מילד הפנימיות האלים - למ"מ בצנחנים שמסרב להרים ידיים

בגיל 6 הולכים לא מעט ילדים נרגשים עם הוריהם לקנות ציוד לקראת כיתה א', ובגיל 10 נכנסים לראשונה בהתלהבות לתנועת נוער. אך עבור ילדים אחרים, המציאות הפוכה לחלוטין. 

בגיל 6 סגן גבריאל זאלסקובסקי לא הכין ילקוט לבית ספר, אלא הוצא מהבית יחד עם שני אחיו הגדולים לפנימייה. בגיל 10, במקום ללכת לצופים - הוא התנסה בסמים, אחרי שסיגריות עישן כבר יותר משנה.

הבית שלו מעולם לא היה פשוט - אמו אובחנה עם בעיות נפשיות ואביו היה אלכוהוליסט, ולא הייתה ברירה אלא להפוך את הפנימייה למקום מגוריו החדש.

"לא אהבתי את המקום הזה, ולא הייתי מוכן לקבל אותו כבית", מספר גברי על חייו בפנימייה, "הייתי נחשב לילד בעייתי מאוד, ניסיתי לברוח כל הזמן. אני זוכר שבכל פעם שאמא הייתה מגיעה לבקר, היא הייתה מביאה איתה שקית ענקית של ממתקים. כל כך נהניתי מהביקורים שלה ולא הבנתי למה אנחנו לא יכולים לגור ביחד. אני זוכר את הבכי שלי, בכיתי המון".

אחרי זמן קצר, מחליט סגל הפנימייה שגברי לא מתאים למסגרת הזו, שהוא צריך אחת יותר נוקשה - לכן הוא עובר למוסד סגור בתוך הפנימייה, עם פחות ביקורי משפחה ויציאות.

"גם את המקום הזה שנאתי. לא הסתדרתי בו בכלל. בכיתה ד' העבירו אותי למוסד אחר ותקופה קצרה אחר כך כבר תכננו להעביר אותי בפעם הרביעית".

אבל אז הגיעה סבתו של גברי והחליטה שהיא קוטעת את הלופ שנכדה נקלע לתוכו. היא נלחמה כדי לקחת אותו תחת חסותה, ואחרי תקופה ארוכה עבר גברי לגור איתה ועם סבו. בפעם הראשונה, מאז גיל 6, הרגיש שיש לו סוף סוף בית.

"אני זוכר את הרגע שבו יצאתי משער הפנימייה. הסתכלתי אחורה והבטחתי לעצמי - לשם אני לא חוזר". אך גם ההסתגלות לבית החדש לא הייתה פשוטה. "הייתי מקלל ומרביץ לסבתא שלי, גונב מחנויות סתם בשביל הכיף, מעשן בשביל הפוזה. אבל סבא וסבתא אף פעם לא ויתרו".

הם עברו לעיר אחרת, וגברי התחיל ללמוד בבית ספר חדש. הוא הבין שהחיים יכולים להיות אחרים לגמרי מאלו שחווה עד כה: "עד אותה נקודה הייתי חלק מכלום. פתאום הייתה לי מסגרת, היו לי חברים, התחלתי למצוא משמעות במה שאני עושה". 

בכיתה י' הגיע גברי להחלטה: הוא יתגייס ליחידה מיוחדת. ומאותו הרגע החל להתאמן באדיקות - אימונים גופניים לצד קריאת עיתונים והתעמקות באקטואליה. "להיות ביחידה מיוחדת מבחינתי זה לא רק פיזי, זה להכיר את המקום שאתה חי בו. לרצות לשפר אותו ולעשות טוב".

הוא משקיע ומתמיד בכל הכוח. כשחבריו יוצאים בסופי שבוע, הוא יוצא לרוץ בחולות, ומתנדב בכל מקום אפשרי.

