החברות שהכירו בארגז החול והמשיכו למשמרות משותפות במי"ק
מגיל שלוש הן חולקות את אותה נדנדה בגן המשחקים, בבית הספר היסודי, בחטיבה ובתיכון, והיום? הן יושבות זו לצד זו, מול מסכי המכ״ם בחדר הבקרה של זרוע הים, בזירת ים סוף, כבק"שיות
טוראי ו׳ וטוראי א׳ גדלו יחד מאז ימי הגן, למדו באותה כיתה ובילו כל רגע יחד. החברות ביניהן לא הייתה רק חברות, אלא ממש קשר של אחיות. “אנחנו מבינות אחת את השנייה ישר, רק ממבט אני יכולה להבין מה היא אומרת”, מספרת טוראי ו׳. כשהגיע הרגע להתגייס, כל אחת מהן חלמה על שירות משמעותי, אבל הן לא תיארו לעצמן שיפגשו כל כך מהר שוב - הפעם בבסיס חיל הים.

כשהבינו ששתיהן שובצו כבקריות, זה הרגיש להן כמעט כמו “תסריט כתוב מראש”. “הקשר שלנו התחזק אפילו יותר ברגע שגילינו על השיבוץ המשותף”, הן מספרות. “המשפחות שלנו מאוד התלהבו שהסיפור שלנו ממשיך ביחד”. כבקריות שליטה, הן שומרות על הגבול הימי ומפקחות על הנעשה במרחב: אוספות מודיעין, מתקשרות עם כלי שיט בים ומוודאות שהאזרחים בטוחים.
השירות בתפקיד הוא אינטנסיבי שדורש ריכוז, אחריות וקור רוח. דווקא שם, החברות הוותיקה היא היתרון הכי גדול שלהן. “ברגעים הכי קשים, העובדה שאנחנו ביחד החזיקה אותנו”, הן מודות. “במהלך הקורס מאוד נשענו אחת על השנייה. תמיד יש לך מישהי שנוסעת איתך, עושה איתך סידורים לצבא, אנחנו תמיד עושות את הדברים האלה ביחד”, מסבירה טוראי א׳.

כבר במהלך המשמרות המשותפות הן חוו לא מעט רגעים מתוחים - זיהוי כלי שיט חשוד, התמודדות עם התרעות פתאומיות ותיאומים קריטיים מול גורמים מבצעיים. אבל דווקא שם הן מבינות כמה נדיר הסיפור שלהן: “זה מרגיש לפעמים לא אמיתי ששתי בנות שנפגשו בגן, הפכו ביחד לאלה שמפקחות על הים”, הן מחייכות.
הדרך שלהן בתפקיד רק התחילה, והן יודעות שעוד יעמדו יחד מול אתגרים רבים. אבל דבר אחד בטוח, והוא שהחברות הזו תישאר הרבה אחרי המדים. “אנחנו יודעות שגם אחרי הצבא, לא משנה מה יקרה נהיה תמיד אחת בשביל השנייה”, מספרת טוראי ו׳. להתחייבות הזו מגיעה גם חותמת, טוראי ט׳ מוסיפה בהחלטיות: “מכאן זה כבר לנצח. אם אחת יוצאת לקצונה - גם השנייה. אם אחת בוחרת מסלול פיקודי - השנייה מצטרפת”. עבורן, זה לא רק שירות צבאי אלא דרך חיים משותפת, שבה ההצלחות והאתגרים נמדדים תמיד ביחד.

בסוף היום, הן מבינות שהקשר הזה הוא הרבה מעבר לסיפור חברות. זהו חוט בלתי נפרם שממשיך מהגן ועד הצבא, ומכאן, כנראה, גם אל החיים האזרחיים. שתיים שהחלו את הדרך יחד על נדנדה קטנה, וכעת, עם אחריות כבדה על הים של כולנו, כבר יודעות שהמסע שלהן נמשך יד ביד, לכל מקום שאליו הגלים ייקחו אותן.