סגן יובל, חטיבת גולני וסגן שרון, ביסלמ"ח

מוצב כיסופים היה אחד ממוקדי הלחימה המרכזיים בשבת של ה-7.10, שכבר קיבלה את הכינוי 'השבת השחורה'. בין התצפיתניות והלוחמים, ההרוגים והפצועים, היו גם אנשי הרפואה, שעשו כל שביכולתם כדי להציל כמה שיותר אנשים. סגן שרון ובעלה, סגן יובל, שניהם קציני רפואה גדודיים, עשו תורנות במוצב בזמן הפשיטה, הקימו מרפאה בחמ"ל, טיפלו בפצועים הרבים, והכול - תחת אש

"בשבת בבוקר קמתי לסיור עם התאג"ד, ואז הכול התחיל", נזכר סגן יובל, קצין רפואה גדודי בגולני, "חזרנו למוצב, ולמזלנו היינו באמבולנס מוגן, כי היו שם הרבה מחבלים שירו עלינו". סגן שרון, קצינת הרפואה של אחד מגדודי ביסלמ"ח ואשתו של יובל, התעוררה לרעשי האזעקות, ומיד רצה לחמ"ל. "כשראיתי את המחבלים בש.ג", מספרת, "הבנתי שאנחנו באירוע בסדר גודל עצום, שלא חווינו כמוהו".

עם הזמן, החלו להגיע אל החמ"ל פצועים מהקרב שהתחולל בחוץ, וזוג הרופאים החליטו להפוך את החמ"ל למרפאה זמנית. "בכניסה לחמ"ל היו לוחמים שממש קפצו מהמיטה בתחתונים וירו במחבלים שניסו לפרוץ את הדלת", משתף סגן יובל.

יובל התחיל לנהל את האירוע, וכמות הפצועים רק עלתה. אל החמ"ל הגיעו פצועי ירי, הדף ורסיסים, כמו גם נפגעי חרדה, ושרון ויובל נאלצו למיין את הפציעות ולהחליט במי יטפלו קודם. "רצינו לפנות אותם לבית החולים, אבל לא היה איך", משחזרת שרון, "טיפלנו בכ-20 פצועים, וחוץ מאחד שנפטר בבית החולים, כולם בחיים".

שרון נזכרת באחד המקרים היותר קשים שנאלצה לטפל בהם: "היה פצוע אחד שהיה צריך לקבל חמצן, ובשלב מסוים הוא נגמר, אז במשך שש שעות הנשמנו אותו באופן ידני. הוא פצוע קשה, ואנחנו מתפללים שהוא יחלים".

למרות שהשניים כבר ראו מראות קשים בעבר, לכולם היה ברור שהשבת הזו היא שונה, ותישאר צרובה במוחם. "מעולם לא יצא לי לטפל בכזו כמות של פצועים במקביל, כשכל הזמן מחבלים יורים ומנסים לחדור לחמ"ל", מתארת שרון, ויובל מוסיף: "תוך כדי העבודה התנתקתי מכל מה שקורה בחוץ כדי לטפל בפצועים, ויש דברים שסיפרו לי רק בדיעבד".

שרון, יובל, ושאר החובשים במרפאה חילקו ביניהם את העבודה, ונעזרו בתצפיתניות שהיו בחמ"ל. "בשלב מסוים החובשים נתנו את הווסט והנעליים שלהם ללוחמים בחוץ", מספר יובל, "הם טיפלו בפצועים כשהם יחפים, על רצפה מלאה בדם".

אחרי שעות רבות בהן הם תקועים בחמ"ל, שרון חולצה מהמוצב והצטרפה אל הגדוד שלה, ויובל נשאר בשטח, לטפל בפצועים. "נתנו כוח אחד לשניה", משתפת שרון, "הרגשתי שיש לי ביטחון למרות הסיטואציה הקשה".