מרובע, ברוטלי ולא מתנצל - זו הסיבה שכך נראה ביה"ס לקצונה

כשנכנסים בשערי הבסיס בפעם הראשונה, מבחינים לפני הכול בבטון. הוא חשוף, מחוספס וגולמי, כמעט מרגיש שכולו נבנה כיציקה אחת גדולה.

מיד אחרי, רואים שורות של בלוקים. עשרות מהם, צמודים וערומים זה על זה, מציגים את קווי המתאר של כל חדר בנפרד. נדמה שאפשר אפילו לספור אותם מבחוץ. ולבסוף, באמצע הבסיס, שקועה באדמה רחבה אפורה-לבנה עצומה, זו שכולם מכירים ומכירות, עומדת ריקה מנפש אדם.

חלק יגידו שהבסיס לא פחות ממכוער, אחרים יצאו להגנתו ויטענו שהוא התוצר האדריכלי הטוב ביותר בצה"ל, אבל לא משנה מה - לכולם יש דעה על בה"ד 1.

בשנות ה-60 זה היה מגניב

הוא נבנה בין 64' ל-68' ותוכנן על ידי האדריכל צבי הקר. "הבסיס תואם לרוח הברוטליסטית", מספרת סא"ל (מיל') עירית רון וקסלר, שבתפקידה האחרון עבדה באגף הנדסה ובינוי במשרד הביטחון. 

סגנון האדריכלות הברוטליסטית שעליו היא מדברת מאופיין בבנייה בבטון חשוף, ובשמירה על הצורה החומרית של המבנה. ברחבי הארץ תוכלו למצוא מבנים דומים כמו בניין עיריית תל אביב, תיאטרון ירושלים ואוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, העיר שהוכתרה כ"בירת הברוטליזם הישראלי".

בשנות ה-60 אותו מבנה צבאי אפור נחשב מיוחד במינו ואף אוונגרדי. הוא, ואותם מבנים נוספים שהזכרנו, שמו את ישראל על המפה בהקשר אדריכלי. "מכל העולם נשאו עיניים למקום המאוד מיוחד הזה", טוענת עירית. ולמרות המודרניות, הקר האדריכל מספר שהשתמש במסגד הגדול והעתיק של סאמרא בעיראק כהשראה.

מסגד סאמרא, עיראק

"יש שלוש סיבות מרכזיות לבטון", מפרטת עירית, "הוא מתאים לתנאים של המדבר, קל לתחזוקה ובאמת היה מאוד באופנה בתקופתו. כל אחד ממפקדי הבה"ד רצה לצבוע אותו, והרס"ר המיתולוגי, יצחק טאיטו, סירב לכל אחד מהם".

"זה מבנה טוטאלי", היא מצהירה, "נחשפתי לבה"ד בשירות הקבע, כשעשיתי תזה בטכניון על 'הערכת תפקוד לאחר אכלוס', שזה בעצם איך מתאימים מקום מנקודת המבט של המשתמש". לאורך השנים המשיכה להתעניין ולעבוד סביב בה"ד 1, וב-2008 הייתה חלק מאירוע ה-40 שנה לבסיס. "הפכתי למומחית לבה"ד 1", היא משתפת בחיוך. 

ההיסטוריה של הבסיס מתחילה בתחרות אדריכלים לעיר הבה"דים ב-1963. "בה"ד 1 היה אמור להיות הראשון משורה של ריבועים. כל הריבוע הזה היה אמור להיות משוכפל, לעוד בה"ד ועוד בה"ד - עד שהבסיס היה הופך לעיר הבה"דים, מה שבסוף, כידוע, לא קרה", היא מסבירה, "עיר הבה"דים שנבנתה בסוף שונה מאוד מהתכנון המקורי. היא יותר פארק הייטק, כמו קריית המודיעין החדשה".

התכנון המקורי של עיר הבה"דים

הרחבה שיוצרת מתח

קשה לדבר על בית הספר לקצינים וקצינות מבלי להתייחס לריבוע הענק, 100 מטר רבוע ששוכן במרכזו ושקוע באדמה - רחבת המסדרים. 

"חשבתי שצריך להבדיל בין תנועה של חיילים שניגשים למגורים לבין תנועה של מסדר או חגיגה", הסביר צבי הקר, אדריכל הבה"ד, בריאיון שנערך איתו ב-2008. "לא חשבתי שיהיה אסור לחצות את הכיכר", הוא הודה, "אבל למעשה זו הייתה הכוונה שלי. שיהיה אפשר ללכת מסביב, והחצר הגדולה תשמש למסדרים, שחשבתי שמתקיימים כל יום".

"לא חשבתי שיהיה אסור לחצות". רחבת המסדרים

הבדל הגבהים בין הרחבה הנמוכה לרצפת הבסיס הסובבת אותה לא היה תהליך זול. "לרוב מה שחופרים - רוצים למלא, כדי לא לשנע את החומר החפור", מבהירה עירית, "הסיבה העיקרית ליוקר הפרויקט נבעה בדיוק מסיבה זו". מעבר להפרדה ה"מפלסית", הקר בטעות יצר מתח מסוים בין הצוערים לרחבה: לא במכוון, הוא דאג שכל צוער וצוערת בבה"ד יראו כל יום בשירותם שם את הרחבה, תזכורת לאן הם שואפים להגיע.

