תקיפות חיל הים במלחמת ששת הימים – סוגיות בחירוף נפש, בחשבון הנפשות ובדיני נפשות

מחקר זה בוחן את כישלון התקיפות על נמלי סוריה ומצרים בלילה הראשון של מלחמת ששת הימים, כמקרה בוחן לניהול הסיכונים של מבצעים בעורף האויב

מצד אחד עמד מפקד חיל הים האלוף שלמה אראל, שביקר את מפקדי המבצעים שנכשלו, והאשימם באי־דבקות במשימה ובאי־חתירה למגע. מצד אחר עמדו האלוף (במיל') יוחאי בן־נון, סא"ל (במיל') יוסף הראל ורס"ן זאב אריאלי, שלא רצו לסכן את אנשיהם בתקיפת מטרות שתועלתן נמוכה.

פער התפיסות בין מפקד החיל לקציניו התחבר לפער התפיסות בין מפקד החיל לשר הביטחון ולרמטכ"ל. אראל יזם מבצעים עתירי סיכון, למרות שתועלתם לא הייתה גבוהה, במטרה לשפר את יוקרת החיל ולהרתיע אויבים ימיים. משה דיין ודוד אלעזר, לעומת זאת, ייחסו לתקיפות חיל הים תועלת מוגבלת, ולכן סירבו לאשר מבצעים מסוכנים. לפיכך, אפשר לראות את אראל כמי שניהל "מלחמה פרטית".

בשנים שקדמו למלחמה זכה אראל בהערכה רבה על תרומתו להקמת שייטת הסטי"לים ולפיתוחה, אך הוא נאלץ לפרוש בטרם השלים את כהונתו (גם בגלל אסון המשחתת 'אילת' וטביעת הצוללת 'דקר'). כישלון התקיפות היה מנוף לשינוי ַַהתרבות המבצעית בכל השייטות, וביחד עם המהפך הטכנולוגי, שהתבטא בלוחמת הסטי"לים, השינוי הביא להישגים ההיסטוריים במלחמת יום הכיפורים