סגן בן, חטיבת גבעתי

סגן בן, קצין בחטיבת גבעתי, סגר את השבת בה החלה המלחמה. מרגע צלצול הטלפון הגורלי, נסע עם קצין האג"ם של החטיבה, פרמדיקית, חו"גד וחובש ושאר התאג"ד הגיעו באוטובוסים. הוא, המג"ד והסמג"ד הגיעו לקיבוץ דורות, ומיד הבינו שמדובר באירוע גדול.

הם התפצלו לשתי חוליות רפואיות, סגן בן, החוג"ד ואחת הפלוגות נסעו יחד לשדרות, "עצרנו בסעד ומשם מתחילים להתקדם רגלית מסביבנו רכבים שרופים ומחוררים בכדורים בכניסה מספר רב של גופות", הוא תיאר, "רצתי אליהם, לנסות למצוא דופק אצל חיילים כדי למצוא סימן חיים".

הם נכנסים לתוך הקיבוץ, בשנייה שהוא נכנס ראה משפחה: אישה, אבא ותינוק. הוא הבין שהם נשרפו בביתם. "היו יריות ברקע, הבאנו להם משככי כאבים ואקמול לתינוק ואמרתי להם - 'תרוצו'".

"המחבלים לבשו מדי צה"ל והשתמשו בנשקים שלנו, אתה לא יודע להבדיל מי בצד שלנו ומי אויב". הגיע אליהם קצין מחטיבת הקומנדו, ישר סגן בן עשה לו ח"ע וברגע שיכל ללכת - והפציר בו לברוח.

כדי לייעל את הטיפול, פתח נקודת איסוף פצועים פלוגתית בחצר של בית. בו בזמן, הפלוגה המשיכה לטהר בתים, סגן בן המשיך לטפל בפצועים בחצר. "חשבנו שזה מאובטח, ישבנו שם עד שירד הלילה, ולפתע הכוחות עלו לקשר ואמרו - 'מישהו בא, תבואו לעזור לנו'".

משום מקום ירו עליהם צרור, הם לא ראו את המחבלים, לא ידעו כמה הם היו - רק ראו את רשף הכדורים. הם ירו עליהם תוך כדי התחבאות. הם זרקו עליהם רימון, והחוג"ד שלו נופל ונפצע. סגן בן זחל וגרר אותו לתוך הכוח, "הרגשתי שהמכנסיים רטובים, גיליתי שירו בו בבטן ובאגן", הוא משחזר, "לחצתי לו על העורק, לעצור לו את הדימום, בדקות שנמשכו נצח".

לבסוף הם הגיעו על הציוד, וסגן בן חבש אותו. הפסיקו לירות, הגיעו הכוחות, והעלו את הפצוע על אלונקה עד ליציאה מהקיבוץ, ומשם פינו אותו באופן מוסק, וסגן בן המשיך הלחימה, הוא מתאר, "נכנסו לבית, פתחנו את הדלת בכוח, מי שהיה שם זה ניצול שואה בן 80, חירש, שלא שמע שקראנו לו, נתנו לו תרופות וטיפלנו בו".

תחת סגן בן עברו יותר מ-30 פצועים.