בתי הדין הצבאיים מוסמכים לשפוט את כל חיילי צה"ל - בשירות סדיר ובשירות מילואים פעיל, ובנסיבות מסוימות גם מיועדים לשירות ביטחון, אזרחים עובדי צה"ל ואחרים
*כל המידע המפורט מובא בתמציתיות ובכלליות, ואין בו כדי להחליף עיון בהוראות הדין.
- בתי הדין הצבאיים דנים בעניינם של מי שביצע עבירה בהיותו חייל צה"ל, בשירות סדיר או בשירות מילואים פעיל, בגין עבירות צבאיות וכן בגין עבירות על חוקי מדינת ישראל, כאשר קיימת זיקה בינן לבין השירות הצבאי.
- על-פי סעיף 35 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, "יוצא צבא החייב להתייצב לשירות סדיר, רואים אותו, לעניין חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, כמי שנמנה עם הכוחות הסדירים של צבא הגנה לישראל מן הזמן שנקבע בצו להתייצבות". על-פי הוראה זו, דנים בתי הדין הצבאיים אף בעניינו של מי שמועמד לדין בגין השתמטות משירות צבאי.
- בתי הדין הצבאיים מוסמכים לשפוט, בעבירות מסוימות, גם אזרחים המצויים בתוך מחנה צה"ל, עובדים אזרחים המועסקים על-ידי צה"ל, אזרחים אשר קיבלו נשק מטעם הצבא ואנשי מילואים, שאינם בשירות מילואים פעיל.
- סמכות השיפוט של בתי הדין הצבאיים על חיילים שסיימו את פרק השירות הצבאי מותנית בכך שהעבירה בוצעה בעת שהיו בשירות צבאי וכתב האישום בעניינם הוגש תוך חצי שנה ממועד שחרורם. בעבירות חמורות יותר, ניתן להגיש את כתב האישום תוך שנה לאחר השחרור.
עבירות אלה הן: עבירות צבאיות שעונשן שנתיים מאסר ומעלה, עבירות שאינן צבאיות שהן פשע (כלומר שעונשן מעל שלוש שנות מאסר) ועבירות מסוג גרימת מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, או סעיף 64 לפקודת התעבורה).
המועד הקובע לתחולת החוק ולסמכות השפיטה הוא מועד הגשת כתב האישום. על אף האמור, כאשר בוצעה העבירה בידי חיילים שהם שותפים לעבירה, יחול חוק השיפוט הצבאי על כולם, כל עוד אחד מהם מצוי בתחולתו (כלומר כל עוד אחד מהם בשירות צבאי ניתן יהיה להגיש כתב אישום גם נגד שותפו, שסיים את השירות הצבאי, אף אם חלפה יותר משנה מאז מועד שחרורו מהשירות הצבאי).
