הלוחמים שחילצו 40 ילדים עם צרכים מיוחדים משיטפון

אתמול בשעות אחר הצהריים חניכי בית הספר לנהיגה צבאית היו באמצע אימון בשטח, כשהחלה סערה באזור. ניידת משטרה הגיעה למקום בו התאמנו וביקשה את עזרתם בחילוץ קבוצה של 40 ילדים עם צרכים מיוחדים שנקלעה לשיטפון באמצע טיול בנחל פארן.

מדריכי בית הספר קפצו מיד לעזרתם של הילדים חלקם כבר עם היפותרמיה וללא יכולת לזוז. "באמצע האימון עצרנו לתדרוך קצר כשפתאום הגיעו שוטרים שביקשו עזרה בחילוץ קבוצת ילדים", משחזר סגן יונתן הראל, מפקד מגמת האמר, "ביקשנו אישור מהמפקדים ותוך חמש דקות קפצנו, כל המדריכים, לאירוע, כשחניכי הקורס נשארו במקום".

המדריכים התחלקו לשני צוותים, כאשר סגן הראל בראשם. "נסענו עם הצוות הראשון בירידה תלולה, ירד עלינו גשם וברד, והגענו הכי קרוב לנחל שיכולנו, כ-300 מטרים מהילדים", מספר סגן הראל. "הילדים לא הצליחו לזוז בגלל שחלקם לקו בהיפותרמיה, אז קפצנו לתוך המים והעברנו אותם אל מחוץ לשיטפון".

לאחר מכן הסיעו הלוחמים לנקודת האיסוף את הילדים שהיו במצב דחוף יותר, שם חיכו להם אמבולנסים וכוחות הצלה נוספים. מיד לאחר מכן יצא הצוות השני לחלץ את אלו שנותרו בנחל. "המורים והילדים פחדו אז ניסינו לדבר איתם, לשנות את האווירה ולשאול אותם שאלות", הוא מוסיף, "הבאנו להם את כל הציוד שהיה לנו - חולצות, פליזים, שקיות חימום ועוד".

"היו כמה סיטואציות מפחידות", מודה סגן הראל, "בנסיעה היינו צריכים לחצות את הנחל בשיטפון. ירד עלינו גשם, הרכב נטה לצידו והייתה סכנת התהפכות, אבל האדרנלין והרצון לעזור גרמו לנו להתגבר על הפחד".

גם הכשרת הלוחם והנהג המבצעי שעברו, תרמה להם בהתמודדות עם האירוע. "בבית הספר לנהיגה מבצעית למדנו להתמודד בדיוק עם סיטואציות כאלה - איך לפנות פצועים, איך לחתור למגע ואיך לבצע חילוץ מורכב. כדי להגיע למקום האירוע היה צורך ברכבים מיוחדים ובנהגים מנוסים. מעבר לכך, גדלנו ביחידה על ערכי הנתינה והעזרה", מסביר סגן הראל.

בית הספר לנהיגה מבצעית בו מדריכים הלוחמים, אחראי על הכשרה ושמירת הכשירות של לוחמים בתחום הניוד המבצעי. הוא הוקם על ידי זרוע היבשה במטרה להוות גוף שהוא מקור ידע בתחום ויכשיר לוחמים ויחידות מיוחדות מכלל צה"ל כנהגים מבצעיים.

הצוותים נשארו במקום כשעתיים וחצי, וידאו שכולם מקבלים את הטיפול הראוי ושאין עוד אנשים בסכנה. "היינו במקום הנכון בזמן הנכון", הוא קובע. "זה היה מטורף - ראינו את המשימה, עזבנו הכל והלכנו לעזור. כשילדים קופאים לך מתחת לידיים אתה חייב לעשות עם זה משהו, והחבר'ה תפקדו בצורה מרשימה".

"בסוף הילדים באו לחבק אותנו ואמרו ללוחמים תודה", הוא מסכם, "זה היה מספק מאוד לדעת שעזרנו להם להגיע לחוף מבטחים. בתור