המסע מעורר ההשראה של 4 מפקדים לוחמים - אל בה"ד 1

סרן (במיל') ג', מ"מ פת"ן בגדוד 52, בן 28

אם הייתם אומרים לסגן ג' לפני שנתיים שהוא הולך להיות קצין, הוא כנראה לא היה מאמין לכם. אבל אחרי 17 חודשים בהם נעל מחדש את נעלי החי"ר, נלחם כמ"מ, והפך לאבא - הוא עמד בגאווה על רחבת המסדרים.

אני מאמין שהגיבורים האמיתיים הם בעורף"

"התגייסתי במרץ 2015 לצנחנים, אבל את שירות המילואים שלי עשיתי כמפקד מחלקה בחטיבה 401", הוא מספר. "אשתי הייתה בהריון ותאריך הלידה המשוער התקרב. הקליטה בעזה הייתה רעועה, אבל ברגע של מזל, לפני כניסת שבת, קיבלתי שיחה - התינוק מגיע". זמן קצר לאחר מכן, ג' הצליח לצאת הביתה ולהתייצב בבית החולים לצד אשתו ברגע המרגש.

אך למחרת, בשורות עגומות יותר הגיעו. "המ"פ שלי נפצע", הוא משתף, "הרס"פ התקשר ואמר שצריכים שאחזור ללחימה, הפעם כמפקד פלוגה". משם, ג' המשיך בתפקיד עוד עשרה חודשים: "זו הייתה תקופה אינטנסיבית. היינו אחראים על פינוי הפצועים בשיא התמרון - אבל בכל רגע הורגש שהמפקד שלנו לא כאן".

רצף האירועים הזה היווה חלק בלתי נפרד מהחלטתו לצאת לקורס הקצינים: "במלחמה הבנתי שאני יכול להיות קצין טוב, שבא לעבוד, להשקיע ולהיות משמעותי - זה מה שדחף אותי בכל הדרך". 

גם אשתו והמשפחה עמדו לצידו, על אף הקשיים. "אני מאמין שהגיבורים האמיתיים הם בעורף", הוא מעיד, "אני בשירות מילואים מ-7 באוקטובר וזה שינה את חיי המשפחה שלנו מקצה לקצה. אשתי לא בחרה בזה - בכל זאת, היא תמכה בי בכל רגע".

סגן (במיל') ש', מ"מ בגדוד 271, בן 29

סגן ש' היה אמור להיות מ"מ רק באופן זמני - אך כשפרצה המלחמה הוא נשאר בתפקיד חודשים רבים וגילה מחדש איך מפקדים על חיילים, ובמיוחד בתקופה כזו.

"בשירות הסדיר שירתי בהנדסה קרבית והייתי מפקד טירונים", הוא מתחיל לספר על השתלשלות האירועים שהובילה אותו לעמוד השבוע על רחבת המסדרים. "במילואים שובצתי כסמל מחלקה, אבל כשבועיים לפני 7 באוקטובר, המ"מ שלי יצא לקורס מ"פ, וביקשו ממני להחליף אותו". כשנכנס לתפקיד, ש' לא ידע שהוא עתיד להוביל את המחלקה בתמרון ברצועה. 

ובאותה השבת, סגן ש' הוקפץ, כינס את המחלקה לקראת לחימה ואז נכנס לחודשים רבים ברצועת עזה: "אני עוד זוכר את הרגע הראשון שנכנסנו - היו חששות, אבל במקביל גם הרגשה שיש לנו משימה גדולה, שאנחנו זוכים להיות חלק מההיסטוריה של עם ישראל".

בשירותו הסדיר, ש' לא רצה לצאת קצונה אך ברגע ששמע על קק"ץ דולב החליט שהפעם הוא חייב להתייצב: "ההחלטה הפכה לברורה וקלה ברגע שהבנתי שזו המשימה שלי - ושזה יכול להפוך אותי למפקד טוב ומקצועי יותר".

בהתחלה, למשפחתו היה קשה עם ההחלטה, אבל גם הם ראו שמדובר בתחושת שליחות. "היו התלבטויות קשות, במיוחד אחרי שני סבבי מילואים", הוא מפרט, "אבל בסופו של דבר, אני מאמין שזו המצווה שלי. האמונה הזו מאוד מחזקת אותי וגם את אשתי והילדים. בסוף, כשמאמינים במשהו – קל ללכת איתו עד הסוף".

בקרוב ש' יחזור לפקד על אותה המחלקה ממנה יצא. אך לאורך הקורס, כפי שהוא מעיד, דמותו כמפקד התפתחה: "כיום אני מבין יותר טוב את התורה הצבאית, ולמה אני עושה את מה שאני עושה. אבל יותר מכל - האחריות גדולה יותר ויחד איתה היכולת לדאוג שהאנשים שלי יחזרו הביתה בשלום והשאיפה לעשות כל משימה ברמה הכי גבוהה".

