הצטרפנו לגיבוש שיסיימו רק כ-20% - בדרך לאחד הקורסים הקשים בצה"ל

היום השני לגיבוש החובלים, השעה היא ארבע וחצי בבוקר, אבל המתגבשים לא יודעים את הפרט הזה. המלש"בים, שלא מקבלים גישה לטלפונים ולשעונים לאורך כל הגיבוש, בדיוק הוקפצו. 

הם מתחילים מסע תד"לים (תרמיל דרך ללוחם) בחמש לפנות בוקר, ויחזרו עם זריחת השמש כדי לאכול. אחד המתגבשים יוצא מהמתחם עם תיק - עברו רק 24 שעות מתחילת הגיבוש וכבר עשרה מהם החליטו לפרוש בגלל הקושי, מה שמשאיר אותנו עם 45 חובלים פוטנציאלים.

המסקנה העיקרית שלי מהגיבוש, שהתפצל לשני 'מחזורים' בשל הקורונה בשבוע חורפי במיוחד, היא שתמיד, אבל תמיד - צריך לצפות להפתעות. המלש"בים מתאמנים לבוחן הבר-אור שיתקיים ביום הראשון, והם יודעים שהתהליך יסתכם בפגישה עם פסיכולוג, אבל למה יקרה בין לבין - אין דרך להתכונן. "אתה יודע שזה יקרה וזה עדיין מפתיע. לא יודעים את כל מה שיהיה שם, לא משנה כמה בודקים מראש", אומר לי אופק, אחד הנערים, על מסעות הבוקר. 

אבל חוץ מההפתעות שהמפקדים מתכננים מראש בכל פעם מחדש, יש גם כאלה שמגיעות 'מלמעלה'. בגיבוש הראשון, בגלל מזג אוויר סוער, יום הים הידוע עבר למתכונת קצת שונה. המלש"בים עשו "מילוט נפש" - תרגיל בו נכנסים בשורות לתוך הים עם מדים וחגורת הצלה, ונשכבים על הגב, כדי לדמות התנהלות במצב של נפילה מסירה. את התרגיל הזה, כל מי שיוצא להפלגה נדרש לעבור.

אחרי סיום התרגיל, המתגבשים חזרו אל החוף - שם הם עברו משימות ומבחנים, שביום רגיל היו עוברים בלב הים, בסירות גומי לא ממונעות. "אנחנו אפילו לא יודעים אם יש לנו מחלת ים", משתף מיכאל, מלש"ב נוסף, ואנחנו צוחקים על שסיים את הגיבוש עם טעם של עוד, ועל הסיבולת שעוד תצטרך להיבחן.

מה שמיכאל לא יודע זה שבדרך כלל ביום הים הכי הרבה מתגבשים חותמים ויתור ופורשים - כך גילה לי מפקד גיבוש החובלים מזה 12 שנה, סא"ל (מיל') נתי דביר. "הים עצמו ממש מפחיד, מסרבל ועושה בחילה", הוא חושף, "זה היום הכי קשה מבחינה פיזית".

מה הפרופיל הקלאסי שמחפשים לחובל? לפי סא"ל (מיל') דביר, אין כזה - רק דרישות. "מחפשים אנשים שיש להם יכולת לימוד עצמית, יכולת להכיר ולתפעל מערכות טכנולוגיות חדשות, פוטנציאל פיקודי שאפשר לפתח, כי זה גם קורס קצינים, וחוסן פיזי שיאפשר לעמוד במאמצים בים", הוא מפרט, בעודנו עומדים במרינה וצופים במלש"בים מתפעלים את המשימות על החוף, כשמולם הים הגועש.

הגלים החזקים מתנפצים על הסלעים שמתחתינו, וסא"ל (מיל') דביר מצהיר: "לא אכפת לנו אם הם מקיאים בים, השאלה היא איך הם מתפקדים בזמן הזה. אם יש לך מחלת ים או לא זה עניין של מזל - זה משהו שמקבלים מלידה. המבחן הוא אם אתה יכול ללמוד לתפקד תוך כדי". 

"הקורס ארוך יותר היום", מפקד הגיבוש משווה את ההכשרה לתקופתו כחייל בקורס החובלים של שנת 1985, "היום הוא מאופיין בהרבה יותר אוריינטציה טכנולוגית - החיילים עובדים עם סימולטורים משוכללים יותר, והספינות עצמן עברו קפיצה טכנולוגית מאוד גדולה".

"התכונות הנדרשות - יכולת פיקוד, יכולת לימוד וחוסן פיזי - נשארו אותו דבר. זה מה שמאפשר לקצינים כמוני למיין אותם גם היום". הוא מישיר מבט אל המלש"בים הנמרצים ומגניב חיוך: "אבל היום הם הרבה יותר חכמים מאיתנו". 

כשעשרות הנערים נעמדו ב-ח' בבה"ד זרוע הים שבחיפה, היה קשה שלא להבחין במדים היחודיים שהם לבשו - מדים בהירים עם כתמי הסוואה בגווני חום. כששאלתי למה הם לובשים מדים כאלה התשובה שקיבלתי הייתה: "כדי שירגישו כחיילים מן השורה".

חוץ מהמדים השונים, המתגבשים נדרשו לשאת בכל רגע נתון גם רובי דמה, ומימיות, שהניחו  לצד רגל ימין בכל פעם שהם עומדים, כמעט כמו בטירונות אמיתית. 

בתחילת הגיבוש, המועמדים מקבלים פנקסים עם חומר לימודי - אותו הם צריכים לדעת מ-א' ועד ת'. בכל רגע פנוי הם פותחים את הפנקס ומתחילים לשנן מתוך ידיעה שייבחנו עליו מספר פעמים לאורך הגיבוש. המבחנים, כמו שכנראה ניחשתם, מתקיימים בזמנים לא ידועים, וחלוקת החומר, גם היא - הפתעה. 

המחזור השני של הגיבוש זכה למזג אוויר יותר נוח, ועבר את יום הים הקלאסי - הם חולקו לשמונה סירות וחתרו לעומק הים, כאשר על כל סירה היה גם חובל לשעבר. את סירות הגומי ליוו שתי סירות ממונעות, ועליהן הצוות הפיקודי, שפיקח על המתרחש ועזר בעת הצורך.

"לעמוד שעות בתוך ספינה מיטלטלת זה משהו שמצריך סיבולת", שיתף אותי החובש שהצטרף אלינו, לאחר שטיפל במתגבש שהקיא, "מעבר לזה, נדרשת יכולת להתמודד עם מצבים קשים לאורך זמן, בתנאים קיצוניים של אי נוחות".

אם שאר החוויות לא הוכיחו את זה, כשנדרשתי לבצע את מילוט הנפש כאחד האדם, הבנתי - הקושי העצום בגיבוש מחלץ מבודדים בלבד תמהיל של אומץ, סיבולת, כושר פיזי, יכולות למידה והסתגלות למצבי קיצון. 

את שאר היום העברתי במדים יבשים, על הסירה הפיקודית, וצפיתי בנערים ובנערות, שהמשיכו להילחם על מקומם בין הטובים ביותר. מבין מאות המתמיינים - יתגייסו רק כ-20% לקורס הנחשק, ורק כשליש מהם, יסיימו אותו - ויהיו החובלים הבאים של זרוע הים.