מה קורה כשהסטטיסטיקה משתגעת?

הכירו את א׳, בן 20 מירושלים, שמסיים בימים אלו את קורס הצוללנים ושותף לאחיו התאום שסיים את אותו המסלול רק שני מחזורים קודם לכן. כש-א׳ הגיע לגיבוש חובלים־צוללות, הוא בכלל לא חשב שיסיים אותו: ״חשבתי שאגיע משם לתפקיד לוחמה קלאסי, אבל עברתי את הגיבוש וזה הפתיע אותי. הרגשתי שיש פה הזדמנות מיוחדת, יחידה שאף אחד לא באמת מכיר, שעושה דברים מיוחדים״, הוא מספר. 

היום, אחרי מסלול ארוך ואינטנסיבי, הוא כבר בטוח שזה המקום שמתאים לו. ״הקורס בנוי משני חלקים. הראשון שם דגש על חוסן, יש עומס בלתי פוסק, אתגרים פיזיים ומנטליים ומרחק מהבית. אבל יצאו מזה חוויות מאוד משמעותיות וקשרים מאוד חזקים עם החברים למחזור״.

אחד הרגעים הזכורים לו במיוחד היה סדרת-ים: ״להיות בים, במצבים שלא רגילים אליהם. גם מסע סוף בסיסי היה מאוד משמעותי, כולנו הולכים בזריחה ומרגישים שסיימנו משהו גדול יחד״. אבל מעבר למסלול עצמו, יש עוד דבר שהפך את השירות שלו לייחודי במיוחד. אחיו התאום, שמשרת גם הוא בזרוע הים, סיים כצוללן - שני קורסים מעליו.

העמידה במקום שבו אחיו היה רק כמה חודשים לפניו מביאה עימה מגוון תחושות: ״ההפלגה הראשונה שלי בצוללת הייתה מאוד מרגשת, גם כי זו פעם ראשונה בצוללת, אבל גם כי הפלגתי עם אחי התאום. זה היה קצת מוזר להגיע לאותו מקום שהוא כבר נמצא בו, אבל זה גם נתן לי ביטחון״.

א׳, הוא לא היחיד שחולק תפקיד עם אחיו התאום. טוראי ד׳, התגייסה בינואר האחרון יחד עם אחיה התאום טוראי א׳, וזה קרה כמעט במקרה. ״בהתחלה א׳ קיבל זימון לגיבוש, עבר וממש נהנה. כמה חודשים אחרי זה גם אני קיבלתי. הלכתי לנסות וגם עברתי״, היא מספרת.

השניים בכלל היו אמורים להתגייס בתאריכים שונים, אך שינוי בלתי צפוי הוביל לכך שמצאו את עצמם יחד בטירונות, ואפילו באותה פלוגה. ״זה היה ממש מפתיע, אבל גם נתן ביטחון במובן מסוים״, היא נזכרת. 

בהמשך שובצו שניהם לסטי״לים, אך למסלולים שונים.  ד׳ נמצאת בקורס בתחום האלקטרוניקה, בעוד אחיה בקורס בתחום המכונה. ״אלו שני קורסים יחסית חופפים, יש לנו לו״ז די דומה ואנחנו מתראים מדי פעם. אפילו היה לנו מד״ס (אימון גופני) אחד משותף, זה הרגיש כאילו שני עולמות נפגשו״.

כיום שניהם מיועדים לספינות סער 6 - היא באח״י ניצחון והוא באח״י מגן, גם שם הם צפויים להיפגש לא מעט: ״אלו שתי ספינות מאוד דומות ובאותה פלגה, אז יהיה לנו הרבה תחומי חפיפה״, היא מספרת. 

לדבריה, השירות המשותף חיבר ביניהם מחדש אחרי שנים שבהן חוו מסלולים שונים לחלוטין. ״כשהיינו ילדים היינו עושים הכול ביחד, ואז בתיכון היה קצת נתק. ועכשיו השירות ממש חיבר בינינו מחדש. בזרוע הים יש שפה משלו, מונחים ודברים שאנשים מבחוץ לא מבינים, אז זה משהו שיש רק לשנינו״.

גם עבור האחים התאומים מ׳ ומ׳ מחיפה, השירות המשותף הפך לחלק משמעותי מהזהות שלהם בחיל. סגן מ׳ כסגן קצין נשק באח״י חרב. אחיו התאום, רס״ל מ׳ שירת כלוחם בסנפיר וכיום משמש מפקד מגמה של נחתות. ״החוויה של לשרת עם אח תאום הייתה מטורפת״, הוא אומר. ״בגלל המרחק הפיקודי שלנו ניסינו בהתחלה להסתיר את זה, אבל זה לא באמת עבד״.

לדבריהם, הדמיון ביניהם הפך אותם לדמויות מוכרות כמעט בכל מקום בזרוע הים. ״אין מקום בזרוע הים שלא מכירים בו את שנינו או לפחות אחד מאיתנו״, מספר סגן מ׳ .״זה נותן תחושת שייכות בכל מקום״, מוסיף אחיו. 

הם מספרים גם על רגעים קטנים שהפכו לזיכרונות שילוו אותם שנים קדימה. ״פעם אחת הוא בא לוועדת נק״ל שבו בחנתי חיילים, בלי שהם ידעו שהוא מגיע. סימנתי לו פשוט לשבת לידי, ובחנו אותם יחד. הם הסתכלו עלינו ולא הבינו מה קורה״, נזכר רס״ל מ׳ בחיוך.

עבור שניהם, השירות לצד אח תאום הוא הרבה מעבר לנוחות או היכרות מוקדמת, זו תחושת גב קבועה בתוך מערכת תובענית. ״זה ממש מרים את השירות שיש לך בן משפחה שהוא גם החבר הכי טוב שלך״, אומר סגן מ׳. 

בתוך התקופה המורכבת הם מדגישים שוב ושוב גם את תחושת המשמעות. ״אנחנו עושים דברים חשובים מאוד מבצעית״, מספר סגן מ׳, ״אבל בסוף, מה שאני הכי זוכר זה הפקודים שלי לראות אותם לומדים, מתקדמים ומשתנים״.

גם א׳ מירושלים, שמסיים עכשיו את קורס הצוללנים, כבר מסתכל קדימה אל השירות המבצעי שמחכה לו.
״הקורס שלנו היה תוך כדי מלחמה, וזה היה מוזר להיות בהכשרה בזמן שמסביב יש מלחמה, עכשיו אני מתרגש לסיים אותה  ולהתחיל את השירות המבצעי״.

אצל כולם, למרות המסלולים השונים: צוללות, סטי״לים, סנפיר או חובלים, חוזר אותו רעיון: בתוך שגרה אינטנסיבית ומאתגרת, יש משהו מיוחד בלדעת שמי שגדל איתך נמצא ממש שם לידך, על אותו הים ובאותה הזרוע.