יום הגיבוש מגיע, גברי עובר אותו בהצלחה - ומתקבל לשלדג. "הרגשתי על גג העולם. זה הוכיח לי שזה לא משנה מאיפה אתה מגיע, אם אתה משקיע ומספיק מאמין בעצמך, זה אפשרי. ההתרגשות על הפנים של סבתא שלי כשסיפרתי לה, הייתה שווה הכול".

לפני שהוא מספיק למצמץ, מגיע יום הגיוס. גברי עובר שמונה חודשים של מסלול מפרך, ונהנה מכל רגע. ואז, במהלך אימון קרב מגע הוא מקבל מכה שתשפיע על כל עתידו הצבאי, "ברגע שראיתי את הבעת פניו של המפק"ץ שלי - הבנתי שמשהו לא בסדר".

הוא מתייצב בוועדה רפואית ומקבל את הבשורה - הפרופיל שלך ירד ל-45, ולא תוכל להמשיך את המסלול.

"התחלתי לבכות. הייתי שבור. כל כך הרבה זמן רציתי והתאמנתי לזה, ובגלל טעות קטנה הכול התפוצץ. ישבתי כמה חודשים בבית חסר מעש לגמרי - לא היה לי חשק לכלום".

אחרי חודשיים גברי חוזר לצבא. הוא מחליט שלמרות כל מה שקרה, הוא עדיין רוצה לעשות תפקיד משמעותי - ומשובץ כמש"ק אבטחת מידע. "היה לי ברור שאני מתכוון לנסות לצאת לקצונה, לא ויתרתי עד שהוציאו אותי. והצלחתי. התחלתי תהליך הכנה ליציאה לבה"ד 1, כשברור לי שבעוד שלושה שבועות אני יוצא".

ופתאום, במקריות מוחלטת, הוא מגלה שהוא יכול לגשת לוועדה רפואית נוספת, ואולי בדרך נס גם להעלות בחזרה את הפרופיל.

"הייתי בשוק. הייתי כבר רגע מלצאת קצונה בתפקיד עורפי - ופתאום יש לי את האפשרות לחזור ללוחמה. החלטתי שאני צריך לחשוב על זה, אבל אחרי שניות בודדות כבר היה לי ברור מה לעשות".

ימים ספורים לפני תאריך היציאה לבה"ד, הוא מתקדם צעד אחד לקראת הגשמת החלום - ומשובץ כלוחם בגדוד 890 של הצנחנים. אבל זה לא מספיק לו, חלום הקצונה עדיין בוער בו והוא עושה הכול כדי להגשים אותו.

"בשביל לצאת קצונה קודם כל צריך לצאת לקורס מ"כים. הבנתי שההקצאה האחרונה שאליה אני עוד יכול לצאת מתחילה ממש בקרוב, ולכן אני צריך לשכנע מפקד שעוד לא מכיר אותי לתת לי לצאת לקורס. אחרי שבוע וחצי בפלוגה התחלתי שוב לשגע את כל העולם".

ושוב גברי מצליח - הוא יוצא לקורס ומסיים כמצטיין גדודי. משם הדרך לבה"ד 1 ישירה, וגברי, סוף כל סוף, יכול לנשום.

בחמישי האחרון הוא סיים את המסע כשקיבל את דרגות הקצונה בשבילן עבד קשה כל כך, ובחר להקדיש אותן לסבתו ולסבו. 

מפה הוא מתחיל מסע חדש כקצין בצנחנים: "הבה"ד בשבילי היה מדהים, הכרתי אנשים מטורפים מכל מקום בארץ ומכל יחידה בצה"ל. לאף אחד לא היה אכפת מהעבר שלי או מאיפה באתי, והייתה לי הזדמנות לפתוח דף חדש כבן אדם שאני באמת רוצה להיות. אני מחכה בקוצר רוח לקבל את החיילים שלי, להיות איתם בשטח, להתאמן איתם, ללמד אותם וללמוד מהם".