כך שינתה צוערת ע' את התסריט של חייה

רגע לפני ששרה את התקווה בטקס סיום קק"ץ, לא יכלה צוערת ע׳ שלא להיזכר בחלום הקטן שהיה לה במקום בו למדה, בית ספר שבו את ההמנון, בכלל לא הכירו. היום, החלום שלה להתגייס ולתרום למדינה, הגיע לגבהים חדשים.

"כשהייתי ילדה", היא מתחילה לספר, "ההורים שלי נכנסו לזרם דתי, כזה שלא מאמין בציונות, בדגל ובגיוס לצבא. אבל תמיד היה לי חשוב לתרום למדינה, וידעתי שאעשה הכול כדי להרגיש חלק משמעותי ממנה".

מגיל צעיר היא הרגישה שכופים עליה ללכת לפי הזרם, בין אם זה סוג הלבוש, ההתנהגות שלה והחוקים לפיהם הלכה. החיים שלה היו סלולים מראש - לימודים בבית ספר יסודי שתואם את אמונת הוריה, משם לאולפנה של הזרם, לימודים והקמת בית. בתור ילדה היא האמינה שאין לה דרך דרך מילוט.

אבל היה אדם אחד בחייה של צוערת ע׳ נתן לה נקודת אור - סבא ראובן. "סבא שלי אהב את הארץ, היה לו חשוב לקחת אותנו לטיולים, להכיר את האדמה שאנחנו גרים בה", היא משתפת, "הוא לימד אותי לאהוב את המדינה, להסתכל על הדגל ולהתגאות בו".

צוערת ע' וסבא ראובן

"כשהגעתי לכיתה ט׳, לקחתי החלטה", צוערת ע' משחזרת, "אני עומדת לעזוב את בית הספר שלי ולהתחיל לעבוד קשה כדי להתגייס לצבא ולהגן על המדינה שלי". היא נזכרת ברגע בו הגיעה הביתה, ובישרה להורים שלה שהיא משנה את התסריט שכתבו עבורה ונרשמת לכושר קרבי - "רציתי להיות לוחמת".

"הם לא תמכו בי, בשביל ההורים שלי זה היה הזוי, לא רוצים שאח שלי יתגייס לצבא, אז שהבת שלהם תהיה לוחמת?"

סבא ראובן, השריונר שלחם במספר מלחמות ישראל, לא היסס, תמך בנכדה שלו ולקח אותה לחוג כושר קרבי. "הוא לא הספיק לראות אותי עולה על מדים", היא מזכירה בשקט, "אבל ללא ספק היה גאה בי אם ידע שאצליח".

צוערת ע׳ התגייסה לתפקיד לוחמה באגף המודיעין, "יום הגיוס היה היום הכי שמח בחיים שלי", היא אומרת עם עיניים נוצצות, "תחושת ההצלחה, למרות שאף אחד לא תמך בי, גרמה לי להרגיש חזקה יותר. הגעתי ליחידה מדהימה".

לצערה, נפצעה במהלך ההכשרה ולאחר 8 חודשים מגיוסה, הייתה צריכה לעזוב את הקורס: "הנפילה מהמסלול הייתה הרגע הכי קשה שחוויתי בחיי, יותר מכל דבר שעברתי. עד היום אני אומרת את זה והלב שלי נצבט, אבל לא ויתרתי על הצבא וגם היום אני עושה תפקיד משמעותי כאחראית איתור ומיון".

הסובבים אותה לא התפלאו כשהיא החליטה לצאת לקורס קצינים, לחבריה בצבא היה ברור שהיא תמשיך לתרום ולעשות את כל שביכולתה, "עוד כשהייתי נערה חלמתי לפקד", היא מצהירה, "רציתי תחושת אחריות ומשמעות גדולה, עבדתי קשה כדי להגיע לכאן והייתי עושה זאת שוב".

"אני רק רוצה להעביר מסר לבנות ולבנים שיקראו את זה", היא מסכמת, "קחו את החיים לידיים שלכם, תגשימו את החלומות שלכם ותזכרו שזאת המדינה שלנו ושווה להילחם עליה".