הצטרפנו ל"סנפיר" זי"ס - והבנו איך הפכה היחידה לסיירת

עם כלים משוכללים, הסמכות נוספות והרחבה של התמונה המבצעית, הפכו בשנה האחרונה לוחמי ולוחמות סנפיר באילת לסיירת של ממש. יצאנו להפלגה בחופים השמשיים - וגילינו שזו ממש לא סערה בכוס מים

28.12.22
איה חיימוביץ' ויעלי לאופגרבן, מערכת את"צ

ב-20 השנים האחרונות, יחידת סנפיר אחראית על הגנת הנמלים האזרחיים במדינה, ביניהם - נמל אילת. לוחמי ולוחמות היחידה פרוסים בכל הזירות הימיות בישראל, ואמונים על חיזוק מעטפת ההגנה של גבולותיה הימיים. מאז הקמת היחידה ייעודה נשאר זהה, אך עבור הסיירת שלה, הפועלת בזירת ים סוף, הכול השתנה עם בואן של הצרעות החדשות.

הלב המבצעי 

שני מאגים, מיני טייפון, נק"לים ורימונים - כך נראות הצרעות החדשות שקלטה הסיירת בשנה האחרונה. במהירות שיא של כ-50 קשר (מקביל לכ-92 קמ"ש), ועם כוח אש שלא ניתן להתעלם ממנו - ארבע צרעות ה-'38 FEET' מתמרנות בזריזות במפרץ אילת, מבצעות משימות שוטפות ומגנות על הנופשים בחוף מפעילויות חבלניות.

מערכות החשמל שלהן מורכבות וחדשניות, ובניגוד לצרעות הישנות הן מכילות מערכת שו"ב (שליטה ובקרה) ומונעות על ידי ארבעה מנועים של 350 כוח סוס. 

סיירת סנפיר, שפועלת בזירת ים סוף, היא היחידה הראשונה בזרוע הים שמשתמשת בכלים האלו. עם כוח אדם שהוכפל לאחרונה, הסמכות רבות יותר ועבודה מקצועית ומיומנת - הלוחמים והלוחמות שלה מתפעלים את ארבעת הכלים החדשים, ועתידים לקבל בקרוב את החמישי.

צר(ע)ות בלב ים

קליטת הצרעות החדשות והכפלת הסד"כ הם רק חלק מהשינויים שעברו על יחידת ׳סנפיר׳ בזי"ס, שהפכה בדצמבר אשתקד רשמית לסיירת. "פעם, התפקיד שלנו היה הגנת נמלים כמו בשאר הגזרות", מסביר סרן נדב זנדברג, מפקד הסיירת, "היום, התפקיד העיקרי הוא בט"ש, שמתבטא בסיכול ניסיונות חדירה לישראל דרך המרחב הימי, ומניעת יציאת כלי שיט אזרחיים מגבולותינו. זה בראש סדר העדיפויות שלנו". 

בנוסף למשימת הביטחון השוטף בה מתמקדת הסיירת, יש גם משימות אחרות כמו: צלילות, בידוקים ביטחוניים של אוניות ותחזוק הכלים. "מספר ההסמכות של לוחמי סנפיר באילת רב יותר מבכל זירה אחרת", מדגיש סרן זנדברג, "הם מוסמכים על יותר עמדות בכלי השיט - שלא קיימות בצרעות הישנות: מיני טייפון, שו"ב ועוד, ומוכשרים לבצע מגוון רחב של תפקידים ומשימות על הכלי ובמהלך השיט עצמו".

מוצב חדש, מצב חדש

כיום, משולש הגבולות (ירדן-מצרים-ישראל) מוגן על ידי בט"ש מדרגה א', כלומר - משימות המוגדרות במצב 'מיידי'. יש כלים שמבצעים את משימות הבט"ש באזור הדרומי של הגזרה, אחרים הנמצאים בבסיס האם זי"ס, וכאלו ש"תופסים קו" במוצב ׳צבייה׳ שעל גבול ירדן. במוצב הזה, משרתות גם הבק"שיות, שנמצאות בקשר תמידי עם הלוחמים והלוחמות ומעדכנות בזמן אמת על כל שינוי קטן בגזרה.

אילת היא בין הערים המתוירות בישראל, בגלל זה, הזירה עמוסה גם בכלי שיט אזרחיים - סירות דיג, אופנועי ים, מתקני ספורט ימי וגלשנים, אבל הצפיפות היא לא הגורם המרכזי איתו מתמודדים בסיירת. "בזירה שלנו האתגר הוא בעיקר הזמן והמרחב - פה אין מקום לטעויות", מזכיר סרן זנדברג, "המטרה שלנו היא להיות דרוכים וערניים, ולסיים את האירוע בים".

בחודשים הקרובים יחל שינוי מהותי בגזרה: מוצב חדש יוקם ליד מעבר טאבה שבגבול מצרים, וישנה את פני המציאות עבור הכוחות כאן. 

"ברגע שיהיה מוצב בטאבה, משימות המוגדרות במצב ׳מיידי׳ נגמרות", מבהיר סרן זנדברג. מבט"ש מדרגה א', תתקדם הגזרה לבט"ש מדרגה ב', כחלק ממנו, שני המוצבים ישמשו את הלוחמים לסגירה יסודית יותר של הגבולות בעזרת הצרעות החדשות. בנוסף, תיבנה תמונה גזרתית רחבה ומדויקת יותר באופן תמידי, מה שיגביר את יעילות ההגנה על הגזרה.

השינוי הוא לא רק טכני, אלא ישפיע באופן ממשי על שירות החיילים והחיילות. הם יהיו פרוסים על יותר מקומות, דבר שיאפשר לאלו שבבסיס האם להתעסק בעבודה השוטפת: צלילות, אימונים, ובידוקים. כך, הסיירת תהפוך לדינמית יותר משהייתה בעבר. "זה ייעל את הפעילות שלנו גם בפן המבצעי, וגם בפן של התנהלות יום-יומית בסיירת", מוסיף סרן זנדברג.

"הכלים שלנו אומנם נטמעים בנוף ולא תמיד ניתן להבחין בהם", מסכם מפקד הסיירת, "אבל מי שמגיע לאילת יכול ליהנות בלב שקט, ולדעת - שאנחנו תמיד שומרים עליו".