קציני קורס פו"ם אפק במסע בעקבות מורשת ישראל

לאורך השנים של קציני ומשרתי הקבע בצה"ל, מקפידים להכשיר אותם להיות מפקדים ערכיים, ממלכתיים ומקצועיים - גם כשהם מגיעים לשלבים בכירים ומתקדמים. במכללות הצבאיות לקחו לאחרונה את הסא"לים הבאים, במסגרת קורס פו"ם אפק, למסע משמעותי ברחבי מורשת ישראל, בליווי הדמויות ששילמו את המחיר הכבד ביותר - בני משפחת השכול. יחד הם למדו, ביקרו וזכרו את סיפוריהם של אלו שהביאו את המדינה ואת צה"ל להיות כפי שהם היום

07.02.19
נעמי סומר, מערכת אתר צה"ל

נקודת המבט שלנו משפיעה על כמעט כל דבר שאנחנו חווים. כל זיכרון שנצרב מושפע באופן ישיר מהזמן, האנשים או המקום בו המחשבות שלנו נמצאות באותו הרגע. אולי בדיוק בגלל זה, "מסע בישראל", אליו התלוו משפחות שכולות מתחילתו ועד סופו, היה אירוע שיא בהכשרת הדרג הבכיר בצה"ל, והרגיש מיוחד ומשמעותי פי כמה.

החשיבה מאחורי מהלך המסע, שארך שבוע שלם והגיע לכמעט כל פינה בארץ, הייתה ברורה: לא רק לחשוף את המשתתפים לסיפורים המרכיבים את החברה הישראלית, מגוללים את תולדותיה וחושפים אותם למנהיגים ומובילי הדרך - אלא גם להשמיע באוזניהם את הסיפורים של מי שהקריבו את חייהם למען המולדת.

"בקורס 'פו"ם (פיקוד ומטה) אפק' במכללות הצבאיות, מכשירים מדי מחזור עשרות קציני מטה מכל יחידות צה"ל״, מסבירה סא״ל שרית כהן, מפקדת צוות בקורס. ״הם עוברים הכשרה מטכ״לית רב-זרועית לקצונה הבכירה, תוך העמקה במקצוע המשותף לקצין מודיעין, רמ״ד מנהלות, או קצין בקרה ימית - מקצוע הפיקוד". 

בחממה הפיקודית הזו, כך מסבירים במכללות הצבאיות, נפגשים לראשונה המפקדים מקצות הצבא השונים, ונטמנים הזרעים של שיתופי הפעולה העתידיים של צה"ל. נוצרת תקשורת יוצאת דופן שבסופו של יום הופכת את צה"ל לגוף אחד, ולא אוסף של יחידות מקצועיות שונות.

 

רכיבה באופניים לצריף בן גוריון

״מרבית המשתתפים בצוות שלי לא נפגשו לפני הקורס״, מדגימה סא״ל כהן, ״למרות שכולם נמצאים מעל 15 שנים במגוון תפקידים בצה״ל. זה נותן לנו את ההזדמנות לראות אותם מתפתחים ומתחברים, נעזרים זה בזה למשימות השונות ובונים יחסים של שיתוף פעולה, במיוחד באווירה המיוחדת של המסע״.

״לצוות שלי התלוו עירית ואיתן צוקר", מספרת סא"ל כהן על המפגש האישי. "עירית איבדה את אביה, עוזי רמון ז"ל, במלחמת ששת הימים. הוא נפל בגיל 35 כשהיא הייתה בת 6״.

צוותה של סא"ל כהן במסע, רחבת הכותל המערבי

כל יום במסע עסק בתת-נושא אחר, כשמעל הכול התנוססה המילה 'מנהיגות' -  מנהיגות חקלאית-התיישבותית, מנהיגות חינוכית, סיפורי המחתרות ודמותו של דוד בן גוריון, ומנהיגות פריפריאלית. דרך הרצאות וסקירות, עסקו המשתתפים במגוון דמויות וסיפורי מורשת: ביניהם ההעפלה לארץ, סיפור חנה סנש וליל הגשרים באכזיב, ואף ביקרו בכפר הנוער ״ימין אורד״ - כפר חינוכי שעוזר לשילוב מגוון אוכלוסיות בחברה הישראלית. בתל אביב נפגשו עם ראש העיר, רון חולדאי, בשדה בוקר רכבו באופניים לצריף בן גוריון, ובירושלים ביקרו ברובע המוסלמי ובכותל המערבי.

סא"ל כהן מדגישה את הייחודיות שהוסיפו המשפחות לשיח הצוותי: "הם היו חלק מההווי והדיונים של הצוות בכל מקום שהגענו אליו. בסוף, לעבור את המסע הזה ביחד ולשמוע את המנהיגים והחוויות לצידם, נתן ערך ונקודת מבט נוספת".

כבר ביום הראשון של המסע נערך ערב להנצחת הנופלים, בו המשפחות נשאו דברים, סיפרו את סיפורי יקיריהם ויחד עם המשתתפים הדליקו נרות לזכרם.


״מבין הסיפורים שעסקנו בהם״, היא מדגימה, "הפגשנו את המשתתפים עם דמויות קרובות כמה שיותר לעולם שלהם, כדי שיוכלו לקבל מהן השראה - למשל, ראש עיריית ערד, ניסן בן-כהן, כיום בן 36, הוא יליד ערד שעבר להתגורר במרכז, והחליט לחזור לעיר ולעסוק בתהליכים משמעותיים בחברה. הוא נבחר לראשות העיר והצביע על הובלת שינויים והתמודדות עם אתגרים מורכבים - דבר שהותיר חותם משמעותי על משתתפי הקורס".

ערב ההנצחה לזכר הנופלים

"בסיום השבוע, ממש טרם העלייה להר הרצל לטקס הסיום, ביקשתי מעירית את רשותה לעלות לקבר אביה עם הצוות ובן הזוג, שם חיכו בנותיה של עירית (זאת הייתה הפתעה עבורה)", מגלה סא"ל כהן. "כשהגיעו לקבר, ציינה עירית מספר דברים על אביה. הצדענו והמשכנו לטקס המרכזי. איתן, בעלה של עירית, ניגש אליי מיד וציין כמה הרגע היה משמעותי ונוגע עבור עירית. בהחלט התרגשתי".

״המשפחות הצטרפו אלינו עוד מהמפגש המקדים ועד הרגע האחרון של המסע", מבהירה סא"ל כהן. "הן תופסות חלק משמעותי ומיוחד שקשה להסביר במילים, ומביאות את הסיפורים האישיים והאותנטיים שלהן בכלל המפגשים והעיבודים הצוותים המתקיימים לאורך השבוע״.

״מטרת המסע הזה״, מסכמת סא״ל כהן, ״הייתה חיזוק הזהות הערכית-פיקודית של המשתתפים כמפקדים בסביבה הבכירה בצה"ל, העמקה באתגרים העכשוויים בחברה הישראלית, חיזוק ידיעת הארץ ומורשתה ופיתוח השקפת עולם מובילה וממלכתית. במבט לאחור, אין לי ספק שזה מה שיצרנו כאן", היא מספרת בגאווה, "ושהרגעים הקטנים לאורך כל המסע נתנו למשתתפים נקודת מבט ייחודית, שתעזור להם להמשיך להתפתח״.