בעז זלמנוביץ

מסיום מלחמת ששת הימים ועד לסיום מלחמת ההתשה נדמה היה כי
הסכם מדיני בין ישראל למצרים הוא בלתי אפשרי לנוכח שלושת הלאווים
שעליהם הכריז נשיא מצרים נאצר בעקבות מלחמת ששת הימים. אלה
שללו הכרה בישראל, משא ומתן עימה והסכם שלום. ההסכם להפסקת
מלחמת ההתשה, מותו של הנשיא נאצר מייד לאחר סיום מלחמת ההתשה
והחלפתו באנוואר סאדאת פתחו את האפשרות למשא ומתן מדיני.
למרות מאמצי התיווך של מזכיר המדינה של ארצות הברית לא הצליחו
שני הצדדים להגיע לעמק השווה. על אף איום סאדאת שעבור מצרים שנת 1971 היא "שנת ההכרעה", הבינו כל הצדדים שגם היוזמה להסדר חלקי
או להסכם ביניים כשלה.

אולם למרות ההסכמים לא סיפקה ברית המועצות את כל הציוד למצרים, ובקיץ 1972 החליט סאדאת להפסיק חד־צדדית את נוכחותם הקבועה של 
יועצים ושל מדריכים רוסים במצרים. ההתנתקות מהתלות הסובייטית
גם הביאה אותו לשנות את תוכנית המלחמה המצרית, וללא ידיעת
סוריה שינה את ההנחיה ממלחמה כוללת לכיבוש סיני למלחמה מוגבלת
שתכליתה שינוי המצב הקיים (סטטוס קוו) לאורך התעלה.