שלי".

כמה ימים לאחר מכן, מקבל צוער כליף טלפון מאחת המורות, שמספרת לו על תלמיד שמעוניין לשוחח עמו. מאור מיד נענה לבקשה, ושמע סיפור דומה לשלו. "בזכותך החלטתי שאני הולך לצו ראשון", אומר לו התלמיד.

"באותו הרגע הרגשתי שאני את שלי עשיתי בחיים", מתרגש צוער כליף, "אם אחד התלמידים אזר אומץ לדבר איתי, אז היו לפחות עוד כמה שמה שאמרתי השפיע עליהם באיזשהו אופן. זאת ההרגשה הכי טובה שיש".