רגע אחד בביה"ח שינה את עתידו - כעת תורו לתת בחזרה

בראש עשרות הצוערים שעמדו אתמול ברחבת המסדרים בבה"ד 1, ניצב הצוער פראס, מצטיין מופת בקורס, בעוד שהקהל מריע לו במחיאות כפיים. כולם ראו אותו עומד בגאווה ומחייך, אך מה שהם לא ידעו זה שהדרך שלו לסיכת המ"מ החלה לפני שנים רבות, עוד לפני שהתגייס, כשהיה מאושפז בשל בעיה בריאותית ששינתה לחלוטין את מסע חייו.

בין רגע החיים משתנים ואתה מוצא את עצמך מאושפז

"למדתי בתיכון פיזיקה ומדעי המחשב, וזה היה המסלול שחשבתי שאלך בו", הוא משחזר. אבל באותה תקופה, החל פראס לחוש כאבים עזים ברגל, שרק הלכו והחמירו. בבדיקות התגלה גידול שפירי: "זה מורכב, בין רגע החיים משתנים ואתה מוצא את עצמך מאושפז בבית חולים איכילוב - בלי ודאות לגבי העתיד והאם תחזור בכלל ללכת".

למרבה המזל, לאחר ניתוח מסובך, במהלכו הושתלו פלטינות בברכו, הגידול הוסר בהצלחה. לאורך ההתאוששות, כך הוא מעיד, בלטה נקודת אור מרכזית שאף תרמה להחלמתו: "היה אח אחד שהיה שם בשבילי, והקשיב לי ממש "מסביב לשעון". אני זוכר את עצמי יושב במיטה באשפוז וחושב - אני רוצה להיות כמוהו ולעזור לכמה שיותר אנשים".

המחשבות האלו ליוו את הצוער תקופה ארוכה, עד שהחליט לקחת צעד קדימה. הוא עזב את ביתו ומשפחתו בצפון והחל ללמוד סיעוד באוניברסיטת תל אביב, בעודו תלמיד תיכון. זה אומנם יכול להיראות לחלקכם כמו החלטה פזיזה, אבל בשביל פראס - זו הייתה שליחות גורל. "כשגדלתי, תמיד אמרו לי שהחיים יראו לי את הדרך", הוא משתף, "הבנתי שאני רוצה לסייע לאחרים ומצאתי את הדרך לעשות זאת".

גם כשעלה על מדים, המסלול הצבאי שדמיין לעצמו קיבל תפנית לאור מצבו הרפואי. "מגיל קטן ידעתי שאני רוצה לעשות שירות משמעותי ולהיות קצין", הוא מסביר, "אבל בהתחלה היה לי פרופיל 45 בגלל מה שעברתי. התעקשתי ונלחמתי להעלות אותו כדי שאוכל להגיע לקורס קצינים - לא הייתי מוכן שכמה ברזלים ברגל ימנעו את החלום". 

עכשיו הגיע הזמן להגשים את החלום ולהשתדל להציל חיים

הוא התגייס לעתודה בחיל הרפואה והתחיל את הלימודים ושירותו הצבאי בשנת 2021. תוך שנה, סיים טירונות, ועבר לתמרן בין הלימודים לסיפוחים בהכשרה. וכשהגיע לזמן קצר לגדוד רותם בגבעתי, והתחיל לטפל בחיילים בשטח, הבין כי מצא את ייעודו ואת הקהילה הנכונה עבורו - בתור אח וקצין בצה"ל.

ונחזור למה שאירע אתמול, סיום קורס הקצינים בהצטיינות. פראס צעד בראש מורם וגאה, במיוחד כי לפני מספר שנים כשישב באשפוז ועוד דמיין את עצמו עוסק במדעי המחשב, לא תיאר לרגע שיצליח להגיע לרגע הזה על הרחבה - אך תמיד האמין. 

"לא חשבתי שאצטיין, וזו גם לא הייתה המטרה", הוא מתוודה, "רק רציתי תמיד לתת את כל כולי ולעבור את זה על הצד הטוב ביותר - ועכשיו הגיע הזמן להגשים את החלום ולהשתדל להציל חיים".