היום הם מסיימים קורס קצינים, אבל הפריטים האלה יישארו אצלם עד השחרור

מאז שהייתי ילדה קטנה, סבא שלי היה מדבר איתי על הצבא, מספר לי סיפורים מהשירות שלו ועודד אותי לקצונה - הרבה לפני שבכלל התגייסתי. כששמעתי לראשונה את הסיפור של שני הצוערים האלו, הבנתי את הגאווה שיש בעיניהם של סבא וסבתא כשהם מסתכלים על נכדם החייל במדי צבא ההגנה לישראל.

"סבא היה מחכה לי במסעדה שלו ביישוב בכל שישי כשהייתי יוצא הביתה", משתף צוער ה', בן 21 מיחידת אגוז, "הוא תמיד היה רוצה לשמוע כל מה שעבר עליי - כולל את הפרטים הכי קטנים".

צוער א'

"לפי סבתא רינה, יש מסורת ששליחי מצווה אינם ניזוקים", מספר בחיוך צוער א', בן 22 מיהל"ם, "זה אומר שאם אני יוצא למקום מסוים ולוקח איתי משהו לקיום מצוות הצדקה - שום דבר לא יכול לפגוע בי. אני לא יודע כמה אני מאמין בזה, אבל בשביל הנחת של סבתא אני עושה את זה".

לקראת גיוסו של צוער א' הביאה לו סבתו שטר ישן של 50 שקלים שאח שלה שמר בכיסו בזמן ששירת ברצועת הביטחון. על השטר, שגילו חצה את 40 השנים, כתובת - "לבנינו היקר, צא למילואים ותחזור בשלום".

צוער א' מבטיח לקיים את מצוות הצדקה, ועם שחרורו מתכוון לתרום את השטר שקיבל. "לפי המצווה אני צריך לתרום את אותו סכום שקיבלתי - 50 שקלים, אבל כמובן שאני רוצה לתרום יותר. את השטר אני אעביר הלאה, שישמור על הלוחם הבא".

את אותו שטר שומר צוער א' הכי צמוד לליבו שאפשר: בתוך הדיסקית שלו. "הוא מסמל בשבילי את המשפחה ואת האנשים שמחכים לי בבית". אחרי מחשבה הוא מוסיף: "וגם קצת את אותה אמונה טפלה, כיף להאמין שזה באמת שומר עליי".

גם צוער ה' שומר משהו שסבא שלו הביא לו, רק שבמקום שטר, מדובר בכרטיס, ובמקום דיסקית הוא שומר אותו בחוגר. "סבא שירת בסיירת שקד. לפני שיצא למלחמת יום הכיפורים הוא קיבל כרטיס ברכה של לפני יציאה לקרב. אני הנכד הבכור שלו, ולכן בגיוס שלי הוא הביא לי את אותו כרטיס ברכה בן כמעט 50 שנה".

צוער ה'

סבו של צוער ה' היה מתעניין בכל פרט בשירותו של נכדו, אך על שאלות מהמלחמה בה לחם לא היה מוכן לענות. "הוא איבד שם המון חברים, אותו כרטיס אולי שמר עליו אבל לא על חברים שלו. הוא לא היה מוכן לדבר על המלחמה כמעט בכלל, אפילו סבתא שלי לא ידעה כלום על מה עבר עליו שם".

בטקס סיום קורס הקצינים המרגש שקורה ממש היום עומד צוער ה' בלי סבו. למעשה, בדיוק היום מציינים 11 חודשים לפטירתו. על השאלה 'מה סבא היה אומר אם היה בטקס' הוא עונה כאילו דיבר איתו לפני מספר דקות: "הוא בטח היה זורק איזו הערה צינית ואז אומר כמה הוא גאה בי. הוא תמיד היה גאה בי, גם אם זה היה טקס סיום טירונות".

אותה תחושת גאווה מלווה גם את צוער א': "סבתא תבוא לראות את הטקס, ומיד אחריו היא תביא לי חיבוק גדול ותזכיר לי כמה שהיא אוהבת אותי".

היום, אחרי כל התס"חים והנאומים המרגשים, מסיימים הלוחמים חלק משמעותי בחייהם, ומתחילים חלק גדול עוד יותר - כקצינים. "אני רוצה להיות מפקד שהדרגות לא מפרידות בינו לבין החיילים שלו, ומקווה שאצליח להשפיע עליהם ולתת להם להשפיע עליי", מציין צוער ה', לפני שמוסיף צוער א': "אני רוצה שירגישו בנוח לדבר איתי על כל נושא, ושאוכל לעזור להם להיות לוחמים ואנשים טובים יותר".

מיום ראשון, אחרי סופ"ש רגוע בבית עם המשפחות, כל עולמם המוכר ישתנה - הם יתחילו תפקיד חדש במקום שונה, על הכתפיים יענדו הדרגות הנחשקות. אך דבר אחד יישאר קבוע - השטר בדיסקית והכרטיס בחוגר שילוו אותם לעוד זמן רב.