חדר הסודות של שייטת 13 נפתח

כששמעתי על חדר הסודות של שייטת 13, ידעתי מיד שאני חייבת להגיע אליו. 

הסקרנות לגבי אותו חלל קטן שמחביא בתוכו את כל הפרוטוקולים, המפות, ותחקירי המבצעים הגדולים של אחת היחידות המסתוריות בצה"ל, הובילה אותי בהתרגשות דרך כביש ירוק, על רקע חופי עתלית, לבסיס המסווג, שמעטים זוכים לראות מבפנים. 

בין המבנים הרבים, כמעט ופספסתי את החדר האגדי - ביתן קטן עם קירות לבנים, חלונות מצופים טפט צבעוני, גגון אדום מעל הדלת ושלט כחול וישן שמכריז "חדר מורשת".

כן, אני מודה שציפיתי לחדר שיצעק: "המקום הכי מסווג בעולם", מה שהתגלה כרחוק מהמציאות. בדיעבד, אחרי שצללתי לתוכו, הבנתי שהפשטות הזו היא למעשה חלק גדול מהקסם האמיתי שמתחולל בפנים.

מעבר לדלת, חיכה לנו אל"ם במיל' א', קמ"ן השייטת לשעבר, מקים החדר, וכמו שמסתבר אחרי דקות ספורות - מספר סיפורים מצוין. הוא עסוק בפריקת שלושה קרטונים חומים, מלאי מסמכים מצהיבים ותמונות בשחור לבן. "הבאתי אותם מאשתו של יוחאי בן נון (אחד ממקימי שייטת 13 ומפקד זרוע הים לשעבר)", הוא מציין כדרך אגב, במבטא דרום אמריקאי. 

כך נבנה חדר המורשת - פיסות מידע ואנשי מפתח שחיברו הכול לתמונה המרשימה של יחידת הצללים. "הלכתי לארכיון צה"ל לפני כמה חודשים", נזכר אל"ם א' תוך כדי סידור המסמכים על דף אחד ישן שתפס את עיניו, "מצאתי סיפור מקום המדינה, טרום הקמת השייטת, על איש בשם אליהו ריקה". 

ספטמבר 1948, קיומה של מדינת ישראל עוד נמצא בסימן שאלה, בעיצומו של מאבק מול מדינות אויב. מידע מודיעיני על ספינה שהייתה בעבר בבעלות נאצית ועוגנת בנמל ביירות מעיד שהיא צפויה לשוט בקרוב למצרים, כדי לחזק את הצי. 

המדינה הצעירה לא יכולה לאפשר לצי המצרי להתחזק, ומתקבלת החלטה לפוצץ את הספינה לפני שתעבור לידי האויב. אחד מסוכני המוסד בלבנון נבחר למשימה - אליהו ריקה.

יוסל'ה דרור, שעתיד להקים את שייטת 13 יחד עם יוחאי בן נון שנתיים מאוחר יותר, הוא האיש שאחראי על אימון והכנתו של אליהו למבצע, שקיבל את השם - "מבצע דוד". במשך כמה שבועות הם התאמנו בצלילה, שחייה עם ציוד ופצצות, הטמנת מוקשים ובריחה.

למרות חוסר ניסיון ימי אמיתי, ובלי הטכנולוגיה והאמצעים של ימינו, יצא אליהו מוכן ככל האפשר למשימה (כמעט) בלתי אפשרית. עם שני מוקשי "עלוקה" (אחד תקול), הגיע לחופי לבנון על סירת גומי. משם יצא ללב הנמל בשחייה, כשהמטרה - ספינת "איגריס".

נתיב השחייה של אליהו ריקה לספינת איגריס וחזרה, לפי איך ששרטט כשחזר מהמבצע, ספטמבר 48'

בתקווה שהמוקשים יעבדו, התקין אותם על הספינה ושחה את דרכו לחוף מבטחים. 20 יום אחר כך, הם התפוצצו ופערו בה חור עצום. המבצע הוכרז כהצלחה ומצרים ויתרה על הספינה.