סגן ר', מפק"ץ בסיירת חרוב, בן 22

לסגן ר' תמיד היו שני חלומות: להיות אצן מקצועי וקצין בצה"ל. אך בעקבות פיגוע, הגשמת החלומות לפתע הוטלה בספק והוא לא ידע אם יצליח להפוך את שניהם למציאות. השבוע, הוא הוכיח לכולם, ולעצמו - ששום דבר לא יעצור אותו.

זחלתי לעבר המגנן עד שהצוות הזעיק פינוי"

ר' התגייס ליחידת מגלן, וביוני 2023, לאחר סיום ההכשרה, הגיע לתפוס קו בחווארה. שם, באחד הפטרולים של הצוות, הגיח לכיוונו רכב שפגע בו במהירות גבוהה. "באותו רגע אתה מוצף בתחושה של חוסר אונים", הוא מתחיל לשחזר, "רק ברגע שהוא שבר את ההגה בחדות הבנתי מה קורה".

רגע לאחר מכן, ר' כבר ניסה לקום ולהתאושש: "אני מצליח להרים את רגל ימין אבל אני לא מצליח לעמוד. הבנתי שרגל שמאל מנותקת מהגוף - אז זחלתי לעבר המגנן עד שהצוות הזעיק פינוי". ובאותם רגעים קשים, כפי שהוא מספר, החלומות שלו עמדו לנגד עיניו, וכל מה שעשה מאז היה במטרה להגשים אותם.

משם הוא המשיך לשיקום מורכב של מספר חודשים. "זו מלחמה", הוא משתף, "הייתי רגיל לרוץ כל יום ופתאום אני לומד ללכת מחדש. אבל לאט לאט אתה מצליח ומתאמן עד שאתה חוזר לעצמך".

במהלך אותה התקופה, הוא מספר שמה שהחזיק אותו היה החוסן הנפשי שרכש לאורך המסלול כלוחם: "הצלחתי להביא לידי ביטוי בשיקום את החוסן שתרגלתי בשירות וזה עזר לי להשתפר. חלק מזה זה גם הצוות שלי שהיו כאן בשבילי, באו לבקר והזכירו לי לכל אורך הדרך על מה אני נלחם".

הקצין הלוחם הטרי שובץ כמפקד צוות, והוא רואה בזה משמעות אדירה. "בתחילת דרכי כלוחם היה לי מאוד מאתגר, אבל תמיד הזכרתי לעצמי שיש לכל אימון ותרגול מטרה. ידעתי שיש לזה משמעות, שעוד מעט אהיה בשדה הקרב ואם אני אוותר לעצמי עכשיו, אני לא אצליח במשימה שלשמה אני פה".

סגן נ', קב"ט בחטיבת ההרים, בן 22

"היו לי כמה תיקים פליליים", כך מתחיל לספר סגן נ' על הדרך שעבר עד שהגיע לבה"ד 1, "אבל מגיל צעיר חלמתי להתגייס. גם כשהייתי במוסד סגור והרגשתי אבוד - ידעתי שאני אצליח". 

הרצון הגדול להתגייס הגיע מהבית, כשסביבו קרובי משפחה רבים ששירתו בצבא והיוו דמויות משמעותיות עבורו. ולכן, נ' לא הפסיק לעבוד ולהתאמץ בשביל להגשים את חלומו. הוא הלך בכל יום ללשכת הגיוס וברגע שקיבל אישור להתגייס הופיע בבית המשפט וביצע בדיקות במשטרה. 

אך העבודה הקשה השתלמה והוא הצליח להתגייס לחוות השומר. משם עבר למחו"ה אלון, עד שהגיע לסיירת נח"ל באוגוסט 2022. "להיכנס ולהתרגל למסגרת הצבאית לא היה פשוט", הוא מתאר, "הייתי צריך להתרגל למשמעת, לקבל פקודות, לעמוד בזמנים - אבל ידעתי למה אני עושה את זה, אז שמתי את הכול בצד ועשיתי מה שצריך".

בשונה מהרבה קצינים, נ' לא תמיד חלם לפקד. אך ברגע שהחליט שזו דרכו, נלחם גם על זה. "אני רואה את החשיבות כאן, במיוחד בזמן מלחמה", הוא מדגיש, "אם יש משהו שאני יכול לתרום למדינה - אז אני שם את האינטרסים האישיים שלי בצד, מתייצב ונותן הכול".

קורס הקצינים, כפי שסגן נ' מתאר, שינה אותה לטובה כאדם: "לפני שיצאתי קצונה, פשוט עשיתי את מה שצריך. היום, אחרי הקורס, אני חושב אחרת. אני מבין שאני צריך לצאת מהקופסה, לראות את התמונה הגדולה ותמיד לעשות טוב – לחיילים שלי ולכל אדם שאני פוגש".