"הקר טען שהוא בנה את הבניינים שלו סביב אנשים. בבה"ד 1 זה לא נכון - שם, החיילים הם ניצבים בהצגה של המבנה", טוענת עירית, "זו גם הביקורת שלי על המקום".

ההצגה של המבנה

על אחד הקירות בבה"ד רשום הציטוט "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", של שאול טשרניחובסקי. ואני רק חשבתי לעצמי כמה מעניין שבחרו להציב את המשפט הזה במקום שמטרתו לעצב תבנית נוף צה"לית חדשה - שהיא, כמובן, הקצין הישראלי.

כראוי לבית הספר לקצינים - בה"ד 1 הוא סמל. קונסטרוקציה שהיא ההפך מטבעית, עומדת איתנה כביום בנייתה באמצע המדבר החולי והחלק, מיישבת את הנגב ומכשירה תחת שורות של קורות בטון את מפקדי ומפקדות צה"ל לעתיד. "נכון שכשאתה מגיע לבית מלון אתה מתנהג אחרת?", שואלת אותי עירית, "אז אותו הדבר קורה כאן. האווירה שיוצרת הבנייה של בה"ד 1 בעצם ממש מכתיבה לך איך להתנהג".

"המקום תוכנן ספציפית למיקום הגיאוגרפי שלו וגם לתפקוד שלו", מציינת עירית, והיא לא טועה - החלל הפנימי מאוורר, כך שאפילו בקיץ הלוהט של מצפה רמון קריר יחסית, הודות לשכבות הבטון הרבות המבודדות מהשמש.

"תוכנן ספציפית למיקום הגיאוגרפי". שכבות הבטון

החדרים כולם נבנו בהתאם למטרתם, להכיל בממוצע ארבעה אנשים בחדר. אך לאורך השנים, יחד עם אוכלוסיית ישראל, מספר הצוערים גדל - והבסיס נהיה צפוף יותר ויותר. פתאום כל חדר צריך להכיל חמישה, שבעה, ואפילו שמונה צוערים, כפול מהתכנון המקורי.

לכן, מזל שחשבו גם על החצרות הקטנות יותר - שנועדו לאזורי למידה משותפים, ובכללי לשהייה של הצוערים יחדיו, כדי שהחדרים לא יהיו המקום היחיד שבו יוכלו לשבת, ושיוכלו להכיר את מגוון האנשים שנמצאים ברחבי הבסיס.

החצרות המשותפות

בסיס שאסור לגעת בו

"בסיס צבאי ממש לא היה נראה ככה בעבר", מצהירה עירית, "מחנות לרוב התלבשו על צריפים בריטיים: צריפין, תל השומר וכו'. הבסיסים הגדולים לא תוכננו מראש, רק המאוחרים יותר. בא"ח גבעתי, גולני וצנחנים, למשל, נבנו בשנות האלפיים. כל אחד מהם ברוח אמריקאית, אבל עם קונספט משלו. לא היו קווים מנחים לאיך נראה מחנה צה"לי, ולא נקבעו חדשים". בה"ד 1 חד פעמי גם במובן הזה.

עם השנים התקיימו דיונים רבים על שימור המחנה כפי שהוא. אך ככל שהזמן עבר, צרכים חדשים אילצו הוספת מבנים מסביבו, שבמילים יפות, לא תואמים כל כך את אופי הבה"ד כפי שתיארנו אותו.

מרפאת בה"ד 1 החדשה

נבנה גם בית כנסת חדש, אף הוא מבטון חשוף, אך קירותיו יוצרים מעיין גלים המדמים בערה, כמו הסנה הבוער. בית הכנסת הישן, לעומתו, מורכב ממשושים סימטריים רבים. "הוא נקודת החן של הבסיס", כינתה אותו עירית, שכן הוא בכלל ממוקם מחוץ לתחומו. וכששאלתי על החדש, הסתפקה בכך שהוא "אינו תואם את רוח התנועה".

בלתי אפשרי להתעלם מאין ספור הביקורות שנשמעו לאורך השנים על מבנה בה"ד 1. יש, כאמור, שטוענים שהוא חסר צבע, קר, טוטליטרי או פשוט מאוד צבאי. מנגד, יש גם כאלו המאמינים שכולם טועים והבסיס מושלם כמו שהוא. כל הרגשות מובנים, וזה באמת לא מקום רך, אך זה גם לא תפקידו. 

ובסופו של דבר, משני הצדדים המקום מעורר יראת כבוד שאי אפשר להתכחש אליה - ותכלס, האם זה לא כל מה שתצפו מהמבנה שבו מתעצבים המפקדים העתידיים שלכם?