ממחזור 1 ל-134: בוגרי קורס חובלים כותבים

קורס החובלים הוא אחד הקורסים היוקרתיים והארוכים בצה"ל. בחיל הים יודעים שאין עתיד בלי עבר, ולכן החובלים נשענים על מורשת קודמיהם. לכן, בחרנו להציג את קורס החובלים דרך עיניהם של שניים מבוגריו - האחד מהמחזור הראשון, אי שם בשנת 1949, והשני בוגר מחזור 134, שרק לאחרונה קיבל את הסיכה הנכספת. שני המונולוגים מאפשרים להתבונן על השונה, הדומה ועל האתגרים הרבים שמציב הקורס והתפקיד, מאז ועד היום.

סא"ל (מיל') דוד לב - בוגר מחזור א'

אל קורס החובלים הראשון הגעתי במהלך מלחמת העצמאות. כולנו הגענו לקורס באופן מקרי, חלק בעלי הכשרה צבאית לפני הקורס, כמוני, וחלק ללא שום הכשרה צבאית קודמת. אבל דרכי לפיקוד ימי לא החלה בראשית קורס חובלים, אלא זמן רב לפני כן.

ימי התיכון שלי נגמרו במקביל לסיום המנדט הבריטי בארץ, ולכן אני וחברי התגייסנו לעבוד על האונייה 'קדמה', עוד לפני פרוץ מלחמת העצמאות. תפקידנו היה להביא פליטים יהודים, שנשלחו לקפריסין בידי הבריטים, חזרה לחופי הארץ. לאחר מכן נלחמתי יחד עם חברי מהפלמ"ח בקרבות על ירושלים, כאשר במהלך אחת ההפוגות נשלחתי לקורס פיקוד במחנה "דורה" – קורס קציני היבשה הראשון של צה"ל.

בסיום קורס הקצינים חברי נשלחו ליחידותיהם, ואני נשלחתי לקורס החובלים בשל ניסיון העבר שלי כימאי. התכנסנו למעלה מ-30 לוחמים בעלי עבר ימי בבית ספר ביפו. כל בוקר שחינו מאזור נמל תל אביב ליפו, כפתיחה ליום הלימודים. לאחר מכן למדנו שיעורים רבים בנושאים הקשורים לפעילות מפקד בצי-לוחם, מתפקידי ימאות, לניווט, ועד לחוקי דרך ימיים. בסיום הקורס צעדנו ביחד ברחבת המסדרים, וכך קיבלתי את דרגות זרוע הים. תפקידי הראשון היה כמדריך הראשי של זרוע הים, במהלכו בניתי את הכשרת לוחמי הזרוע בימיה הראשונים וניהלתי את כל ההכשרות השונות. לאחר מכן מוניתי להקים את בסיס זרוע הים בזירת ים סוף, ושירתי כסגן מפקד הבסיס. היינו הכוח הצבאי הראשון שהתמקם בעיר, והקמנו הכל בעזרת תושייה ויצירתיות. אפילו הסירות בהם הפלגנו היו מעץ, והבסיס נחלק למספר מבני קבע ואוהלים רבים.

תקופתי שונה באופן משמעותי מזרוע הים הנוכחית. דברים שנראים כמובנים מאליהם היו בגדר חלום בשנות ההקמה. האתגרים איתם יתמודדו קציני העתיד שונים מאלו שניצבו מולנו, אך מטרתם זהה - לשמור על גבול ימי בטוח, לגבור על האויב בים ולהכשיר כראוי את דורות העתיד של הזרוע. אני סמוך ובטוח שהחובלים החדשים ימלאו את תפקידם בהצלחה, יובילו את זרוע הים אל עבר מחוזות חדשים ורחוקים ויחזרו יחד עם לוחמיהם בשלום.

סגן גיא בן עמי – בוגר מחזור 134

אל קורס החובלים הגעתי כשאני לא מבין לחלוטין למה אני נכנס. בעברי שחיתי באופן מקצועי בוינגייט, ושיחקתי כדור-מים בקבוצת הפועל בית-יצחק. רציתי תפקיד פיקודי, ולכן קורס חובלים הרגיש לי כמו המקום הנכון ביותר עבורי. אחרי הגיבוש, שונה תאריך גיוסי וכעבור שבועיים כבר עמדתי בבקו"ם עם תיק לטירונות.

עברתי דרך ארוכה מתחילת הקורס ועד סופו, ואני מרגיש שהקשיים שחוויתי והאתגרים שצלחתי תרמו לי המון. אני מרגיש כמו אדם שונה לחלוטין, הקורס הכניס אותי לפרופורציה אחרת, לימד אותי כיצד לשלוט בעצמי, לסדר את הזמן שלי ולקדם את הדברים שחשובים לי באמת. למדתי בקורס כיצד לתרום מעצמי לקבוצה, איך לפתח את חיילי וגם איך לפתח את עצמי. אני מרגיש שעמדתי באחת המטרות הכי גדולות שהצבתי לעצמי. בגלל הרגע הספורטיבי והתחרותי שהגעתי ממנו, החלטתי שאני הולך לשבור את שיא בוחן חובל. עבדתי קשה והתאמנתי במרץ, וכך בסוף שלב 'מתקדם' שברתי את השיא של בוחן חובל בכמעט דקה. נשכבתי על הקרקע מותש, שמח ומלא גאווה, וידעתי שהגעתי למטרה שלי.

לטקס סיום הקורס אני מגיע מלא מחשבות, כאשר מצד אחד אני מתרגש כמו ילד קטן מסיום התקופה, ומצד נשי אני יודע שזה לא הסוף. יש עוד דרך ארוכה לפני ואני מחכה לה בקוצר רוח. אני ממשיך לשנה של לימודים והתנסויות כסגן מפקד מחלקת מכונה בספינת הטילים אח"י תרשיש, לצד שלושה מחברי לקורס. אני יודע שהמסלול לא נגמר עבורי, ניצבים לפני אתגרים חדשים – כיצד לפתח אצל פקודיי אמון שאהיה שם עבורם, כמפקד וכאיש מקצוע בלב ים. אני מקווה שאצליח לעשות זאת על הצד הטוב ביותר, ולהיות מפקד ראוי לחיילי.