20 שנים לאחר שאביו נהרג בפיגוע - יוחאי עומד על רחבת המסדרים

"זה מה שהוא השאיר אחריו, ואני בטוח שאם הוא היה רואה אותי היום - הוא היה גאה בי", כך פותח את שיחתנו צוער יוחאי דוכן, שיחד עם עוד 432 צוערים וצוערות, עמד ביום חמישי האחרון על רחבת המסדרים בבה"ד 1. המון מחשבות ורצונות הובילו אותו לצאת לבית הספר לקצינים, אבל מעל הכול - ליווה אותו אביו. 

"הדבר האחרון שאני זוכר מאבא הוא ההקפצה לאירוע, השכן שלנו שהיה אחד המפקדים של כיתת הכוננות דפק על הדלת והשניים הוקפצו". 

אלכס יהונתן דוכן ז"ל עלה לארץ מצרפת בגיל 18 והתגייס למג"ב, גם לאחר שחרורו המשיך בשירות מילואים פעיל. לדוכן ז"ל ארבעה ילדים: יהודה, אליהו, יוחאי ותהילה - אותם הוא גידל על ערכי אהבת הארץ והעם היהודי. אצלו, הם מספרים, זה לא התבטא רק בדיבורים וסיסמאות, אלא במעשים של ממש.

השנה היא 2002, ישראל שרויה באינתיפאדה השנייה שגובה מחיר כבד ואבדות בנפש. אלכס ז"ל מחליט להצטרף לכיתת הכוננות של קריית ארבע-חברון, מהאזורים החמים, כדי לשמש ככוח אבטחה שפועל במהירות למענה ראשוני באירועים ביטחוניים, עד להגעת כוחות נוספים. 

באותה תקופה החל מבצע "חומת מגן", שמטרתו הייתה לפגוע בתשתיות טרור-פלסטיני ולעצור את גל הפיגועים הגואה. בסיומו - נחשב המבצע להצלחה צבאית מסחררת. המטרות הושגו, גל הטרור פסק, והשקט והביטחון הושבו לרחובות.

אבל כמה חודשים לאחר מכן, ב-15 בנובמבר 2002, מתרחש פיגוע שמרעיד את המדינה כולה.

18:55, סיומה של תפילת ליל שבת במערת המכפלה. המתפללים חוזרים לביתם שבקריית ארבע דרך 'ציר המתפללים', והכוחות בדיוק מתחילים בסיור הפטרול האחרון לערב.

שלושה מחבלים מתפרשים בשתי נקודות שונות על הציר - ופותחים באש. קרב יריות מתחיל בסמטה, ובמקביל אליו מתפתח אחד נוסף באזור 'השער הדרומי'. מספר חיילים נפצעים, וכמה נהרגים במקום - חלק בעת שהם מנסים לעזור בפינוי הפצועים ובטיפולם, וחלק בקרב מול המחבלים.

עד השעה 19:50, 12 חיילים ואנשי כיתת כוננות נהרגים, ביניהם אלכס יהונתן ז"ל שהוקפץ כמה דקות קודם לכן ופעל לחילוץ הפצועים מהסמטה. על פעולת חילוץ זו גם קיבל אלכס ז"ל, ושאר חברי כיתת הכוננות, את אות ההערכה של הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') משה יעלון.

"הדבר האחרון שאני זוכר מאבא הוא ההקפצה לאירוע", משחזר צוער דוכן, "השכן שלנו שהיה אחד המפקדים של  כיתת הכוננות דפק על הדלת והשניים הוקפצו".

"אני זוכר רגעים קטנים", מתאר יוחאי, "זוכר אותו קם בבוקר ויוצא לבית הכנסת. זוכר אותו מחזיר אותי מהגן. אירוע כזה, כמו שקרה לנו, יכול לשבור או להרים בן אדם. אנחנו במשפחה - בחרנו בדרך של להרים ולחזק".

שני אחיו הגדולים ואחותו התגייסו לשירות קרבי, ואמא שלהם, גם לאחר שאיבדה את בעלה בפיגוע, לא היססה לחתום על הטפסים. עם גיוסו, צוער דוכן המשיך ללמוד בישיבת אילת, וכמו אביו - הישיבה הנחילה גם בו ערכים של אהבת המדינה ועם ישראל, ציונות, ורצון לתרום.

בגיל 24 התגייס לשירות קרבי בגדוד 13 של גולני, יצא לקורס מ"כים, עלה לפיקוד בגדוד בקו עזה, ולבסוף יצא לקורס הקצינים - שאחריו חזר לגדוד כמ"מ רת"ק בפלוגה ב' של הגדוד.

כשאני שואלת אותו האם הוא התרגש מהמעמד - הוא ממהר לענות: "לסיים קורס קצינים זה מרגש, אבל יש כאן משהו מעבר, שבהשוואה אליו כל טקס מתגמד - לחזור לחטיבה, להיות מפקד ולקבל את הלוחמים שלי".

"אני, ועוד רבים וטובים - מאמינים בלוחמים ובעם שלנו. אהבת ישראל ותרומה למדינה הן מה שעומד בבסיס של המשפחה ושל אבא שלי", מסכם צוער דוכן, "זה מה שהוא השאיר אחריו, ואני בטוח שאם הוא היה רואה אותי היום - הוא היה גאה בי".