"יצאתי מהארכיון עם עותק של מפת השחייה המקורית של אליהו ריקה, וחיפשתי ישר את הטלפון שלו. השארתי הודעה לשלושה מספרי טלפון שונים, אמרתי שאני מקים חדר מורשת ומחפש את האיש שמאחורי 'מבצע דוד'. כשמצאתי אותו, גיליתי אדם בן 90, חד וצלול", מתרגש אל"ם במיל' א'. 

מעריב 24 באוגוסט 1979, מתוך הספריה הלאומית

"הקורונה קצת עצרה אותנו, אבל בקרוב נצא לצלם אותו מספר את הסיפור שלו", מסביר איש השייטת, במה שאני לומדת להכיר כשיטה שהפכה קבועה - לתעד בוגרים, מובילים ומקימים של שייטת 13, כדי להבטיח שימור ידע מהדורות הראשונים והלאה.

"יש שני דברים שלא השתנו מהקמת היחידה", מסביר אל"ם א' מדוע כל כך חשוב לאסוף ולאגד את שלל הסיפורים והידע למקום אחד, "הדי-אן-איי של היחידה והים". הדילמות הן אותן דילמות, וגם אם בסוף אין תשובה אחת נכונה, אפשר להכיר את הטעויות וההשלכות - כדי לקבל החלטה או הימור באופן מושכל יותר ברגעים מכריעים ביותר.

אנשי השייטת לפני יציאה למבצע, מלחמת ההתשה

מהסיבה הזו, מאוחסנים כאן כל המסמכים - פרוטוקולים מלאים מכול, תמונות של פלאברה (צחוקים) והווי של לוחמים, לצד עדויות מפקדים אגדיים ביחידה: "החדר הזה הפך לחלק מההכשרה של כל לוחם שייטת או קצין ביחידה. הם מגיעים לפה, מתיישבים, וחוקרים מה היו הדילמות של המפקדים בשטח, ואיך התגברו עליהן". 

שיחת מוטיבציה קריטית בלב ים

יולי 1969, לוחמי שייטת 13 וסיירת מטכ"ל יוצאים למבצע "בולמוס 6", הידוע יותר כפשיטה לאי גרין שעל תעלת סואץ. שעת השין מגיעה והם נכנסים לים ומתחילים בשחייה. די מהר מבינה החבורה שמשהו לא בסדר, אורות האי לא מתקרבים - קצב ההתקדמות שלהם חורג מהזמנים שתוכננו.

מוביל הכוח, סרן דב בר, מחליט לכנס את הלוחמים לשיחת מורל קריטית - בלב הים. "מרביץ בהם תורה", אל"ם במיל' א' מתאר את הלך הרוח במעגל הלוחמים ההוא. ככה הפיח בהם המפקד את הכוח להתמודד עם זרמי הים החזקים. בהפתעה גמורה, צולח הכוח את הדרך הקשה ומגיע בזמן ליעד. בקרב הקשה הזה נופלים 6 לוחמים. 6 עיטורים מוענקים בעקבותיו. את עיטור המופת מקבל סרן דב בר.

"הוא היה אצלי בשבוע שעבר, זו הפעם השנייה שלו בחדר המורשת", זורק אל"ם א' אחרי סיפור רוח הקרב המפואר, ומיד מוסיף בגאווה: "הגיע פעם עם גדי קרול, שאם תעשי עליו גוגל תגלי שהוא מעוטר בשני עיטורים. בפעם השנייה בא עם בני המחזור שלו - מבחינתם החדר הזה הוא גם בית".

תוך כדי הסיפור, אנחנו עוברים להתבונן בקיר מלא בעשרות חפצים - תעודות הערכה לשייטת 13 על מבצעים יוצאי דופן, כאלו שמעולם לא שמענו את שמם, לצד חליפות צלילה ישנות, מוקשים ימיים לספינות, ואמצעים ישנים שבשנות ה-80 היו פריצות דרך בעולם הימאות והלחימה.

מוקש עלוקה, שימש את השייטת למלכוד ספינות אויב בשנות ה-60'

דגם עץ של ספינה תופס את העין שלי, ואני ממהרת לשאול, לא מעלה בדעתי את הסיפור המטורף שאשמע. "זה הדגם שעליו התאמנו לפני התפיסה של ה'קארין איי'", מגלה אל"ם במיל' א', ופתאום אני שמה לב שהוא מדבר בגוף ראשון.

