לראשונה בתולדות ביסל"ח - המפקדים הבאים של צה"ל נלחמים גם בלבנון

אם יש משהו שיותר משנתיים וחצי של מלחמה רב-זירתית הוכיחו, זה שגם אחרי אינספור הכנות מקדימות לשעת ה-ש' - מנהיגות אמיתית נבחנת ברגע האמת, בשדה הקרב. אותה תובנה לא פסחה כמובן גם על בית הספר לחי"ר, וכך, לראשונה בתולדותיו, השתתפו חניכי קורס המפקדים בפעילות הקרקעית בעומק שטח לבנון.

"בעיניי, הייחוד בביסל"ח הוא הנציגות מכלל חטיבות החי"ר", פותח סא"ל (במיל') א', מנהל הלחימה של ביסל"ח, "אתה לוקח את מי שעומדים להיות המפקדים הבאים, הטובים שבלוחמים, שם אותם יחד - ומקבל כוח עוצמתי עם איכות ביצוע גבוהה ויכולות מגוונות מאוד".

לדבריו, מטרת התמרון הייתה ברורה לנגד עיניי הלוחמים: "בסוף, ה'למה' שלנו בתמרון מאד ברור - להגן על תושבי הצפון והאזור כולו. אנחנו קיבלנו משימה ייעודית, מתוך הבנה שעלינו לייצר מרחב ביטחוני חדש בגבול, כזה שיבטיח את הביטחון של האנשים שלנו".

לשם כך, נדרשה פעולה ממושכת בקו הכפרים הראשון הסמוך לגבול, במרחבים ששימשו תשתית טרור של ממש - במסווה 'מרחב אזרחי תמים'. "הסתכלות קצרה מגלה מהר את האמת העצובה והלא מפתיעה, שאזור שמתיימר להיות מקום מגורים, הוא בכלל בסיס קדמי של חיזבאללה", אומר המנל"ח, "לכן, המטרה הראשונה בחשיבותה הייתה לוודא שאין לארגון אפשרות לחזור ולבסס את השליטה שם".

העבודה שזה הצריך הייתה ממושכת, שיטתית, ולא פחות חשוב - משולבת. "פעלנו הרבה מהקרקע וקיבלנו לא מעט תמיכה מהאוויר: המעטפת הזאת איפשרה לנו לפעול בדיוק ובקצבים גבוהים הרבה יותר, ולייצר אפקט משמעותי יותר על המרחב כולו".

בשטח לבנון, פעלו הכוחות בין היתר בכפרים חולא ומיס אל-ג'בל - שני מוקדים מרכזיים מהם יצאו לא מעט שיגורים לעבר יישובי הצפון במרוצת השנים. "הלחימה הייתה בעיקר בלב הכפרים, מה שנקרא ה'קסבה', ובאזורים הצפופים יותר - שהפכו בפועל למוקדי טרור סמוכי גדר, כאלה שחייב לטפל בהם", הוא מסביר. "פגענו במספר חוליות חיזבאללה ומצאנו מצבורי נשק, במקביל להשתלטות על המרחב עצמו, במטרה למנוע מהאויב להתבסס בו".

החטיבה עצמה, הוא מספר, פועלת בלבנון כבר מספר שבועות, בתצורה שלא הכירו לפני: לא רק שמדובר בלוחמים שנמצאים בעיצומו של קורס, אלא שבתוך זמן קצר, אלה יחזרו לחטיבות - הפעם כמפקדים. "ההון האנושי פה הוא דבר יוצא דופן", מכריז סא"ל (במיל') א', "אלה אנשים שיהיו אחראים על חיי אדם, ולכן גם החשיבה שלהם היא אחרת. הם מסוגלים לשאת ביותר סמכויות, ולעבוד בלחץ בהספק מאוד גבוה".

ולמרות הכול, מדובר בתקופת הפעלה די ארוכה, מתוך מסלול הכשרה של 4 חודשים. מכאן עולה השאלה המתבקשת - איך פעילות ממושכת בשטח משפיעה על הקורס עצמו? 

כמי שהתמודד בעצמו עם אותו אתגר 20 שנה אחורה, כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, לסא"ל (במיל') א' יש תשובה ברורה: "הייתי אז קצין צעיר, רגע לפני התחלת קורס מ"פים, ומיד הוקפצנו ונכנסו ללחימה. למרות שקורס 'סטנדרטי' לא היה לי, זה היה הלימוד הכי טוב. בזכות המציאות שחוויתי, לא רק למדתי על פיקוד - אלא שגם התנסיתי בו בפועל".

ובסוף, הוא זוכר, כל העשייה המבצעית מתנקזת בשביל מטרה אחת, ומציין רגע חזק שנשאר איתו משבועות הלחימה האינטנסיביים. "באחד הימים, במהלך הפעילות היה סיור עם רבש"צים מיישובי הצפון, והראינו להם את היישובים בתצפית הפוכה - מתוך לבנון הפעם", הוא נזכר.

מבחינתו, זה היה הרגע בו אפשר היה לראות בעיניים את משמעות העבודה שנעשתה בשטח. "אמרנו להם - הכפרים האלו, שאיימו וירו לכיוונכם  - כרגע נראים אחרת לגמרי", משתף המנל"ח, "וזה, אולי יותר מכל נתון יבש, מסביר בדיוק מה אנחנו פועלים להשיג: לא רק לפגוע בעוד חוליה או לאתר אמל"ח נוסף, אלא לשנות בפועל את המצב הקיים".

ואולי יותר מכל, אם יש דבר שבלט לאורך שבועות הלחימה של החטיבה בצפון, זו דווקא העובדה שבמבחן המציאות, המרחק בין הכשרה לפיקוד בשטח אולי לא כל כך גדול, ויכול להצטמצם ברגע אחד כשפורצת מלחמה או מתעורר צורך מבצעי. 

ולמרות שחניכי קורס המפקדים של ביסל"ח הגיעו כדי ללמוד איך מובילים לוחמים בעתיד, הם מצאו עצמם עושים את זה כבר עכשיו, ובתוך אחת הזירות המורכבות והרגישות ביותר. "אין לי ספק שכל רגע בו הם פעלו בלבנון, הפך אותם לטובים ומוכנים יותר לחזרה לגדודים כמפקדים", מסכם סא"ל (במיל') א'.