בדרך ל"גאולה". חזרנו לאחד המבצעים הנועזים בתולדות צה"ל

טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, ספטמבר השחור והתבססות אש״ף בלבנון הובילו לתקופה לא פשוטה בישראל של אחרי ששת הימים וטרום מלחמת כיפור. מקבלי ההחלטות בחרו לשנות את המצב, ובמקום להמתין להזדמנות להגיב - עברו להתקפה.

באישון לילה, לוחמים מהים, האוויר והיבשה יצאו יחד למבצע משולב ראשון מסוגו, ששם על הכוונת את בסיסי המחבלים שבדרום לבנון. משימת הכוח הייתה השמדת המשרד הראשי של ארגון הפת"ח, מחנה מחבלים, מחסן תחמושת ועוד…

הפעולה הייתה מורכבת: הם היו צריכים להגיע למחנות המחבלים דרך הים ובהפתעה מוחלטת. לוחמי הסטי"לים יביאו את שייטת 13 וקבוצה מחטיבת הצנחנים לחופי לבנון, משם הם יצעדו קילומטרים רבים בעומק האויב, יגיעו לנקודות הפעולה ובתזמון משותף יפוצצו את היעדים - ויחזרו לארץ בשלום. 

המטרה: מחיקת 7 בסיסי מחבלים בעמוק לבנון והריגת עשרות מחבלים בתוכם

התמונות באדיבות ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון

זה היה מבצע של פיקוד מתגלגל, כלומר: על הגלים, המפקד הבכיר הוא מזרוע הים, בעומק לבנון הפיקוד יתגלגל לזרוע היבשה, ובמקרה של חילוץ אווירי, יעבור הלאה למפקד מזרוע האוויר.

כשתא"ל (בדימוס) שבתאי לוי, מפקד שייטת הסטי"לים בזמן המבצע, נקרא לרמטכ"ל דאז, דוד (דדו) אלעזר, הוא לא ידע שזה מה שמחכה לו. ברגע שהבין את תפקידו, הוא התמקד במשימתו: למצוא דרך להוביל חטיבת לוחמים על ספינות הסער הקטנות של שנות השבעים עשרות קילומטרים - בים עוין.

התמונות באדיבות ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון

52 סירות גומי וסטי"ל בלי טילים

"נקודות התורפה היו רבות", מספר תא"ל (מיל') לוי, "השטנו ספינות חמושות בטילים שנועדו למספר מסוים של אנשי צוות עליהן, אין מקום מיותר. כשנדרש מאיתנו להעלות אנשים נוספים, היינו חייבים להיות יצירתיים". 

זאת הייתה רק אחת מהבעיות שתא"ל לוי נתקל בהן, בנוסף למספר המשתתפים הגדול מהרגיל, הם היו צריכים להביא איתם 52 סירות גומי נוספות, "ידעתי שאני צריך להכניס סירה בכל מקום שאני יכול. הוצאנו את הטילים ומערכות הירי כדי לפנות מקום, ובכך למעשה הוצאנו את הספינות מכשירות".

התמונות באדיבות ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון

מש"ט 3 לשעבר ידע שזה סיכון, הוא ידע שהוא ואנשיו לא יכולים להיכנס לקרב ימי במצב כזה. כדי לפתור את הבעיה הוקצו שני סטי"לים שישמרו עליהם, ישימו לב שהם לא נחשפים, ובמקרה הצורך - ינהלו את הקרב. 

אם זה כל כך מסוכן - למה לא להיכנס בצורה אווירית? תא"ל לוי ענה כמעט אוטומטית: "דרך הים היא תמיד השקטה והמפתיעה ביותר, אי אפשר לוותר על היתרון הזה". אלמנט ההפתעה היה מה שיכריע את המבצע, אם הם לא יצליחו להגיע לכל המטרות מבלי שייחשפו, המבצע ייכשל.

בליל 20 בפברואר 1973, הם יצאו לדרך - הצוותים הימיים תפעלו את הסטי"לים והשיטו את הכוח. 10 קילומטרים מהחוף הלבנוני, עצרו הספינות והורידו את סירות הגומי עם הלוחמים עליהן. "הסטי"ל עושה רעש, ואנחנו רוצים שקט מוחלט, אז ירדנו לסירות ורק כמה מאות מטרים לפני החוף התחילו הלוחמים לשחות", מסביר תא"ל לוי.

התמונות באדיבות ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון

בדרך ל"גאולה" 2

כשהגיעו כוחות החי"ר לגבולות לבנון, הם התפצלו לצוותים, וכל אחד התחיל לנוע ליעד שלו. בין היעדים  שהכוח יצא להרוס: המשרד הראשי של הפת"ח, מחנה מחבלים, מפקדת הפת"ח, מחסן תחמושת, בסיס אימונים, בית סוהר ובסיס ימי של הפת"ח.

הם התקדמו עשרות קילומטרים לעומק לבנון, כשהם נזהרים לא להיתפס ולא להעיר אף אחד מהאויבים באזור. כל היעדים סווגו לשני שמות - יעדי "גאולה" ויעדי "אהובה". 

"גאולה 2",  הייתה מפקדה של ארגון מחבלים. תקיפתה הוטלה על לוחמי גדוד 450,  שהורכב ממ"כים של חטיבת הצנחנים. הכוח תקף את המבנה בעזרת נשק קל והשלכת רימוני יד דרך החלונות והצליח להפתיע את המחבלים. אך לפתע, מהקומה השנייה - השיבו אליהם אש עוינת.

התמונות באדיבות ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון

הלוחמים לא התמהמו וזרקו רימון אל עבר החלון שממנו נורו הכדורים. מה שהם לא ראו בחושך ששרר, הוא שעל החלון היו סורגים, הרימון פגע בהם וחזר בחזרה לצנחנים. רס"ן אילן אגוזי, מפקד הכוח, הבין שהרימון עומד להתפוצץ על הלוחמים ולפגוע בהם. הוא תפס אותו בכוונה להשליכו רחוק, אבל הרימון התפוצץ בידו וגרם לו לאבד את ידו ועינו הימנית.

מפקד הכוח הפצוע לא הפסיק להילחם ולהנהיג את הלוחמים - הם הטמינו ביעד מטעני חבלה ופוצצו את המבנה. על מעשה הגבורה הזה, תוך חירוף נפש, הוענק לרס"ן אגוזי עיטור העוז. 

אחרי פעולות מוצלחות, במספר יעדים שונים, הריגת 45 מחבלים ופציעת 60, פונו כלל הכוחות ב-4 מסוקים של חיל האוויר. כבר בשעה 03:00 לפנות בוקר היו הכוחות בדרך הביתה בשלום, כשמאחוריהם אחד המבצעים המורכבים והחשובים.