מתחילת המבצע עד לניצחון - 7 דקות 

ינואר 2002, שייטת 13 יוצאת למבצע "תיבת נוח". המטרה: תפיסת ספינת "קארין איי", שלפי מידע מודיעיני נושאת כמויות עצומות של אמל"ח עבור הרשות הפלסטינית.

בתכנון מדויק, שנעשה בעזרת דגם העץ, ולאחר אימונים רבים, הגיעו לשעת התקיפה - משתלשלים ממטוסים על חבלים ומטפסים על הספינה ממורנות (כלים של שייטת 13), השתלטו לוחמי הצללים על הסיפון. תוך 7 דקות מתחילת המבצע, הספינה הייתה בידינו, ודגלה הוחלף בדגל ישראל.

"אחרי ההשתלטות, הצטלמנו על הסיפון כל הלוחמים. זו הייתה תחושה של אופוריה וניצחון", מספר אל"ם במיל' א' ומצביע על פנים שונות בתמונה, "פה את רואה את דן גולדפוס, עכשיו הוא קחצ"ר, ופה את קריצ'מן, הוא נהרג מעט זמן אחר כך בשכם. ופה גם את גור ושלומי דהן".

ניר קריצ'מן ז"ל בתפיסת ה"קארין איי", שלושה חודשים לפני שנפל ב-22.04.2002

ארבעה חודשים אחר כך, פרץ מבצע חומת מגן. "זו הייתה תקופה של אינתיפאדה. כל יום אנשים מתו בפיגועים. לא יכולנו לשבת בצד ולהגיד 'זה ביהודה ושומרון - אנחנו לא מתעסקים בזה'. אחת מתכונות הבסיס של ש13 היא רלוונטיות. איפה שצריך אותנו - נהיה", הוא מסביר בפשטות את הסיבה שהלוחמים הימיים מצאו את עצמם נלחמים ברחובות ג'נין.

"איבדנו הרבה חברים ב'חומת מגן'. קריצ'מן, שנפל ראשון, הוא הדוגמה לזה שיכולנו לשבת בשקט ולא לעשות כלום, אבל בחרנו אחרת", הוא מבהיר בטון גאה אך מהול בכאב, ומיד מראה לי מסמך "שיחת לוחמים", שנכתב ימים ספורים לאחר לחימה ארוכה וממושכת, באחד מהם נפל ניר. 

המטרה של החדר הזה הוא גם זיכרון, אבל בעיקר המורשת - זו שנותרה מסיפורי גבורה אדירים על רגעים של ניצחון הרוח, של יצירתיות ושל פרואקטיביות. 

"לכולם יש מה ללמוד מהמקום הזה, גם למש"קית חינוך וגם לטבח", משוכנע אל"ם א', והסיפור הבא שלו מבהיר שהוא ממש לא זורק כאן משפט שעלול להישמע מוכר וסתמי. 

במהלך מבצע חומת מגן, חל יום השואה. פלגת כ"א של היחידה נסעה אז סמוך לג'נין, וכל הלוחמים שלא היו כרגע בלחימה חזרו לטקס קצר שהם ארגנו: "המהלך המדהים של המש"קיות האלה, שלא נשארו בעתלית וירדו עד אלינו במיוחד כדי לציין את יום השואה, גם תוך כדי לחימה. אתה עומד שם, ומקבל את כל הסיבות והתשובות מול העיניים - למה חשוב שנמשיך להילחם בעוז, שניתן את כל כולנו. חזרנו משם עם כוחות חדשים".

חדר הסודות אליו נכנסתי נבנה במשך שנה וחצי, כשתמיד מתווספים אליו סיפורים חדשים, תמונות, קטעי מידע ואנשים שנושאים איתם עדויות וסיפורי מורשת קרב מסמרי שיער. 

כנראה שלרובם המוחלט אנחנו לעולם לא ניחשף, אבל את הרוח שממשיכה לחיות בלב כל לוחם שייטת, ואת מה שאפשר ללמוד מהדורות הקודמים, יישא החדר הזה תמיד עבור לוחמי העטלף העתידיים.